נשאלת השאלה: למה נצטוו משה ואהרון למנות את בני ישראל פעם נוספת? הרמב"ן נותן לכך שלושה פירושים:
1. ללמדנו את נס קיומנו - כמו שכתוב "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצריימה ועתה שמך ה' אלוקיך ככוכבי השמים לרוב". ויותר מזה – המפקד נערך אחרי הדבר והמגיפה. והנה, לא רק שלא פחתו בני ישראל, להפך – הם
פרו ורבו.
2. להכיר בחשיבות כל אדם ואדם מישראל - שאין היחיד כמו גרגר חול, שאם יאבד אחר יחליפו. ומבהיר הרמב"ן שהמפקד "לגולגולתם" מלמד אותנו את ערכו הגדול וחשיבותו של כל אחד ויחיד – שהוא חד-פעמי ולא יהיה עוד כמוהו! "לגולגולתם".
3. בני ישראל עומדים לצאת למלחמה. ובני עשרים מעלה הינם בגיל המתאים לגיוס. אף שהקב"ה עוזר לישראל "אין סומכין על הנס" ובני ישראל צריכים להתפקד ולהתכונן למלחמה. "מבן עשרים ומעלה כל יוצא צבא בישראל".
וכך מלמדנו הרמב"ן: "וצוה ופקדו שרי צבאות" (דברים כי, ט) – "כי התורה תצווה בדרך הארץ ותעשה הניסים עם יראיו בהסתר, ואין החפץ לפניו לשנות טבעו של עולם".
"איש על דגלו לבית אבותם" (במדבר ב, ב)
בהמשך עוסקת הפרשה בסידור המחנה ובמיקום כל שבט ושבט לארבע הרוחות ומיקומם של משפחות שבט לוי – גרשון, קהת ומררי סביב למשכן. וכיצד היו שרויים (תנחומא במדבר יב)?
"והלויים יחנו סביב למשכן העדות": משה ואהרון ובניו במזרח, שנאמר: "והחונים לפני המשכן קדמה לפני אוהל מועד מזרחה משה ואהרון ובניו שומרים משמרת הקודש" (ג, לח), וסמוכים להם יהודה, יששכר וזבולון.
ושלושת השבטים שהיו סמוכים למשה ואהרון נעשו גדולים בתורה. מכאן אמרו: "אשרי לצדיק ואשרי לשכנו".
[מתוך האתר שלי "פרשת השבוע"]
