|
היה, הלך, איננו עוד,
עכשיו זה רק אני פה!
נגמר, האיש יצא 'לנדוד',
כל מת - מת בגפו!
אבל אני פה מחובר
ולא סיפור בדים,
ואני חי, שום לב נשבר
לא שח לי הספדים,
עשה מה שעשה ודי,
עכשיו רק אני כאן,
ומפרס ועד מדי
אין לו עוד דיוקן.
הזמן הזה הוא רק שלי,
היה לו זמן אחר,
בפירותיי הבשלים
פריו לא ייזכר.
הוא אבן, מצבה קרה,
עכשיו רק אני קם
לכבוש עולם בסערה,
בכדי או בנקם.
יכול להיות שהוא היה
מין משהו מכבר,
עולם נוהג בלי בעיה
למחוק את העבר.
כי מה יעשה? ימחה? יכעס?
עכשיו יש רק אני,
ומה פתאום אזעק חמס
אם הוא לא עדכני!
ככלל אני לא מחויב
לתמול או למחר,
כי החכם מקדיש חייו,
לרגע המובחר!
מחר גם ישכחו אותי,
עכשיו זה לא חשוב!
מה שיהיה אחרי מותי
שווה קליפת השום.
אילו הייתי הבורא
הייתי מעמיד
הכל על יום בו לא קורה
שום 'פעם', שום עתיד!
הזמן הוא שווא, שווא השנים,
עכשיו, רק, בלי חוזה!
מה שרואים האישונים
ברגע הנתון הזה!
זה הסיפור, השאר הוא סרק,
וזאת תכלית הכול,
נכתב עכשיו וכבר נסרק
בגוגל כל יכול! |
