התנהלותה העוינת של ממשלת ירדן וה
מלך עבדאללה השני העומד בראש הממלכה ההאשמית בקשר לאירועים האחרונים, הסובבים סביב הפיגוע במתחם הר-הבית ותוצאותיו, מעוררים השאלה אם לא מן הראוי "לפתוח מחדש" תנאי חוזה השלום שנחתם על ירדן בתאריך 26 לחודש יולי שנת 1994. הדברים נכונים במיוחד לאור העמדה החדצדדית והעוינת זאת בלשון המעטה בלבד שגילו הירדנים שדרשו ובתוקף! הסרת גלאי המתכת מפתחי הכניסה למתחם הר-הבית. אם לא די בכך, הרי הירדנים התנכלו, בצורה נבזית, למאבטח שגרירות ישראל ברבת עמון, כמו גם אילצו ממשלת ישראל להחליף גלאי המתכת במצלמות מתוחכמות שהוצבו מרחק ניכר מהכניסה למתחם הר-הבית.
בהתנהגותם הבוטה הזו של הירדנים כלפי מדינת ישראל תוך שהשר הירדני לענייני ווקף, מעדיף עניינו של הווקף המקומי, במתחם הר-הבית, כמו גם מצדד ותומך, גלויות, בדרישתו להסיר גלאי המתכת שהציבה משטרת ישראל, בכניסה לשערי הכניסה למתחם הר-הבית פגעו הירדנים פגיעה חמורה בריבונות ישראל והתערבו בענייניה הפנימיים של ישראל. ייכתבו דברים ברורות ומפורשות בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. שום מדינה דמוקרטית בעולם, בכלל ובמיוחד מדינות דוגמת ארה"ב של אמריקה ומדינות מערב (ואפילו מזרח) אירופה, לא היו סובלת פגיעה כה חמורה בריבונותה. במצב הרע, היו מדינות אלה מנתקות יחסיהן הדיפלומטיים עם מדינה שנוהגת הייתה כלפיהן, כפי שנהגה ירדן, כלפי ישראל. במצב טוב וחמור פחות, היו מדינות אלה מקפיאות יחסיהן הדיפלומטיים עם מי שנהגה כמות ירדן, כלפי מדינת ישראל, ומשיבות שגריריהן, חזרתה אל בירתה של המדינה שריבונותה נפגעה, באופן כה חמור.
בחוזה השלום שנחת בין ירדן לישראל נקבע, כי הצדדים לחוזה השלום מכירים, כל אחד, בריבונותו, בשלמותו הטריטוריאלית ובעצמאותו המדינית של האחר ויכבדו אותן. כן הצהירו ירדן וישראל, זו כלפי זו בחוזה השלום כי הם מכירים, כל אחת מהן, בזכות זולתה לקיום בשלום בתוך גבולות בטוחים ומוכרים ותכבדנה זכות זו. כן התחייבו הן, מדינה כלפי רעותה, לפתח יחסי שכנות טובה של שיתוף פעולה כנדרש לשם הבטחתו של ביטחון בר קיימא, תימנענה מאיום בכוח או שימוש בו, האחת כלפי זולתה ותיישבנה כל הסכסוכים ביניהן באמצעי שלום.
איך תמלל
ירון לונדון הפזמון שכתב אודות אליעזר בן יהודה: "מילים. מילים. מילים. מילים. הוא בדה ממוחו הקודח". הירדנים פשוט מצפצפים על חוזה השלום ובגדול. הם דומים לזה שלא איכפת לו דבר. הוא מטיל מימיו לבריכה ומהמקפצה ושיקפצו לו כולם. למה? מה? הא? מה ייעשו להם? יבטלו חוזה השלום? ממילא זה הסכם שמת לפני שנולד. כבר שנים שנים מחרימה אותו האליטה הירדנית וראש וראשונה לה, לשכת עורכי הדין הירדנית. מי בכלל רואה אותנו בירדן וממילימטר? מי צריך שלום דפוק וקר שכזה. סליחה שאנחנו מקלקלים ת'מסיבה הדמיונית שלכם. רגע. רגע. איפה הכובען המשוגע? הוא לא מאחר במקרה למסיבת התה של אליס? תמיד יהיה בשטח הגאון התורן שיטען ושיגיד, שאלמלא חוזה השלום ואפילו שהוא הסכם שלום קר היה יכול להיות גרוע יותר. אז שיגיד.
קראתם פעם ההתייחסות לפרק המים בחוזה השלום הקר והדפוק הזה שחתם
יצחק רבין המנוח, בשעתו, עם חוסין מלך ירדן? כן. כן. חוסי הקטן והנחמד הזה. הטייס השרמנטי. זה שבאחריותו בחודש ספטמבר 1970 בקרב שניהל אל מול הארגונים הפלשתינים נטבחו, להערכת מדינת ישראל כ-20,000 פלשתינים. רבים מהפלשתינים המובסים שנעזרו בעזרה סורית אל מול הירדנים, שלא הועילה להם רבות העדיפו אז להסגיר עצמם, עם תבוסתם לירדנים, לישראל ולהסתכן במאסר, על פני היחס הצפוי להם מצבא ירדן.
בחוזה השלום בין ישראל לירדן הוסכם להכיר בהקצאות הצודקות במימי הירדן, נהר הירמוך ומי התהום שבערבה, בהתאם לעקרונות המוסכמים והמקובלים לכמויות ולאיכויות בנספח לחוזה זה.ישראל וירדן התחייבו בחוזה השלום לפתור מעשית וצודקת בעיות המים שלהן, כשנושא המים יוכל להוות הבסיס לקידום שיתוף פעולה ביניהן, התחייבו הן, הדדית, להבטיח כי ניהולם ופיתוחם של משאבי המים שלהן לא יפגע, בצורה כלשהי, במשאבי המים של הצד השני. ירדן וישראל הכירו בחוזה השלום בעובדה, כי משאבי המים שלהן, אין די בהם כדי למלא צרכיהן ולכן ראוי לספק מים נוספים לשימושים בשיטות שונות, כולל פרויקטים לשיתוף פעולה אזורי ובינלאומי.
ובינתיים עד שיקום "מזרח תיכון חדש" כחלומו הפנטסטי והמגלומני של הנשיא התשיעי של ישראל,
שמעון פרס המנוח צריך לחיות ממשהו. צריך גם לשתות מים. אז מה עושים? פשוט. שותים מים על חשבון תושבי מדינת ישראל המקריבים מי השתייה שלהם, לשכן הירדני, כפוי הטובה, המזלזל בריבונותם. לא רק שאין הירדנים אסירי תודה לשכנה נדיבה וטיפשה זו,המשקה אותם מדי יום, ביומו ושעה, שעה מים חיים, באופן שוטף, על חשבונה שלה ומונעת מים חיים וזורמים אלו מתושביה, אלא הם פוגעים בריבונותה ומתערבים בענייניה הפנימיים.
הסתכלו מקרוב וקראו קריאה מקורבת נספח המים לחוזה השלום שחתמנו עם הירדנים. לפי נספח זה, הרי בתקופת בקיץ, מתאריך 15 במאי עד 15 באוקטובר באותה שנה, זכאית ישראל לשאוב מנהר הירמוך, 12 מיליון מעוקב במים, כאשר כל יתרת זרימת המים ללא כל הגבלה שייכת לירדן. בתקופת החורף, מתאריך 16 באוקטובר עד 14 במאי, באותה שנה, זכאית ישראל לשאוב מנהר הירמוך, 13 מיליון מעוקב במים, כאשר כל יתרת זרימת המים ללא כל הגבלה שייכת לירדן. ירדן מתירה לישראל לשאוב 20 מיליון מעוקב מים נוספים מהירמוך בחורף, בתמורה להסכמת ישראל להעביר לירדן במהלך תקופת הקיץ כמות מוסכמת של מים מנהר הירדן. בנספח זו מוגדרת כמות שאיבת המים, המותרת לישראל, לשאוב מנהר הירדן בתקופות החורף והקיץ.
13 שנה לאחר חתימת חוזה השלום עם הירדנים הם זמן סביר, כדי לבחון ערכו של חוזה השלום המעניק לירדנים של שפע זכויות והם בתמורה אפילו לא מוכנים להכיר בריבונות שלנו בירושלים, בכלל ובמתחם הר-הבית, בפרט. אין מתנות חינם ומי שמפר תנאי חוזה שלום, חייב לשאת בתוצאות הישירות הנובעות מכך.
