פולין הייתה מאז ומתמיד מקור ומוקד של שנאת יהודים. שנאת היהודים בפולין חלחלה מלמטה, מן ההמון הפשוט, הנבער. לאחר מכן נתמך ההמון הנבער בשנאתו התהומית כלפי היהודים, בדלק השנאה האנטישמי שיצקה הכנסייה הקתולית-הפולנית על גלגלי שנאת יהודים והפכה אותה לשנאה ממוסדת על בסיס דתי. לכן, אין לתמוה על כך, כי אתמול (יום א', 12.11.17) "חגגו" כ-60 אלף מפגינים, חגיגות יום העצמאות ה-99 של פולין בהפגנה נגד כל מי "שאינו פולני, אינו נוצרי ואינו לבן". הדרה רחבה זו, הקוראת גם לשואה מוסלמית, כוללת בחובה גם מוסלמים, הלהט"בים ויהודים בכפיפה אחת, אבל לא ניתן להתעלם מהעובדה ששנאת יהודים ואנטישמיות המכוונת כלפי יהודים, היא "הוותיקה" ביותר בשנאת הזרים בפולין.
בהפגנה שהתקיימה, אתמול, במרכז עיר הבירה, ורשה נשאו המפגינים לפידים וזרקו פצצות עשן, תוך שהם קראו סיסמאות דתיות כגון: "אלוהים, כבוד, מדינה", וכן קריאות גזעניות: "פולין ללא יהודים", "תתפללו לשואה מוסלמית", "אירופה תהיה לבנה" ו"פולין טהורה, פולין לבנה". במפגינים נכללו נציגי ימין קיצוני רבים מרחבי אירופה בהם טומי רובינסון מייסד "ליגת ההגנה האנגלית". מארגנת ההפגנה היא קבוצה הקרויה המחנה הרדיקלי, קבוצת ימין קיצוני זו, מציינת עד היום פוגרום פשיטיק שנערך ביהודים שנערך ב1936. הקבוצה עסקה ב"טיהור" פולין מיהודים עד מלחמת העולם וטוענת שכניסת הפליטים הסורים למדינה היא קונספירציה של בנקאים יהודים.
בתאריך 9 בחודש מרס 1936 התרחש אירוע של אלימות. בעיירה היהודית פשיטיק פרצו, באותו יום, איכרים פולניים מוסתים לכיכר השוק, הרסו דוכנים של יהודים ופגעו בסחורותיהם. היהודים שהיוו 87% מ2,500 תושבי העיירה, הגנו על עצמם בנשק והצליחו להניס את הפורעים. במהלך ניסיון היהודים להגן על עצמם נפצעו מספר איכרים פולניים. בתגובה פרצו הפולנים לבתי היהודים. שלושה יהודים נהרגו, 22 נפצעו ונזק רב נגרם לרכוש. המשטרה, שהגיעה לאחר מעשה, ערכה חיפוש נשק בבתי היהודים.למחרת האירוע הובאו לבית המשפט 44 פולנים ו14 יהודים. השופטים דנו היהודים לתקופות מאסר בין חצי שנה עד 14 שנים וחצי (ליהודי שירה באקדח). הפורעים יצאו בעונשים קלים בלבד. השיר "העיירה בוערת" של מרדכי גבירטיג נכתב, בשנת 1938, על-רקע פוגרום זה. רבים מיהודי פולין יצאו מפולין, על-רקע פוגרום אנטישמי זה ביהודי פשיטיק.
על-רקע חוק הפיצויים ליהודים שהולאם רכושם, בתקופת שלטון המפלגה הקומוניסטית, בפולין, הקובע, כי רק מי שהיו אזרחי פולין אותה תקופה יזכו לפיצויים, נדרשנו ("
מחלקה ראשונה" תאריך 25.10.2017). ברשימה זו תיארתי הפוגרום שנערך בקיילצה ולעניין זה כתבנו, באותה רשימה, כי:
"לעיר קיילצה חזרו אחרי המלחמה כמאתיים יהודים, ומכיוון שבתיהם היו תפוסים עלידי מי שפלשו אליהם בעת המלחמה, הרי וועד היהודי המקומי שיכן רובם בבניין שהועמד לרשותו. ילד פולני נעלם ב1 ביולי 1946 וחזר למשפחתו רק לאחר יומיים. אז סיפר הילד (או שכך אמרו לו לספר) שיהודים חטפו אותו וכלאו אותו ב"בניין היהודי"; הוריו התלוננו במשטרה, ובעיר פשטה שמועה שהיהודים חטפו ילד כדי להשתמש בדמו ובבניין היהודי כלואים עוד ילדים. המשטרה יצאה לערוך חיפוש, מצאה בבית כלי נשק ואסרה כמה יהודים.
לאחר מכן יצאו הדברים מכלל שליטה: המונים פשטו על הבית, התגברו על השוטרים (שחלקם שיתפו פעולה עם המתפרצים), השליכו יהודים מבעד לחלונות, רצחו אותם באכזריות והשליכו את גופותיהם לרחוב. בתחנת הרכבת נרצחו יהודים שבאו לעיר, המהומות התפשטו לאזורים סמוכים, ויהודים אף הושלכו מרכבות נוסעות. גם כוחות משטרה הותקפו, והמשטרה הייתה חסרת אונים ורצון להתעמת עם הרוצחים. בעיר נפוצו שמועות כי זו פרובוקציה.
לאחר שעות השתלטה המשטרה על המצב ועשרות הנרצחים הובאו לקבורה. השלטונות אסרו כמה חשודים שהיו מעורבים ברצח; הם הועמדו לדין ו12 מהם נידונו למוות. פרופ' יאן גרוס מתאר אירועים אלה לפרטיהם, כולל עדויות של ניצולים המוכיחות כיצד היסטריה המונית הופכת אנשים נורמליים לכאורה, לרוצחים.
השלטונות הקומוניסטיים אומנם גינו את המעשה והעמידו לדין אחדים ממבצעיו, אך פרופ' יאן גרוס מתאר כיצד ועדת חקירה שנשלחה לקיילצה מטעם המפלגה הקומוניסטית הצביעה על כך כי "זעם ההמונים" הופנה אל היהודים משום שהיו "פרזיטים" והמליצה, כדי להימנע מאירועים דומים, שהשלטונות יעודדו הגירתם של היהודים מפולין. ברור כי המפלגה הקומוניסטית, שממילא לא הייתה אהודה בציבור (בין השאר, בגלל המספר הרב של פעילים יהודים בשורותיה), לא רצתה להיגרר למצב שבו תצטרך להגן על היהודים מפני "העם" הפולני.
ומשני הפוגרומים שנערכו ביהודי פולין, בשנים 1936 ו1946 נעבור לפוגרום שהתקיים בפולין, בשנת 1968. בחודש מרס 1968 פרצו הפגנות סטודנטים בורשה, כאשר הממשלה אסרה על העלאת מחזהו של אדם מיצקייביץ' "דזיאדי" שנכתב בשנת 1824 ככולל "התייחסויות אנטי סובייטיות". מוצ'אר השתמש באירוע זה על-מנת לפתוח במסע אנטי יהודי בכלי התקשורת (על אף שהשתמש בביטוי "אנטי ציוני).
בשנת 1968, רוב ארבעים אלף היהודים שנותרו בפולין כבר התמזגו בחברה הפולנית, אך בשנה זו הם הפכו למרכזו של מסע מאורגן שטען כי מי ששורשיו יהודיים מגלה נטיות ציוניות ואינו נאמן לפולין. כעשרים אלף יהודים איבדו את משרותיהם ונאלצו להגר. בהקשר זה יש לציין את התפטרות המחאה של שר החוץ הפולני, אדם רפצקי, שהוסיף שמו כביטוי מחאה לרשימת המפוטרים היהודים במשרדו.
המסע שבתחילה כוון כנגד היהודים שהחזיקו במשרות עוד מתקופת הסטליניזם, השפיע על כל היהודים, גם אלו שלא היו קומוניסטים. גומולקה יכול היה להתנגד למסע התקשורתי, אך התיר לו להמשיך, בתקווה כי ידעך מעצמו. כתוצאה מכך התרחשה הגירה עצומה למדינת ישראל מפולין, המוכרת בשם "עליית גומולקה".
פולין כיום, "נקייה" כמעט לחלוטין מיהודים. רק 4,000 יהודים רשומים, באופן רשמי, כיהודים המגדירים עצמם כיהודים. ההערכה הינה כי קיימים עוד עשרות אלפי יהודים, שחלק ניכר מהם אינו יודע עוד על שורשיו היהודיים וחלק אחר חושש "לצאת לאור" ולהיתפס כיהודי על-רקע גל האנטישמיות הגואה בפולין.
למרות שפולין "נקייה" מיהודיה וכמאמר הבדיחה לפיה: "לקח 3,000 שנה להוציא את היהודים מפולין, אך ייקח עוד 30,000 שנה להוציא הפולניות מן היהודים", הרי "לקח 3,000 שנה לסלק יהודי פולין מפולניה, אך יידרשו עוד 30,000 שנה לסלק האנטישמיות מפולין", הגם שספק אם מי מאותם אנטישמיים, נתקל ביהודי, פנים אל פנים.
מסע שנאה זה ביחס לשונה ולזר, שהתחולל יום אתמול בהפגנת ההמונים בוורשה, אינו חדש. כל פעם שהפולנים נדרשים להתמודד עם עברם, פורצת שנאה לאומנית, המתדלקת עצמה בביטוי אנטישמיות בולטים. לפני שנתיים זכתה הסופרת הפולנייה, אולגה טורצ'וק, בפרס הספרותי הפולני החשוב "ניקה". פרס זה הוענק לה, כהוקרה לפרסום ספרה "ספרי יעקב", שהינו רומן הכולל 1,000 עמודים, העוסק בתולדות ובקורות יעקב פרנק וכת הפנקיסטים. "הטעות" המהותית של טורצ'וק הייתה בכך שהיא הלתה מתהום הנשייה של ההיסטוריה היהודית-פולנית, דגם אוטופי של סובלנות ופתיחות בחברה רב-תרבותית. בכך ניסתה היא להתמודד עם העבר הפולני-יהודי.
בכך נגעה הסופרת המוכשרת, אולגה טורצ'וק, בעצב רגיש ביותר של החברה הפולנית. לאחר שזכתה בפרס "ניקה", החל כלפי גל של לינץ' באינטרט. "פטריוטים" פולנים החלו לאיים על חייה ואחרים הזמינו מתנדבים לירוק בפניה (תמורת 1,000 זלוטי). היא "זכתה" לגידופים בסגנון: "בוגדת", "סחבה יהודיה", "זונה אוקראינית". טורצ'וק הגיבה ואמרה, כי היא מבינה עכשיו מה פשרו של חרם וכי בני ארצה שוללת ממנה זהותה כפולניה, בשל העזתה לגעת בעבר האפל שלך יחסי פולנים-יהודים. למעשה, מדובר בגל שנאה של פטריוטים פולנים, המרבים להיישיר מבטם ולהתמודד עם העבר האפל והמכוער של פולין. מסע הסתה, שסממניו אנטישמיים, לכל דבר ועניין, הגם שהוא מכוון נגד אינטלקטואלית פולנייה, זהה לחלוטין למסע השנאה שהתרחש, יום אתמול, בכיכר הראשית של וורשה.
אין רואים אנו טוב יותר מאשר לסיים רשימה זו, מאשר בציטוט מדבריו של שר הפנים הפולני ממפלגת "הצדק והחרות" השולטת כיום בפולין, שהחמיא למפגינים ואמר, כי: "מחזה יפהפה. אנחנו גאים שרבים כל כך לקחו חלק באירוע לציון יום העצמאות".
כל מלה נוספת מיותרת. מעניין איך תשרוד פולין, על סף מאה שנה לעצמאותה, גל אנטישמיות ישן-חדש ומחודש זה.
