פעם אחת לפני שנים רבות פגשתי איש הומלס משוטט בחוצות ירושלים עם שופר גדול. הוא היה תוקע בו בקולי קולות בחוצות ירושלים ובכותל.
התקרבתי אליו. חייכתי אליו. ביקשתי לשוחח איתו. בשיחה הוא סיפר לי שהוא המשיח. שהוא נועד לגדולות ויש לו ניגונים של דוד המלך ועליו להשיב את העולם כולו בתשובה.
הוא סיפר לי שהוא היה מעבר לים בכל העולם. הוא היה נשוי עם ילדים רבים. המשפחה שלו, כך אמר, היא משפחה של משיח. האישה שלו שרה בפני כל העולם. הילדים שלו שרים לכל העולם. עד עכשיו. בלעדיו. האישה והילדים מתקנים את העולם בדרך חדשה. הם מתבוללים בין אומות העולם וכך הם הופכים את העולם לטוב יותר. לכן הם מפוזרים מקצה העולם ועד סופו.
שאלתי אותו ומה איתך? אני המשיח אמר לי. אין לי בית. אין לי משפחה. אין לי כסף. אין לי כלום. אני מעל הכל. מעל התורה והמצוות כי הכל חדש. אני מחדש את העולם. יש לי חידושים שמעולם לא נשמעו עד כה. יש לי תורה חדשה. אלוקים מדבר אליי ואני יודע שהוא עצמו צריך גאולה. אני גואל את הקדוש ברוך הוא מייסוריו. הוא מסכן ונמצא בגלות.
שמעתי את האיש הרגיש שתוקע בשופר וחושב שהוא המשיח. אמרתי לו שהוא חבר שלי. שאם הוא רוצה לשמוע את האמת אז שאני אהיה אמיץ בשבילו ואגיד לו את האמת לאמיתה. ואז אם הוא רוצה נמצא לו בית. נמצא לו עבודה. נמצא לו כסף להשיב את אשתו וילדיו לדרך המלך. אבל הוא נפגע ממני. הוא נעלב.
איש אחד ששמע אותנו מדברים התערב והוכיח אותי איך אני פוגע במשיח.
ואז רגע לפני שכל העניין התפתח לחבלי משיח נשמע קול אלוקים מתהלך במחנה. וזה היה קול של אבא טוב ואוהב ורחמן ששאל שאלה אחת: אייכה?
איפה אתה בני היקר? איפה היית כשקראתי לך? איפה היית כשמשפחה שלימה טבעה במצולות הים הגדול? אייכה בני ואיפה את בתי? איפה אתם ילדיי? אתם חושבים עליי? אתם יודעים כמה אני אוהב אתכם? אני קורא לכם כבר אלפיים שנה לחזור אליי הביתה לארץ הקודש ולדרך התורה והמצוות. כי זה טוב לכם. כי אני אוהב אתכם.
כך קרא אבינו שבשמים לכולנו והיינו נבוכים. התביישנו. ופתאום נשמע קול שופר הולך ומתחזק. האיש שחשב שהוא משיח תקע בשופר. תרועה. שברים. תקיעה. הוא תקע בשופר גדול. ואז קרא בקול גדול ובדמעות תודה אבא. תודה שאמרת לי סוף-סוף את האמת. וכולנו התחבקנו יחד.
מאז אני מסתובב ומספר את סיפורו של המשיח.
ורק מי שיש לו לב שואל אותי בסוף הסיפור: מה אני יכול לעשות ואיך כדאי לעזור למשיח?
