X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומנים אישיים
לפני 40 שנה מנהל עבודה מכובד, ציוני וערכי היה נכון לחנוק את עצמו אם המפקח העיר לו שהעמוד שנוצק אתמול נראה עקום מיד היה מנהל העבודה לוקח ביד לום ומפרק את העמוד. והיום? מנהל עבודה בעל ערך מסתער לחנוק את המפקח אם העיר לו שהעמוד עקום
▪  ▪  ▪
עושים רוח [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]

תרשו לי פעם להתחיל דווקא מהסוף. להלן דברי הסיכום: מצד אחד מדובר בתעשיית הבניין החשובה והיקרה. יקרה לליבנו, יקרה לחיינו, לכיסינו, יקרה ללקוחותינו, יקרה למכביר ולהחריד. זו תעשיה דומיננטית, מבולגנת, על מצע רקבובית, לא יעילה, מנצלת, חסרת פיקוח, חסרת מעצורים, חסרת גבולות, מפוקפקת, אפילו מופקרת. זו תעשיה פרימיטיבית מלאה יצרים של גן-חיות טרף, של משפחות-'שפע', של בעלים מתוחכמים, מלוקקים, עשירים במחדלים, בחוסר-מעש, במעשיות, במעשיהו, באטימות ובהרבה כסף מולבן. זו תעשיה מלאה קומבינות, עגורנים מתמוטטים, מפעילים מוזנחים, פועלים צונחים, חניון קורס, מרפסות נושרות וכן הלאה... וכל זה - רק מצד אחד של הדברים. מה מצד שני? אני אגיד לכם מה מצד שני, שלישי וכן אותו הלאה - בתעשיה הזאת אין אפילו טיפש אחד, שלא לומר אידיוט או מטומטם. אפילו לא רבע אוויל. זו תעשיה מחוטאת. לא מדובר באלח דם או אדם. זו התעשיה היחידה במציאות הישראלי שאין בה שימוש בדיסאינפקציה – היא טהורה, אין בה שמץ כסילות. מה כן יש?
יש בה חילוף-חומרים. לפני 40 שנה מנהל עבודה מכובד, ציוני וערכי היה נכון לחנוק את עצמו אם המפקח העיר לו שהעמוד שנוצק אתמול נראה עקום. מיד היה מנהל העבודה לוקח ביד לום ומפרק את העמוד. והיום? מנהל עבודה בעל ערך מסתער לחנוק את המפקח אם העיר לו שהעמוד עקום. הנה, הוא רץ להרים את הלום. והמפקח? גם הוא וותיק ומנוסה, דוהר למכונית שלו לפני שהלום מתעופף לעברו...
קבלני משנה התעשרו עם השנים. יש להם גם חברות שמירה שגונבות בלילה ומוכרות את החומרים והציוד בבוקר, באישור חברות הביטוח המקיימות קשר ללא שוברים שתיקה. הקבלן הראשי יוצא נשכר. משפחות שפע שולטות בתעשיה ולכן היום זה ממש פשע לא להקים חברה קבלנית לבניין. בחברת השפע שלנו צמחו קבלני משנה וכוח-אדם, התעשרו והתעשתו, הקימו סניפים בכל הערים הגדולות ושיפצו משרדים בסמוך לסניפי הבנקים הגדולים כדי לקצר ככל הניתן את התהליך המתרחש בין תשומה לתשואה. מהנדס הביצוע הוחלף ב'בקר איכות' או בקומבינטור ולצדו פועל עו"ד ומודיע ללקוח המזמין – לא נוכל לבצע עד שלא תאשר לנו את הצעת המחיר שלא ניתן לסרב לה. אבל יש לנו מחיר מוסכם ומאושר בחוזה אומר המזמין/יזם/מפקח. שישכב שם מנוחתו גן-עדן, למה להטריד אותו? אומר עו"ד מטעם החברה הקבלנית/קבלן משנה/ספק. בחוץ יושב שומר לילה שמגיע תמיד בבוקר ומכין לעצמו רשימת חומרים וציוד ללילה. בסופו של ליל שימורים מתמשך מתברר ללקוח שעליו להוסיף על המחיר המוסכם עוד 50% עבור עלויות בלתי מצופות אבל כל כך צפויות.
כל העולם סובב על קבלני-משנה-לקבלני-משנה-לקבלני משנה עד שכל המערך הזה מתעבה ממש לפני אינסוף ומגיעים אל הקבלן הראשי שבנוי לתלפיות מחליפה שלושה חלקים, שעון רולקס-זהב, נייד עם מעטה חסין אש ורגשות, עט-נובע מכך ופנקס צ'קים מניב. וגם מחזיק מפתחות במעטה עור פיל שיתחבר בקרוב לדלת של מרצדנס-בנץ ויחזיק גם בה. אם נתאר את הקבלן הראשי (שהוא גם יזם לצורך הנושא) בדימוי של מולקולה, אזי קבלני-משנה הם אטומים שהתחברו לצורך הנושא. קבלני-משנה-של-קבלני-משנה למיניהם הם, במשל הפיסיקלי שלנו, כמו אלקטרונים, פרוטונים, נויטרונים וכדומה. שכבה אחת או שתים מתחתיהם רובצים קבלני-משנה ששוחררו מהרצועה, מהגדה ואזורי הרשות הפלשתינית. מדובר בחלקיקים תת-אטומיים חסרי-מסה ובעלי כושר-תנועה יכולת הסתננות ומעבר. הם מכונים ספינים, חלקם בעלי מטען שלילי מאוד ולמרות היותם ניצים - נקראים יונים. מתחתם מסתחררים קבלני משניות בעלי תואר קווארקים. לאחרונה נמצאו חלקיקים הנקראים 'פי' – והם ברובד התחתון ביותר של החומר, ממש חסרי אגו לחלוטין – רק עושים רוח. בסוף החודש הם מגיעים למשרדו של הקבלן הראשי ומודיעים שהם רוצים תוספת של בסך-הכל 'פי'. כלומר – פי כמה.
הדמיה של תעשיית הבניין לפיזיקה גרעינית-קוונטית יוצרת רושם שזו תעשיה מתוחכמת, שצריך לסיים תואר שלישי כדי להבין אותה. בסך-הכל, יאמר לכם קבלן-משנה מצוי – צריך להבין את המציאות של החיים. וזה קשה למדי, הוא אומר, תראה כמה בני-אדם הפסידו את החיים שלהם בניסיון להבין את החיים...
לסיום הסיום – ברצוני להביא לידיעתכם ניחוחות של חוויה אישית מרתקת מנעוריי בתעשיית הבניין. חוויה זו התרחשה בארץ זרה באפריקה ואיני נוקב בשמה כדי להסוות את קורותיי בין קורותיה. יום אחד הגיע אלי מנהל החשבונות כדי לאשר תשלומים לקבלני-משנה שעבדו עבור חברתנו. היה שם צ'ק שמן לאחד ג'וזף שעסק על בסיס חודשי בתיקוני פגמים ושיבושים במערכת החשמל שלנו והמים. בכל פעם שזרם החשמל (או המים) הופסק או נקטע – והוא הופסק ונקטע ללא הרף - היה ג'וזף מגיע עם טנדר, צופר חגיגית, מוריד גיגית ועורך סיבוב ראווה במשרדים. בסוף החודש היה ג'וזף מגיע עם חשבון מפורט וממתין לתמורה. אין לי כוונה לשלם, אמרתי למנהל החשבונות המכובד. אין בעיה, צהל הפקיד הבכיר בהתרגשות, נצא כולנו לחופשה כי לא יהיה חשמל, לא מים ולא טלפון... בקשתי ממנו להזעיק אלי את ג'וזף (שהמתין מעבר לדלת והקשיב לסצנה), תגיד לו שהצ'ק נמצא אצל המנהל והוא ממתין למשלוח הדיו לעט הנובע שלו... נכנס ג'וזף בחליפה חדשה וקד קידה מחויכת עם בונבוניירה. שאלתי אותו, אדוני המכובד מבקש תשלום בשביל עבודה? מה, תהה הקבלן, אני לא מבין? אני תמיד מוכן לעבוד בשבילך, הוא הצהיר. זה בכלל לא טוב בשבילי, הסברתי. אני רוצה לתת לך מעכשיו והלאה כסף כדי שלא תעבוד עוד. הו-הו, הוא הצטהל, את זה אפילו אבא שלי לא יודע לעשות. מהיום נשלם לך כל חודש כדי שלא יתרחשו אצלנו הפסקות חשמל ומים... האיש שקע בהרהורים כבדים. זה כמעט לא מוסרי, הוא אמר, מה אני אעשה? לקבל כסף כדי לא לעשות כלום? מהיום אין יותר הפסקות - ואנחנו נשלם לך גם בונוס 50%. אבל אם תהיה אפילו הפסקה אחת קטנה במשך החודש – לא יהיה תשלום. מה דעתך? האיש חשב לרגע ומיד קרץ, אני הולך להתעשר כמו שלא היית מעולם, הוא הצטווח. איך? שאלתי. אני הולך להביא אליך את מנהל את מפקד המשטרה שמאתר את גניבות הרכב והציוד... בעצם את המושל...
השתן עולה לראש
באותו שחר היסטוריה הגעתי לאפריקה כמהנדס לפני 40 שנה. התדהמה הייתה גדולה כשחגנו מעל עיר הבירה העצומה. העיר הייתה אפופה מעטה עשן לבן, אפיפיורי, וריצדו בה מיליוני נקודות אורות זערוריים. מדורות-אש עצום ששוהים בו מילוני בני-אדם. העיר הייתה מכוסה מרבד גגות פח-גלי חלוד, מונומנט מופלא לזכרה של אימפריה בריטית מימים עברו.
עונת הגשמים ניצבה בפתח. להזכירכם - מטח גשם נורמטיבי זה משהו בסדר גודל 100 מ"מ. טיפה ממוצעת היא בגודל כוס בירה ללא הקצף. המשרד הזמין קבלן אטימת גגות כדי לאמוד את הנזקים שנגרמו במהלך השנה שחלפה וגם להציע תוכנית שיפוץ לקראת עונת הגשמים שבדרך. הקבלן היה בחור צעיר ונמרץ שסיפר לי כי סיים זה מכבר את לימודיו באמריקה וחזר לבנות את מולדתו עם אישה לבנה ודרכון. פה האפשרויות עצומות, הוא אמר – כי פה זה אפריקה, הכל עדין מפח. אביו היה קבלן גגות וותיק והוא ממשיך את המסורת בצורה אקדמית. תראה, הוא הסביר, כל החומרים שלנו מיובאים, זה כלל ראשון. הכל לפי תקנים שלהם. לכל דבר יש חותמת. הכל מובחר. אנחנו משקיעים מאמץ רב כדי להשביע רצון. הוא חייך והציע לנו סיגריה אמריקנית. ההצעה שלו הייתה יקרה להחריד אם כי לא באופן מופרז. מה אתה מציע? שאלתי את האדמיניסטרטור שלנו. הוא משך בכתפיו כאילו אין לו מה להפסיד. אין מה להפסיד, הבהיר, תמיד נוכל לחייב בהוצאה את בעל-הבית. בעל הבית היה, בין השאר, יו"ר החברה שלנו, מזכיר הבנק המרכזי, צ'יף מכובד בעל קרקעות שגולדה (בעת ביקורה) התנדבה לעבד למענו. שיהיה, אמרתי, מתי אתה מתחיל? כבר התחלתי, אמר הקבלן, ניגש לחלון ושרק לעובדיו. נסעתי לעיר אחרת וראיתי גם שם שחורות. זה כנראה מצב נפשי, תחושה של טביעה במשהו עצום ממדים שאין לך כל השפעה על תנועתו. הים גדול ומקיף אותנו כמו סיוט. חזרתי לעיר לקראת סוף עונת-הגשמים ושאלתי איך הגג מגיב. היו כמה חדירות בקומה העליונה, הגיב האדמיניסטרטור מליץ-היושר, עם כתמים על תקרת הגבס ורצפת השטיח. הטיח למשל לא מתקלף. יפה, אמרתי, אז אין ממש חדש...
למחרת הגיע הקבלן האמריקני כי שמע את התלונות המרירות שלי. הייתה לו הצעה חדשה, מלהיבה ומקיפה לשיפוץ קרדינלי של הגג על שיפועיו ושקיעותיו. לא הצעתי לכם את המהלך הזה בפעם הקודמת, הוא התנצל, כי ברמה המקצועית האמנתי שנוכל להתגבר על הנזילות בדרך החסכונית שנבחרה אז. זה לא חסך, מה? שאלתי. בעקרון דווקא כן, הוא הסביר, עברנו כבר חצי עונה עם טפטוף לדלי אחד בחדר אחד בלבד. צריך להבין שנקודת המבט של הממשלה שלנו שונה לחלוטין מנקודת המבט של התעשיה האמריקנית – וזה מקשה. המחירים שלנו בהתאם. הממשלה נגד אטימות מוחלטת, בעד פרצות וחורים פה ושם. תבינו – משקעי הגשם הם המחצב הדומיננטי של המדינה לפני ואחרי הנפט ולכן לא נזלזל בהם. על הנפט אומרים שהוא זורם כמים – וזה תמיד מעודד. עונת הגשמים משקיעה את המדינה בבוץ שאם הזמן הופך לשלוליות ירוקות וסמיכות או לכדי חמרה ופסלונים בשווקים. בעקבות השלוליות מגיעות מושבות של יתושי מלריה. כרגע הסטטיסטיקה מספרת שכל ילד שני נקטל לפני שהוא מגיע לגיל 10 שנים. אם הגשם ירד כולו לרחובות וגם גגות הבתים יתנקזו לשם – תהיה הצפה רבתי. חורים בגגות ואטימות חלקית גורמים למים להיספג גם במזרונים, בארונות בגדים, בשטיחים, בנוצות התרנגולות ובפרוות העיזים שבבתים. זה חיסכון משמעותי בהצפות...
כדי להצדיק את דבריו אספר שבתחילת אותו שבוע נערך סיור על הגבעות והמושל ביקש אותנו להגיש הצעה לניקוז מקווה-המים העצום שהקיף את העיר. ניצבנו בשערי בית הקברות של יקירי האומה והתבוננו בענני יתושים שעטו על הקברים. השער היה נעול ולידו התנדנד ברוח שלט פח מחליד ומחורר שעליו נכתב לפני שנים רבות: נא לא להשתין על הקברים. להרף-עין התבוננתי במושל. הוא קלט את סימני השאלה שבצבצו כדשא מתוך מצחי. הוא חייך ואמר, לא, לא, לא זו הסיבה להצפה - כמובן. הרמתי את הכפפה והגבתי, אצלנו אין דבר כזה, אדוני – שם השתן עולה לראש...
סיוט טביעה
ההצעה החדשה הקרדינאלית מבית מדרשו של הקבלן הייתה יקרה להחריד ולכן לא מופרזת. ראית את הגג? שאלתי את האדמיניסטרטור. עדין לא, אבל חשבתי שזו הצעה די כבדה ורציתי שאתה תשקול אותה, הוא זרק אלי את המשקולת. בוא נעלה לגג, הצעתי לקבלן, תסביר לי מה קורה שם. חכה, הוא הגיב, אני אביא את הפורמן שלנו. הוא המומחה של החברה. אבא שלי שולח אותו לכל מקום. הוא יצא החוצה ושלח את הפורמן שלו, אדם גבוה מאוד עם עיני זיקית מסתובבות כבר על הבוקר. עלינו במדרגות לקומה העליונה ואנשי הקבלן הביאו סולם אמריקני מתקפל חדש ומבריק, הסירו את עטיפת הניילון. איש מהם לא הביא ארגז כלים. איפה הקבלן? שאלתי. הוא קיבל טלפון חשוב ויצא מיד לדרך, הסביר הפורמן האדיב, יש נזילות בשגרירות האמריקנית והוא ממש טס לשם. הפורמן הגבוה פתח את אריחי התקרה (בלי סולם) כדי שנוכל לטפס אל בין אגדי העץ החורקים והחרקים. המקום היה מלא אבק, תנועה של חרדונים, נחשים ו/או חולדות, לך תדע. פה ושם נראו נקודות אור תוססות במעטה הגג האפל – חורים זעירים של מסמרים שנחלצו או חלודה שהתמוססה בפח. מה זה? שאלתי את הפורמן. אלה החורים שהיו בגג וטיפלנו בהם, הוא אמר. איך טיפלתם אם הם עדין חורים? עיניו כיוונו אותי למקום שאליו הביט. מתחת לחור הייתה תלויה פחית שימורים ריקה מחוברת בחוט ברזל לאגד העץ. עכשיו תפסתי. בחלל העצום היו תלויות המוני פחיות שימורים ריקות שקלטו את המים המטפטפים מתוך החורים שבגג. כמה פחיות התמלאו מעל גדותיהן ולכן חדרה רטיבות גם לתוך תקרת המבנה והקירות. בדרך כלל, הסביר הפורמן, המים מתייבשים בפחית בין גשם לגשם ואין טפטוף. הפחיות, הוא אמר, כמו שהבטחנו לכם, תוצרת חוץ. מה זה? שאלתי. מיץ עגבניות. תוצרת איטליה. מפיץ ריח טוב. לאשתו של הקבלן יש בית-חרושת לקטשופ. אם זה היה שימורי שעועית – הייתם מתפוצצים, הוא צחק. ירדנו למטה ודרכנו על הקרקע. הפורמן נכנס אתנו למשרד ממתין להוראות ולצ'ק מקדמה עבור השיפוץ. אז מה אתם הולכים לעשות עכשיו כדי להתגבר על משבר האטימות? לא קשה להבין, אמר הפורמן וגלגל את עיניו לעבר בר המשקאות בפינת החדר, נחליף את כל הפחיות. במקום 750 מיליליטר נתלה קופסה של 1.5 ליטר חצילים כבושים מירדן... קורא מחדרה כתב לי מיד אחרי שהמרפסות צנחו (אולי זה החניון שקרס?) "מה אתה בורח לאפריקה, למעשיות סבתא – לנו יש פה מציאות כואבת, תתמודד כמו גבר, בלי חלומות ודמיונות. בבקשה, תושיט לנו יד – לא לשון...". זה מחזיר אותי לסיוט בהמשכים שתוקף השנים האחרונות על טביעה בים, עמוק במעבה המים השחורים. מסביב רק אפלולית קרה, נשכנית, מחניקה, צמיגה. רחוק למעלה מופיע כתם אור. צריך למתוח את הצוואר ולהתאמץ כדי לראות. תמיד, ידעתי, נזקקים למידה של אומץ רק כדי להתבונן, כדי לראות. אני חותר לעברו. הכתם מתרחב ומתעצם. אולי אגיע ואולי לא, נשאר רק להאמין. זה כתם מטושטש כמו באפריקה, רחוק ולא ממש נוגע לנו. כי אנחנו טיפשים.

תאריך:  05/12/2017   |   עודכן:  05/12/2017
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
חילוף חמורים
תגובות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב תגובה 
1
כאוס נגרם משום שבתי המשפט
ב_שמואל  |  5/12/17 22:52
 
- גם עבור בתי המשפט, הפרקליטות
סניל  |  6/12/17 08:19
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אורי שרגיל
ימים רכש יוסי בעם מנה של קוק מאובזר אותה כינה בשם 'יוסי - עצבי נינג'ה בעם'    את המנה העביר יוסי למכון התקלים הממשלתי כדי שיבחון, יבחש, יבדוק ויאשר בתקן את סגולות המנה ואת ערכה התזונתי לבריאותו וחוסנו הכלכלי של מפעל יוסי בעם
אורי שרגיל
הבוקר קבלתי טלפון בהול מבקר האיכות קובי לוי    תבוא מהר, הוא צרח לי באוזן, האפוקסי שהשתמשנו בו להדבקת 'הקוצים' במבנה-כבאים נוזל עכשיו בגשם    אני בא תוך חמש דקות, אמרתי, חכה לי שם מתחת למטריה גדולה...
אורי שרגיל
זה הפתרון האולטימטיבי שעולה על שיקול דעתכם? זה בכלל במהות הדבר, בקונצנזוס הציוני – לשבור שבר? רוצים שנתכנס פה ועכשיו למסכת של הריסות?
יוסף אליעז
ספרך עתיר האמונה העלה נושאים אלו אצלי אֶל "פני הים" ושלא בטובתך פָּרַשְׂתִּי אותם כאן. אתה לך בדרכך זו עד זקנה ושיבה, ככתוב "צדיק באמונתו יחיה". אכן קל יותר לחיות באמונה מבלי להרהר יותר מדי. האכילה מעץ הדעת לא תמיד היטיבה עם המחשבות והביקורת
אורי שרגיל
ספוילר - זה אני. אחרי קריירה מסועפת של 22 שנה כמהנדס ביצוע ומנהל פרויקט בחברות בינלאומיות גדולות ובעלות מוניטין ניהול עכשיו אני ספוילר... בעבר הוצבתי כ-TROUBLE-SHOOTER ויריתי בכולם
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il