תאונה מצערת

המהפך השלטוני בו עלה הליכוד לשלטון לפני ארבעים שנה, היה עבור הגילדה, תאונה מצערת. תאונה נוספת לא פחותה, הייתה לדידה הרגע בו נבחר בנימין נתניהו לפני עשרים שנה לראשות הממשלה. הגילדה שמחזיקה במוסרות השלטון שנים רבות, עוד לפני קום המדינה, שלחה את התמימים שבקבוצתה לקיבוצים כדי שיתיישבו שם, ואת המשפיעים והחזקים דאגה למנות לגופים שסיפקו: כסף, שלטון, השפעה. הם עמדו בראשות מועצות הפועלים, ההסתדרות, המשביר המרכזי וכו' ובעזרת הכוח שצברו הצליחו לרסק כל גוף אלטרנטיבי שביקש להתייצב מולם. התמנון שלח זרועות לכול מקום. במערכת הביטחון הכוללת בתוכה את צה"ל, המוסד, השב"כ, הם הפכו למקור הכוח של השלטון, ובשם הביטחון אפשר היה לעשות הכול, ולקבל הכשר, וכמובן משרות וטובות הנאה לאנשי שלומנו מקרב הגילדה. הביטחוניסטים הביאו לחונטת הגנרלים כל קצין בכיר שפרש מצה"ל, והעניקו לו שדרוג לחיים, משרה חשובה בצמרת הפוליטיקה, הכלכלה, מועצות מנהלים של גופים ציבוריים, חברות ממשלתיות, רישיון לייבא או לייצא תחמושת, ומי מאשר את קניית הנשק בתוך צה"ל? החברים לשעבר, שבעתיד יצאו גם הם לדרך הטובה ויצטרפו לסידור העבודה, צריך לשמן את המערכת. כשאמר ב-1977 בן אהרון שאינו מוכן לקבל את הכרעת העם כי העם טעה, הבריקה בראשם ההכרה כי יכולות להתרחש לפעמים גם תאונות פוליטיות, ולכן כדי לקדם את פני הרעה, הוחלט שגם תאונה שכזו אינה צריכה בעצם לשנות דבר. את הציבור האמוני חייבים לנטרל, יהא אשר יהא, כדי שלא ישתלט על המדינה. לפיכך פותחה נוסחה של עיקוף עם! תמיד להשאיר את הכוח בידי החונטה והיא תפעיל את כוחה ותחייב בו את כל אזרחי המדינה. וכך נולד כוחו של בית המשפט העליון. מומחים משפטיים מכוחותיו נשתלו עמוק בכל המערכת המשפטית. מומחה נמרץ טופח כשהוא מטפס מעלה מעלה, אל כס השיפוט העליון, שולט ביד רמה ובאקטיביזם שיפוטי, מחליט שהוועדה למינוי שופטים תהיה סוד שמור (וכל שנודע ממנו, היה שהוא בסגנון 'חבר מביא חבר'), ודואג שכול השופטים שמכהנים יהיו משובטים בדמותו, הווה אומר בעלי השקפת עולם קיצונית שמאלנית, הווה אומר, אי-שוויון בפני החוק. לערבי וישראלי דין אחד, ליהודי דין אחר.

משובטים

זרוע אימתנית נשלחת לתקשורת ויוצאת לדרך כשאחד מתפקידיה הוא לכסות על כס השיפוט ולהעניק למערכת המשפטית את כוחה, דהיינו, להפקיע את הסמכות מבית המחוקקים ולהבטיח שדעת הקהל תורדם. להזרים כלורופורם יום יומי לוורידים ולמוח. אז מה אם יש כנסת וממשלה, התקשורת היא זו שתכתיב את סדר היום הציבורי ותכפה על הממשלה את ההתנהלות. ברדיו ובטלוויזיה טופחו הכוחות הנאורים המתאימים, שגם הם כמובן משובטים. ולתוך פח האשפה הם השליכו את אחד החוקים הכי יסודיים הכתובים והבלתי כתובים, שעל תקשורת ממלכתית להיות מאוזנת ולשמור על ניטרליות. וכך הגילדה השתלטה הן על מערכת המשפט והן על התקשורת, מחפות אחת על השנייה. אומנם אחת לארבע שנים עוצרים ליום בחירות, דמוקרטיה לא? אבל החונטה בלאו הכי תמשיך ותשלוט. ואם תתרחש תאונה פוליטית וראש הממשלה לא יהיה משלהם, הרי האנשים שנשתלו בתוך כל הצמתים, המדינה והצבא, והכלכלה והמשטרה, ימשיכו להחזיק את כל מוסדות השלטון בידיהם. ויעשו הכל להפיל את ראש הממשלה שאיננו מאנ"ש. ברוב המקרים הם אוכפים בסופו של דבר את הרוב לרצונם והיטיב מישהו להתבטא במילים 'מה שרואים מכאן לא רואים משם'. כולם רוצים לקבל כרטיס אתרוגי משתלם. על כן אין להתפלא על המאמצים שנעשים כבר עשרים שנה כדי להעיף את בנימין נתניהו. כל הגופים רוקמים יחדיו מזימות ומהלכים, והגם ששנים נוקפות והדבר אינו צולח בידם, הם לא מתייאשים. נהפוך הוא. כל יום מביא בעקבותיו רעיונות מלאי כיסופים שמשהו כבר יתפוס: מתנות וסיגרים, מטפלות ועוזרות, בקבוקים וחמגשיות, אינסטלאטורים ושמפניות, ופעם כאשר היו הילדים קטנים, השתרבבו לשם גם חיתולים והשד זוכר מה עוד. כל כך הרבה חוקרי משטרה עבדו ועובדים לתפור התיק, עוד מהיות אדון עמדי וההובלות, ועד אדון מוזס עם משחקי הכס. התאונה מבחינתנו הייתה שמנחם בגין השאיר את החונטה בשלטון, והיא גיחכה על התמימות והסכלות, ומאז ממשיכה לשלוח זרועות לתפיסת הטרף (אינה טורחת להשתמש מעת לעת ב'כיס הדיו', הנוזל שבזמן סכנה נפלט, ומסתיר את התמנון). התאונה מבחינתם שלמרות שחיפשו בכל העולם עם זכוכיות מגדלת, עדיין לא מצאו משהו נורא על ראש הממשלה בנימין נתניהו, והם ממשיכים ומקווים.