רבות מתאונות הדרכים בארץ מתרחשות בעטיו של היסח הדעת: בעת הנהיגה, או בזמן חצייתו של הכביש על-ידי הולך הרגל. במקרים לא מעטים עלולות התוצאות להיות הרות-אסון, ושם מעט יותר תשומת-לב וריכוז - עשויות בהחלט התאונות להימנע.
היסח הדעת הוא, לפיכך, רעה חולה ומכה שאינה כתובה בתורה. במרבית המקרים מתרחשת התאונה כאשר אלה הישובים על ההגה נוהגים לדבר ולסמס בטלפון הנייד. במקרים אחרים היא נגרמת כאשר הנהג מצית סיגריה, או מדליק רדיו ולחפש בו תחנה. באותה שעה ממש מת, מבחינתו, הכביש.
הסטטיסטיקה היבשה מעידה כי בעטיין של פעולות אלה ואחרות משלמים, במקרה הטוב, נהגים רבים את מחיר התאונה בנזק שנגרם בעטייה למכוניתם, ובמקרה הרע נגבה מהם התשלום בחבלה קשה הפוקדת את גופם.
אחריהם המבול
אלא שלא רק נהגים סובלים מהיסח הדעת. פעמים רבות מתגלים גם הולכי הרגל בקלקלתם, כשאין הם מרוכזים די הצורך בעת חצייתו של הכביש. אוזניהם דבוקות אז לנגן המוזיקה אן לטלפון הנייד, ואחריהם כמובן המבול.
ובאותו עניין מסתבר יותר ויותר שמספר עגום ומדאיג של תאונות-דרכים מתרחשות בעטיין של התנגשויות בין כלי-רכב והולכי-רגל, השמים א מבטחם באור הירוק שברמזור, המתיר להם לעבור "חופשי-חופשי".
ראוי לציין שבמדינות רבות חל איסור מפורש בחוק על השימוש באביזרים שעלולים לסכן את שלומם של הנהגים ושל הולכי הרגל בעת שהם מצויים על הכביש. העוברים על החוק צפויים בהן לעונשים של קנסות ומאסר. זו העת ללמוד גם אצלנו את הלקח הנדרש.
