לא פעם ולא פעמיים, ובמיוחד בשני העשורים האחרונים, אני מדגיש בקול רם ובכתיבה את הפקפוק שלי בכל סיפורי ה"אנטישמיות" הרבים שישראל מפיצה, מקרינה וכותבת על העולם כולו, ואשר מטרתם רק לעורר בהלה ולהביא עוד "עולים" תמימים-טיפשים, למרכז לבת האש והטרור שבארץ הקודש. אבל בשבוע שעבר לא רק שראיתי את התעמולה הזו משקרת לי בעיניים אלא שהבנתי את הפתגם ששיננו לא פעם נגד התקשורת הישראלית - "רוסיה זה כאן", בהיבט היסטורי להשוואה בין שטיפת המוח הקומוניסטית בבריה"מ לשעבר לזו של התקשורת הישראלית, שמתהדרת בתור "שמאלנית" ו"ליבראלית". כן, זה לא הגיע מאנשי ההסברה של משרדי ראש הממשלה והחוץ וגם לא הגיע מהערוץ הימני - "ערוץ 20", אלא מהערוץ ה"ממלכתי", שהליכוד כל כך סירב לאשרו בעבר, "ערוץ כאן" של "תאגיד השידור", שהחליף את ה"ערוץ הראשון" המנוח.
הכתבה הרדודה של ה"ערוץ הממלכתי"
ברוך ה', כמי שאין בביתו טלוויזיה והוא איננו מכור לרדיו, הרי שנמנע ממני בדרך כלל לחזות כיצד הממסד הישראלי עובד שעות נוספות ב"שטיפת המוח" של הציבור הישראלי, כשהזרוע המבצעת שלו היא ה"תקשורת האוביקטיבית", שכולם בטוחים שהיא "ליבראלית", ובוודאי רחוקה מלשמש תעמולה יוצרת למשרדי ראש הממשלה והחוץ של מפלגות הימין הישראלי. אבל מפעם לפעם מתקשרים אלי חברים אלו או אחרים - מהימין או מהשמאל החילוני ועד לדתיים וחרדים, ומבקשים ממני לצפות בביתם באיזה שידור או סרט שהוקרנו בטמבלויזיה הישראלית, תוך פליטת המשפט: "אתה לא יודע כמה שאתה צודק"! לפני כשבוע הוצגה כתבה בשידור החדשות של ערוץ "כאן", מיום חמישי (ב-2 באוגוסט 2018), ובו דווח על, כביכול, עליית מדרגת ה"אנטישמיות" בבריטניה. חבריי ידעו כי רק כשבוע לפני השידור חזרתי בעצמי מלונדון, הבירה הבריטית, לאחר שהייה של יותר מחודש וחצי שם, במסגרת עבודותיי עם היהדות הבריטית לכל זרמיה והשקפותיה. חבריי ידעו גם שבעבר התגוררתי פעמיים, למשך שנים מספר בכול פעם, בבריטניה, ושלא פעם טענתי באוזניהם כי בריטניה היא ההפך מה"שד האנטישמי" שמציירים בארץ על הפזורה היהודית. צפיתי בסרט ופשוט נדהמתי. נדהמתי כיצד "ערוץ טלוויזיה ממלכתי" משקר בפה מלא על מה שמתרחש במדינה הנאורה ביותר באירופה, ואולי בעולם בכלל! לעיני ריצד, בכתבה הזו, רחובה הראשי של השכונה החרדית-המודרנית "גלדרס גרין" ("גלדרס גרין רואד") ובמרכזו חנות המאפה הכשרה המרכזית "כרמלי", של ישראלי לשעבר שבמשך עשרות שנים הפך לאייל הון מפליט ישראלי חסר פרוטה. אבל בין ריצוד זה לאחר הופיעו כמה מרואיינים - יהודים בריטים אנונימיים שאינם שייכים לאזור, שסיפרו על ה"אנטישמיות" ממנה הם סובלים ועל החלטתם, עקב כך, לעלות לישראל. גם מי שאיננו במאי סרטים וטלוויזיה מקצועי היה יכול לקלוט שהאנשים הללו הולבשו על תפאורה שלא להם. איש לא היה יכול להבין בכתבה, כי מדובר בשכונה חרדית, שרק זוג צעיר חרדי עבר שם במקרה, מול המצלמה. מנגד, לא ראויינו אישי ציבור יהודים בכירים - חילוניים ודתיים גם יחד, אלא דמוניות שוליות של "סטטיסטיים" ותו לא. תמונה אחרת בכתבה הביאה מפגש של כמה יהודים ב"צפון לונדון" (ללא דיווח ממשי על השכונה והאזור...) שדיברו על "אנטישמיות", ובעיקר במפלגת ה"לייבור". כנראה שכל סיפורו של ג'רמי קורבין המנהיג של ה"לייבור" הוא קרש ההצלה ההסברתי הרדוד של ישראל בבריטניה. אבל עובדות של ממש לא הובאו בכתבה הזו, ובוודאי שלא הוכח, ברצף של אירועים, על פגיעות אנטישמיות ביהודים בלונדון או בשאר ערי הממלכה המאוחדת. כמי שבאמת מכיר את המצב - ושבע"ה אפרטו מיד, הייתי צריך רק לצחוק מה"עבודה בעיניים" של התקשורת הישראלית, אבל אני בכלל לא צוחק מכך משום שמדובר בדיני נפשות ממש ובמסע תעתועים שמטרתו לסמא עיניים ולהביא לארץ ישראל יהודים תמימים שלימים רק יבכו על יום עלייתם, כפי שזה כבר קורה קרוב לעשור וחצי. ומעל לכל, זה עצוב לראות את ה"עבודה בעיניים" של התקשורת ה"ממלכתית" המגויסת, ועוד ברמה עובדתית ומקצועית השואפת למינוס אפס.
אווירה סובלנית וליבראלית
הכתבה הרדודה והמגמתית הזו הציגה לי בריטניה שאיננה קיימת ושבירתה לונדון פשוט התחלפה באיזה תסריט אוטופי על אנטישמיות שתבוא כגאולה לעליית יהודים. רק לפני לא יותר משבוע לפני הכתבה הסתובבתי בעיר לונדון, ומדי יום ביומו, במשך כחודש וחצי ויותר, נסעתי באוטובוסים המקומיים מ"סטמפורד היל" החסידית ל"גלדרס גרין" החרדית-מודרנית וישבתי לצידם של בריטים לבנים, של מוסלמים, של שחורים, של אנשי המזרח הרחוק ושל מהגרי מזרח אירופה החדשים ושוחחתי עימם בנינוחות. המראה שלי היה סופר יהודי. לבוש חרדי-חסידי ארוך שמסגיר מיד מי אני ומאין באתי. בטוחני שהמראה שלי היה מעורר חלחלה ובהלה גדולה יותר בקיבוצי ה"שומר הצעיר" או בצפון תל אביב מאשר הוא עורר בלונדון. באחד מימי ראשון שם - בשעת ערב מאוחרת, נקלעתי לפארק של "פינסברי פארק", שחוצה בדרך ל"סטמפורד היל" החסידית. לא ידעתי שהתחבורה הציבורית הוסרה באותו היום מהאזור התחבורתי של הפארק בגל קונצרט רוק ססגוני, וכך שירכתי את רגלי, בלבושי היהודי הכל כך בולט, בין אלפי החוגגים שמילאו את הרחובות, ואני בדרכי לנקודות התחבורה הרחוקות יותר. לא רק שלא חוויתי אנטישמיות אלא נדהמתי מההתנהגות האבירית של החוגגים והחוגגות, שלא מעט מהם היו כבר שתויים, שפינו למעני את דרכם והצטערו על עוגמת הנפש שנגרמה לי. וכדי להבין קצת על האזור רק אציין הרי ש"פינסברי פארק" הוא האזור שבו חיה אוכלוסייה מוסלמית וערבית גדולה, כאשר מסגדם הגדול נמצא במרחק מטרים ספורים מתחנות הרכבת והרכבת התחתית שם, ובצמוד כמעט למועדונה של... מעצמת הכדורגל האנגלית: ארסנל! רק לפני כשנה רצח נהג בריטי לבן קבוצה של מוסלמים שיצאו מהמסגד הזה, רק משום היותם מוסלמים. הראשונים שדהרו לנחם - באוהל המוסלמי, היו השכנים החרדים מ"סטמפורד היל" השכנה. על זה כמובן התקשורת הישראלית "שכחה" לדווח, ובראשה "תאגיד השידור הממלכתי". כי סיפור כזה איננו מעלה עולים אלא אולי מוריד ישראלים קשיי יום ממומרים לבריטניה. ויתכן שבעצם כל הכתבות על ה"אנטישמיות" אינן כל כך לצורך עליה אלא יותר לצורך חסימת הירידה, ולכן כל האמצעים כשרים לשקר.
איש ושמו בני רוזנבוים
הסיפורים האלה מחזירים אותי אחורה - לפני פחות מחצי עשור. התגוררתי אז בלונדון. עבדתי על כל החלקים היהודים שם - בפרסום ובתקשורת, וגם בחינוך. מפעם לפעם דיווחתי לעיתונות הישראלית הרגילה, אך גם לחלק מהחרדית, על האמת שם. על היחסים המיוחדים בין חרדים למוסלמים ב"סטמפורד היל" ועל הסחר המשותף של ערבים מעירק ומוסלמים מאירן עם יהודים מקומיים, יוצאי ארצותיהם. ואז לילה אחד התעוררתי ועל קו הטלפון היה עורך חרדי ותיק. הוא ביקש הסבר על מה שנכתב באתר אינטרנט חרדי זול ובלתי מקצועי. שם הופיע "פוסט" נרגש כביכול של חרדי ישראלי מלונדון שקרא ליהודי בריטניה לברוח מה"פוגרום האנטישמי" נגדם באזור של דרום טוטנהאם החרדית. לאיש הזה קראו בני רוזנבוים. מיד הסברתי לעורך המבוהל והמבולבל כי שקר העניין. כל הסיפור היה בהתפרעות של שחורים, בעיקר לחנויות בריטיות ובזיזתן באזור טוטנהאם, ודווקא לחנויות היהודיות שם כמעט ולא הורע. במקביל הגיעו החדשות גם לישראל ואז הובן שמישהו היה מעוניין בניצול הפלילים הללו כדי לצאת שוב למסע "עלייה ציונית" ובלימת הירידה מישראל ללונדון, עם ידיעות שקריות. ולא במקרה קרו הדברים. בני רוזנבוים הופיע זמן קצר קודם לכן בשמי לונדון וכאדם דתי מודרני התיישב דווקא בשכונת "סטמפורד היל" החרדית והחסידית יותר. הוא הגיע מישראל, שם שימש יועץ פרסום ל
ש"ס ולמנהיגה דאז,
אלי ישי. בלונדון הוא החל לעבוד על הוצאת עיתון כעברית לאוכלוסייה הדתית והחרדית שהאנגלית והאידיש הן השפות שלה. עד מהרה הסתבר שמאחוריו פועלת השגרירות הישראלית - ובראשה השגריר הישראלי דאז, רוני פרושאואר, ובני זה היה קשור גם לעיתון הישראלי - החילוני שם, "עלונדון" שמו. העיתון החדש יצא בשם ישראלי "אותנטי" כמו "המקור". ב"סטמפורד היל" החסידית לא אהבו את העניין והיו אף שכמעט והוציאו צו של ביה"ד לא להכניס את העיתון לחנויות המכולת הכשרות ולמנוע את הפצתו. אבל היו שם כמה עסקנים פיקחים מאוד שהבינו שמדובר בקוריוז עילג שעדיף לתת לו לגווע מאשר לפרסמו במאבק מיותר נגדו. וכך אומנם היה. ואמנם לאחר זמן קצר נעלם העיתון ואילו רוזנבוים נדד מ"סטמפורד היל" לגלדרס גרין", ובכלל נכנס לעסקי המזון. פעם, בשיחה עימי, הוא פלט כי אלי ישי הוא מפעילו ואף זה שמבקש ממנו לתת השפעה דתית ציונית בעברית בקרב החרדים, וכל זאת בשרות "משרד ראש הממשלה". היה זה עוד ניסיון ישראלי כושל לעורר בהלה ולעורר "אנטישמיות" מלאכותית בשרות ה"ציונות".
ה"מתנדבים הביטחוניים" שלא הוזמנו
שיטה פרובוקטיבית אחרת של ישראל - לעורר "אנטישמיות" ומצוקה "ביטחונית", עוברת דרך חברות "הגנה" ישראליות ויהודיות. מפעם לפעם מופיעים הללו בפתח בתי כנסת ומוסדות יהודיים - בלונדון אך גם במנצ'סטר (מבלי שכלל הוזמנו לשם...), ו"מתנדבים" להגן "נגד הטרור המוסלמי" שאינו קיים או נגד ה"אנטישמיות" שאיננה אלא ביקורת פוליטית נגד שלטון הימין בישראל. המטרה היא ליצור בהלה פסיכולוגית כדי שיהודים יעלו וכדי שהמהגרים הישראלים יחושו פחד מלהמליץ לחבריהם בישראל להגיע לבריטניה. ב"סטמפורד היל" החסידית הפרויקט הזה נחל כישלון גמור וכך גם בשאר הריכוזים היהודים. באחרונה הם פועלים דרך הרשויות הבריטיות - המוכנות להעניק אנשי ביטחון מתקציבן, למוסדות חינוך וציבור יהודיים. כך לפחות - אפילו בלעדיהם, תישמר אווירת החשש הביטחוני בקרב יהודי בריטניה.
לא רק למען העלייה אלא בעיקר נגד הירידה
לא לחינם דואגת ישראל לבצר את התחושות הללו. לעומת יהודים בריטים צעירים, בעיקר דתיים וחרדים מודרניים שעלו לישראל בעשור האחרון, הרי שהחלה לקרות תופעה הפוכה. המצב הכלכלי בארץ לא קלט את העלים החדשים הללו כיאות, ורבים מהם חזרו לבריטניה במפח נפש, ועוד לאחר נפילת הליש"ט שגרמה לרבים מהם להתרושש מחסכונותיהם, עם עלייתם לארץ. מנגד, הרי שמנצ'סטר היא הפחד הגדול של הממסד הישראלי. בעיר הזו נמצאת הקהילה היהודית המתפתחת ביותר באירופה, ואליה נוספו בעשור האחרון מאות משפחות של מהגרים ישראלים. הוצאת הדרכונים האירופים לישראלים מפנה רבים מהם לעבר האי הבריטי, שם האקלים הכלכלי, החברתי והפוליטי הוא הנוח ביותר לקליטת מהגרים ישראלים חדשים ואת הסחף הזה חפצה ישראל לעצור, ומסתמא שה"תאגיד התקשורתי" שלה הוא חלוץ הסברת השקר הזו, על ה"אנטישמיות" בבריטניה.
תנו ליהודים לחיות
יתכן שפה ושם היו, וחס ושלום עוד יהיו, מצבים אלימים נגד יהודים אבל בארץ ישראל המצב קשה פי אלף. "סיפורי הבלהות" הללו מקורם בעורבא פרח ותו לא. היהודים בשכונות הלונדוניות ובמנצ'סטר חיים בבטחה ולצד שכונות מוסלמיות לא מעטות. כדי שישראלים לא ירדו אין צורך להשתמש בהפחדות סרק אלא לתת להם ביטחון כלכלי וחברתי בישראל. אז תנו ליהודים לחיות ולישון בשקט.
