בספר "בוחרים להרגיש טוב", אני קורא שהדיכאון הוא תוצאה של עיוות מחשבתי. העיוות החזק ביותר הקיים הוא השאיפה לשלמות. אנשים שחושבים שאם משהו אינו מושלם, הוא לא שווה כלום.
הדיכאון לא נוצר יש מאין. מערכת האמונות שלנו, היוצרות את המחשבת שלנו, יוצרות את מצבי הרוח שלנו. לפי התפיסה הישנה, הטיפול באדם הסובל מבעיות פסיכולוגיות, היא באמצעות טיפול והבנת הרגשות שלו. היום רואים בבעיות הפסיכולוגיות של האדם עיוות מחשבתי ולא מתעמקים בסיבות לרגשות השליליים, אלא מנסים לסלק אותן ולהציב במקומן רגשות חיוביים. התפיסה: "אתה חייב להיות חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה", שולטת בפסיכולוגיה המודרנית. השיטה היא איתור המחשבה השלילית והחלפתה בחיובית. המחשבות השליליות, היוצרות את ראיית העולם המעוותת של המטופל, מאופיינות בכמה קטגוריות.
מחשבה של "הכול או לא כלום". אדם כזה לא מסוגל לקבל את המציאות כפי שהיא, לא מושלמת, אלא נוטה להיות עם חיסרון כזה או אחר. אנשים מושלמים יש רק באגדות. אנשים כאלה, השוגים באשליית השלמות, נוטים לקיצוניות, בגלל שהם מרגישים עצמם חסרי ערך ונחותים.
עיוות מחשבתי נוסף הוא הפיכה: כלומר להפוך כל דבר לשלילי. לחשוב שכל דבר ניטרלי או אפילו חיובי, הוא בעצם שלילי. נטייה זאת הופכת את החיים למדכאים, למייאשים ולחסרי תקווה. תוצאותיה הם חוסר אונים וחוסר מעש משתקים.
המחשבות שלנו אכן מסוגלות להפוך כל דבר בחיים לשלילי. שכן הן הבוראות את עולמנו. אנחנו חיים מבפנים החוצה ולא הפוך. הפנימיות שלנו היא הקובעת את חיינו. אדם החושב שלילי, חושב למשל, שאם אוהבים אותו, זה רק בגלל מעשה ספציפי שהוא עשה, אשר זכה לשבחים. הוא חושב שבמהותו הוא לא כזה טוב, אלא רע כפי שהמחשבה שלו מכתיבה לו לחשוב. כשמחמיאים לו, הוא יחשוב שזה בגלל שרוצים לעודד אותך ובעצם הוא חלש ולא יוצלח.
עיוות מחשבתי נוסף הוא הכללה: נטייתו הטבעית של המוח לתפוס אירועים שליליים ולהבליט אותם. זאת בגלל שהאדם הקדום היה זקוק לחושים חדים כדי לקלוט את הסכנות הרבות שארבו לו פעם. כך קורה שאנחנו זוכרים דברים שליליים שקרו לנו, ומסננים דברים חיוביים כחסרי חשיבות. יש אנשים שמחליטים שדבר שלילי, אפילו שהוא קורה פעם אחת, הוא בעצם משהו רגיל שקורה כל הזמן. ככה קורה שאנשים מגיבים על אירוע שלילי חד-פעמי בקריאה: "אוי, זה תמיד קורה לי!" מספיק אירוע לא נעים אחד, כדי שהיום של אדם כזה יהפוך לשחור. הוא לא מצויד בפילטר המחשבתי, המסוגל להבחין מבעד לאירוע החד-פעמי, במציאות. מאותו רגע כל מחשבותיו הופכות להיות מעוותות, והוא רואה את העולם מבעד לאירוע החד-פעמי, החריג שקרה.
עוד שני אלמנטים של מחשבה מעוותת הם: ניבוי עתיד וקריאת מחשבות. מדובר בנטייה שלנו לעוות את המציאות, באמצעות החלטות לגבי מה אחרים חושבים עלינו. אם מישהו לא הבחין בנו, סימן שהוא התעלם מאתנו בכוונה והוא ברוגז. אם מישהו לא התקשר אלינו, סימן שאינו רוצה כל קשר אתנו. קפיצה זאת למסקנות נובעת מתוך מחשבה תבוסתנית שלנו. האישה לא ענתה על שאלתנו "איך היה בעבודה", כי היה לה יום גרוע, אבל אנחנו מחליטים שהיא כועסת עלינו.
ככה גם כשאנו מנבאים עתיד: על מישהו שלא החזיר לנו שלום ברחוב, אנחנו מחליטים שיותר הוא לא ירצה לדבר אתנו. הבוס החמיץ לנו פנים בעבודה, הוא הולך לפטר אותנו.
מחשבות שליליות ועיוות מחשבתי הוא מעגל קסמים, המזין את עצמו. עצם ההרגשה השלילית שאנו חווים, יוצרת במוחנו מחשבה שיש סיבה להרגשה זאת. הסיבה להרגשה שלילית היא שאנו באמת לא בסדר, שליליים בעצמנו. כך אנחנו מאבדים את היכולת לראות ולשפוט בצורה נכונה את המציאות. הכל הופך לשחור ומעוות.
האמת היא שהרגשות שלנו נובעות מהמחשבות שלנו, שהן כאמור לא פעם מעוותות. אבל אנחנו בכל זאת סומכים על הרגשות שלנו, ומחליטים שאם אנחנו לא מרגישים טוב, אז אנחנו חולים, אם אנחנו מיואשים סימן שאין לנו שום תקווה לחיות חיים נורמליים. אם לא בא לנו לקום בבוקר, סימן שאנו כבר חסרי כוחות, ולא נצליח לעשות כלום. כך גורמות לנו המחשבות שלנו להפוך לחסרי אונים, חסרי מוטיבציה וחסרי כל חשק לחיות. המחשבות שלנו יכולות גם לגרום לנו העצמה או מיזעור של המציאות.
זה כמו להביט במשקפת: מצד אחד הכל מוגדל ומצד שני הכל ממוזער. בגלל הנטייה הזאת אנו מפסידים הרבה חוויות טובות ומעצימות בחיים. במקום להביט על הצלחה שלנו כפי שהיא ולשמוח, אנחנו פשוט אומרים לעצמנו שזה הצלחה מקרית ואנחנו לא באמת כל כך מוצלחים.
מאידך במקרה של כישלון, אנחנו נאדיר ונתייחס אליו כמשהו שמוכיח שאנו לא שווים כלום.
קיצוניות, נטולת כל הגיון
במקרים כאלה אנחנו משתמשים במונחים: צריך או אסור. ההרגשה שאנחנו חייבים לעשות, או שאסור לנו לעשות דבר מסוים, מכניסה אותנו ללחץ ומפריעה לנו לבצע את המשימה העומדת לפנינו. זהו אלמנט משתק. מחשבות אלו מעוררות בנו רגשות עזים, ששוטפים את מוחנו ומעוותים את המציאות. הם מתפשטים כמו אש בתוכנו והמציאות מתעוותת לכדי דרמה גרוטסקית. אנו מתעלמים מהעובדה שאיש אינו מושלם, שכל אחד עושה טעויות. טעות לעולם חוזרת היא האמת של החיים. "אלו החיים" כמאמר הפתגם. כך אנו עלולים להצמיד תווית למישהו. מעתה ואילך לא נוכל לראות את האדם, אלא מבעד לתווית זאת שנקבעה על סמך אירוע חד-פעמי.
לקיחת דבר באופן אישי
הרי כל אדם אחראי על עצמו ואל לנו לקחת כישלון של מישהו אחר באופן אישי. בדרך כלל הסיבה לכך שמישהו פוגע בנו, נובעת מתוך בעיות ורגשות מעוותים שאדם זה נתקף בהם. במקום להבין זאת, אנו מיד מגיעים למסקנה שאנו בעצמנו מעוותים ולא בסדר. הדבר גורם לנו להסתגר בפני אנשים, מפחד שמא יפגעו בנו. והרי תבוסתן הוא מי שרואה את העתיד ככישלון, במקום כהזדמנות.
עלינו קודם כל להתגבר על המחשבות המעוותות מציאות שלנו, לפני שאנו יוצאים החוצה ומנסים להשיג הצלחה אצל אחרים. שכן אדם שלא שלם עם עצמו, גם אם אחרים יעודדו אותו, הוא לא יאמין להם ויישאר חסר ביטחון למרות הצלחותיו. הבעיה היא שאדם בעל מחשבות שליליות, עלול גם להימנע מפעילות ולא ייתן לעצמו הזדמנות להצליח.
פרויד האמין שמטופל שמתלונן על היותו לא מוצלח וסובל מרגשי נחיתות, יש לו סיבה טובה להרגיש כך. תורת הפסיכואנליזה שפיתח נועדה לגלות את הצדדים האפלים שלו. אבל האמת היא שהרגש שלנו משפיע על השיפוט שיש לנו על עצמנו ושיפוט זה הוא לא אוביקטיבי, כאשר האדם סובל מבעיה נפשית. האדם המדוכא נוטה לראות את עצמו בצורה מעוותת ולא אוביקטיבית. על כן הוא ירגיש נחות וכמי שחייו הם כישלון. כל זאת בא מהרגשה פנימית ולא מהמציאות בשטח...
בספר מובאת דוגמה למחשבה שלילית, החוסמת את האדם מלפעול ולעזור לעצמו. מטופלת חשבה שהיא אימא גרועה, אחרי שהמורה של בנה אמרה שהוא ירד בלימודים. היא האשימה את עצמה בכישלון בנה. ודרגה עצמה, כאימא גרועה. כלומר הדביקה לעצמה תווית, התרכזה בדברים השליליים ובמחשבה של הכל או לא כלום - אני אימא גרועה וזהו! היא הכניסה את עצמה למעגל קסמים, המחשבה השלילית, גרמה להרגשה שלילית, שבתורה הזינה את המחשבה שהיא באמת אימא גרועה!
בעזרת שיחה עם המטופל היא הבינה שהיא סובלת מעיוות מחשבתי, שכן במציאות היא עשתה ככל יכולתה לעזור לבנה, אף שהייתה עמוסה בעבודתה. ברגע שהמטפל הזכיר לה את הדברים שהיא כן עושה למען בנה, ועד כמה היא בעצם משתדלת ודואגת לבנה, היא הבינה שהכול בראש שלה. המחשבה המעוותת שהשתלטה עליה, גם שיתק אותה ומנע ממנה לעזור לבנה. ברגע שהשתחררה מהמחשבה המעוותת והחלה לפעול, היא מצאה דרך לשפר את הישגיו של בנה!
מחשבה שלילית וייאוש הם דברים משתקים ואין בהם שום תועלת.
המחשבות המעוותות שלנו הן המשפיעות עלינו, לא המחשבות של אחרים.
אנחנו טועים לחשוב שמה שמשפיע עלינו זה מה שאחרים חושבים עלינו, אבל למעשה רק המחשבות שלנו יכולות להשפיע עלינו! ביקורת כלפינו עלולה להרתיע ולשתק אותנו, אבל אפשר להתגבר אפילו על ביקורת קשה, באמצעות הפעלת ההיגיון שלנו. הדרך איננה בהפעלת ביקורת נגדית, כלומר כוח נגדי, אלא נטרול העוקץ שבביקורת. עלינו להבין את מהות הביקורת ולהגיב עליה עניינית ולא מתוך סערת רגשות. ייתכן שיש בה שמץ של אמת ואז יש לענות לאמת הזאת בצורה עניינית. אם זאת ביקורת הורסת וכועסת, עלינו להגיב עליה בשוויון נפש ולהעמיד את הצד השני על טעותו בצורה הלא עניינית שבה הטיח בנו את הביקורת. עלינו להיות מסוגלים לספוג את הביקורת, מתוך הבנה שלא צריך להעצים אותה או להסתתר מפניה, כי זה רק יגביר את כוחה. ניתוח טענותיו של המבקר אחת לאחת, תוציא מהביקורת שלו את העוקץ...
לכל אדם יש חסרונות. החכמה היא לא להיגרר להכללות, אלא להתייחס בצורה הגיונית לסיבה של הכעס ולהוציא ממנה את העוקץ... צריך להראות למי שמחפש את השלמות בך, שהוא עצמו לוקה בהרבה טעויות....
בניגוד לעצב שהוא מקובל, במצב של אבל למשל, דיכאון הוא לא מקובל. ההרגשה "למה זה קרה דווקא לי" וטענות שונות, הם עיוותי מחשבה. להרגיש שכבר אין בשביל מה לחיות ואין טעם להמשיך להתאמץ, זה תגובה חולנית, שנובעת מעיוות מחשבה... עיוותים אלו כוללים את חיזוי העתיד, תפיסה לא נכונה של המציאות. לעומת זאת, לחוות את הכאב, שמחדד את הרגשות, ולא להתעלם מהם, זה בהחלט רצוי... העצב הוא חלק מהחוויה האנושית וגורם להתפתחות רגשית של האדם.
אבל, הדיכאון לעומת זאת, הוא משתק. די שאדם יבין שהערך העצמי שלו, נשאר כפי שהיה לפני מה שקרה לו, כדי להשתחרר מהדיכאון והשיתוק שלו. לא האסון שקורה לנו, הוא שמוביל לדיכאון, אלא המחשבות שנלוות אליו. כגון להרגיש שהפסקת לתרום לחברה בגלל האסון שקרה לך... להרגיש שאתה לא מסוגל להשתתף באירועים, שאתה לא תורם יותר לחברה... זה הרגשה שהכול או לא כלום, כלומר ההרגשה שאם אתה לא יכול להמשיך לעשות את הדברים שעשית לפני האסון, אתה מפסיק בעצם לתרום לחברה ולא שווה כלום. אבל העניין הוא שזה לא נכון, שאתה יכול עדיין לתרום לחברה ולעשות דברים רבים אחרים, ואל לך להתרכז במה שאתה לא יכול לעשות...
הערך העצמי שלנו איננו נמדד לפי הישגים. האדם הוא בעל ערך עצמי מעצם מהותו. מעצם הגדרתו כמישהו שבא לעולם הזה כדי להתמודד עם אתגרים. הצלחה וכישלון חד הם, ואין בהן שום מהות. הערך של האדם הוא בעצם היותו אדם, בעצם זה שהוא חי והוא חלק מהיקום הנפלא שלנו. מעצם בריאתו..
