לאחר הבחירות המוניציפליות של שנת 2008 הודיע
האדמו"ר מואסלוי - הרב שמשון הלפרין, כי בבחירות הבאות הוא לא יתמוך יותר ב"אגודת ישראל". הוא טען כי כך יעשה גם בבחירות לפרלמנט הישראלי וגם בבחירות המוניציפליות באשר הן. כשהוא אמר "אגודת ישראל" הוא בעצם התכוון ל"
יהדות התורה", ולימים טען שהתכוון בכלל לכל מפלגה חרדית, ולכן ימנע מלבחור. האדמו"ר מואסלוי לא טען זאת על-רקע שינוי עמדותיו והפיכתו לחסיד השיטה הסאטמרית או זו של ה"עדה החרדית". הוא עצמו היה שנים רבות חוד החנית של "אגודת ישראל" - ולימים "יהדות התורה", בכול מערכת בחירות בעיר תל אביב, ואילו בית מדרשו, ברחוב בן-גוריון 71, שימש חמ"ל עבור הרשימות החרדיות הללו.
אבל בשנת 2008, ודווקא בעיר ירושלים, אירע משהו פוליטי שהאדמו"ר מבני ברק-ת"א שינה את דעתו ביחס לתמיכה במפלגות חרדיות באשר הן. בבחירות המוניציפליות של שנת 2008, לאחר חמש שנות קדנציה ראשונות של ראש עיר חרדי (אורי לופליאנסקי מ"דגל התורה"), הגיע תורה של "אגודת ישראל" להעמיד מועמד לראשות העיר, למרות שבסיכומים העירוניים לופוליאנסקי היה סיפור של הצלחה גם ברחוב החילוני. מישהו ב"אגודת ישראל" חשב שהנה ירושלים הופכת להיות בני ברק וראש העיר יבחר אך ורק על-פי מפתח הסיעות של "יהדות התורה" ולא על-פי כישוריו.
המועמד האגודאי היה ח"כ
מאיר פרוש. למרות שהמחנה הליטאי היה הנפגע העיקרי מרעיון מועמדותו של פרוש הרי שקם לפרוש אויב גדול יותר בקרב החרדים הציונים של "אגודת ישראל": חסידות גור. ואמנם בבחירות הללו תמכו חסידי גור - בקולניות ובברוטאליות, במועמד החילוני והאנטי דתי,
ניר ברקת, שלסוף נבחר לראש העיר. האדמו"ר מואסלוי טען מיד אח"כ כי זהו חילול השם וכי הוא תמיד חונך על ברכי ההשקפה כי הקמת "אגודת ישראל", ולימים היותה מפלגה פוליטית שמתמודדת לפרלמנט ולעיריות בישראל, מושתת על כך שצריך להיות ליהדות החרדית כוח מאחד ומלכד, אבל מה שעוללו חסידי גור בבחירות 2008 היה עבורו הוכחה שהמפלגות החרדיות אינן עוד כוח חרדי מלכד אלא רק מפלג ולכן ימנע מלבחור בהן לעתיד. וכך אומנם נהג. מבחירות 2009 אח"כ, לפרלמנט הישראלי. את החמ"ל המפלגתי בת"א, שהיה בבית מדרשו, הוא פירק.
בגלל חסידות גור בירושלים ובבית שמש
הסיפור של מלחמת חסידות גור למען חילוני אנטי דתי כברקת זעק לעיניים בשנת 2008 אבל היסטורית הרי שחילול השם החל הרבה לפני כן - בתוך המחנה החרדי הפוליטי. באותה מערכת בחירות מוניציפלית של 2008 ניסו חסידי גור בבית שמש לעולל את אי-היבחרותו של
משה אבוטבול החרדי לראש העיר, לאחר שתמכו במועמד הכיפות הסרוגות, אך שם ניסיונם כשל. אבל כבר מאז הקמת
ש"ס והפילוג ב"אגודת ישראל" (1984) הפסיקו הרשימות החרדיות להיות לויאליות זו לזו וזו עם זו וחברו שוב ושוב לחילוניים ולכיפות סרוגות רק כדי להפיל את הרשימה החרדית האחרת, שגם היא כמובן חברה לשונאי דת. בממשל רבין של 1992 הייתה חברה ש"ס החרדית ואילו "יהדות התורה" נלחמה בה מהאופוזיציה. באותה תקופה חברה ש"ס בהסתדרות העובדים למר"צ הקיצונית והאנטי דתית (!) ויצרה חילול השם מאין כמוהו.
בשנות האלפיים בוטלו הבחירות הישירות לראשות הממשלה לאחר שש"ס גדלה לממדים אדירים עקב אותה בחירה. היוזמה לפגוע בגדילת ש"ס באה מח"כ
משה גפני מ"דגל התורה". בעיר ראשל"צ - מהבחירות המוניציפליות של 1998 ואילך, הוביל הרב
יהודה דוד וולפה מ"דגל התורה" ("רב העיר") להצבעה של "יהדות התורה" למען מועמדים חילוניים, ולעיתים גם אנטי דתיים, נגד ש"ס. בקריית גת חברו הליטאים לפלג ה"משיחי" של חב"ד נגד אגו"י ונגד ש"ס. בבחירות המוניציפליות האחרונות, של 2013, השתמש ניר ברקת בירושלים בתנועת "בני תורה" כגורם מחליש ומפלג ביהדות החרדית בכלל, וב"יהדות התורה" בפרט. וכך הלאה והלאה. העיתונות החילונית מתמוגגת מהפילוגים הללו וממריצה אותם, בעיקר בירושלים.
צדקתו של האדמו"ר מואסלוי
אין ספק שמה שטען האדמו"ר מואסלוי הוא בבחינת אמת לאמיתה. מזמן המפלגות החרדיות הפכו לגורם מפלג ומחליש ביהדות החרדית וב"זכותן" הפוליטיקה החילונית מכה ביהדות, מימין ומשמאל גם יחד. והפעם - לפני אוקטובר 2018, שוב סוערת ירושלים מבחינה מוניציפלית כשהפילוג החרדי חוגג. הפעם ניר ברקת איננו ואילו לחילוניים יש מועמדים אפורים אבל החרדים מכים זה בזה. ש"ס ו"דגל התורה" התאחדו לתמוך במועמד חילוני בשם
משה ליאון, נגד "אגודת ישראל" ומועמדה יוסי דייטש. הכל מתוך שנאה זה לזה ומתוך הרצון להציל לעצמם כספים, כוח וכבוד על חשבון החרדי שממולם. היה טוב אילו הציבור החרדי - גם זה שאיננו מחרים רעיונית את הבחירות באשר הן, יחרים מעתה ואילך את התבוסתנים של "יהדות התורה", ש"ס ו"בני תורה", גם אם הסיבה תהיה אותה סיבה שהאדמו"ר מואסלוי הביא כנימוק להחרמת הפוליטיקה החרדית בכול מערכת בחירות באשר היא.
