הסדרה בתמורה להסרת המצור מעל מיליוני תושבי עזה, או סיבוב-מלחמה נוסף שיגבה מחיר דמים כואב וכבד משני הצדדים היריבים - זו הדילמה בפניה ניצבת עתה ישראל בעקבות האולטימטום שהציב לה מנהיג החמאס ברצועה, יחיא סינוואר.
במילים אחרות, ישראל ניצבת בפני פרשת-דרכים גורלית, ואין להתעלם מן העובדה שהצד הישראלי מנהל מו"מ ומקיים מגעים שוטפים עם ארגון החמאס בעזה. אחרי ככלות הכל אין לשכוח בהקשר זה שישראל היא זו שאחראית לשחרור סינוואר מהכלא, ביחד עם עוד אלף פלשתינים, במסגרת עסקת שליט.
עם זאת, אין כמובן לשכוח שחמאס דוגל בתפישת עולם דתית וקנאית, ובתור שכזה ימשיך, כמובן, לחתור לסילוקה של ישראל מאדמה, שהוא עדיין מאמין ששייכת כולה לעם הפלשתיני, אלא שזה אינו אומר שאי-אפשר לנסות להגיע עימו להסדדרה, גם אם זה רק לתקופה מוגבלת.
אחריות כבדה
אין ספק שהדברים אמורים באמת בפרשת דרכים גורלית. מצד אחד אין להתעלם מתגבור הכוחות בגבול עזה, לקראת מבצע צבאי, וזאת כשמצד שני ניצבת קריאתו הספק פייסנית של סינוואר לקראת הסדרה מתבקשת.
כך או אחרת ברור מאליו שעל ראש הממשלה והקבינט מוטלת כעת האחריות הכבדה לנווט ביניהם, ולהחליט לאן פונים. על פניו נראה שזו בהחלט הזדמנות פז לקדם את השלום, אלא שעם זאת יש גם להתייחס בספקנות רבה לדבריו של סינוואר, שעדיין עוטה על צווארו תווית של שקרן פתולוגי, שצריך לקחת את דבריו בעירבון מוגבל מאוד.
