לפני ולא אחרי

למנוע תאונות מראש

עד עתה ידענו ששני המאפיינים הטיפוסיים של הישראלי המצוי הם תופעת ה'סמוך' ו'לי זה לא יקרה'. נראה לי שהמציאות העגומה של האסונות בישראל מחייבת להוסיף עוד מאפיין, בעיקר של הממסד, שלמרבה הצער ניתן לכנותו בשם "חַכּוּ לאסון", וּבמיוחד אם זה אסון של ידוּען. אחרת מדוע הרשויות והתקשורת נזכרות לפעול רק אחרי שקורה אסון, או בעקבות שרשרת אסונות (וחבל שזה כך). מדוע לא לפעול לפנֵי, וּבכך למנוע אסונות מיותרים. אלא שבמקרה של האופניים החשמליים (והם כמשל) הוּכח שבאסון לא די. כדי שהממשלה תתחיל לפעול באמת, התנאי צריך להיות שההרוג הוא ידוען או בן משפחתו. או אז תתעורר סערה תקשורתית וציבורית שתכריח את הרשויות, שנרדמו בשמירה, להתחיל לפעול. אחרת לאן הן נעלמו כש (!)15 רוכבי האופניים הללו נהרגו (האם דמם סמוּק פחות?), ורק כשההרוג הבא שמו היה ארי נשר המנוח, בנו של הבימאי והשחקן הידוע אבי נשר, הן נזכרו להתייחס לאופניים החשמליים כאל כלי ממוּנע וּלחוקק שורה של תקנות כדי למנוע את האסון הבא. טוב מאוחר מלא כלום כבר אמרנו?

מיהו פוליטיקאי?

בעיצומן של ההכנות הקדחתניות לבחירות המוניציפליות, ולא פחות באווירה של הבחירות הארציות הקרֵבות, שמריחים אותן באוויר, כאשר הבטחות המועמדים נישאות ברמה מכל עֵבֶר וּמנסרות בַּחֲלַל האוויר, כדאי להזכיר לכל חברי הכנסת וּשאר המתמודדים, אנשי שלומינו הנוגעים בַּדָּבָר, ולכל עם ישראל, הניצבים מהעֵבֶר השני של המיתרס הפוליטי, מאמר חז"ל בְּזוֹ הלשון, המהווה דומני את תמצית תורת הפוליטיקה: "הֱווּ זהירין בָּרָשׁוּת, שאין מקרבין לו לָאדם אלא לצורך עצמן, נראין כאוהבין בשעת הנאתן, ואין עומדים לו לאדם בשעת דָחֳקוֹ (אבות ב, ד).

מילון פוליטי

אין ספק שראש הממשלה, בנימין נתניהו, ייזכר בביטוי המיתולוגי "החמוצים", ולא פחות עם האמירה בנאום העשור "המדינה היא לא גנובה, המדינה היא מגניבה". לעומתו, נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, טבע, איך לא, את הביטוי הבינלאומי "פייק ניוז" (חדשות מזויפות). גם ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, הנפיק את הביטוי: "אם אין לחם (או מצות), יאכלו תרבות". זאת כשנשאל לפשר בזבוז כספי עתק למופע לרגל חגיגות המאה לעיר, במקום להקציבם למטרות רווחה. המופע, אמר, נועד למען העניים, שגם הם יוכלו ליהנות מאירועי תרבות. האמנם, מר חולדאי? עם כל הכבוד, גם התרבות צועדת דרך הקיבה. ואם אין קמח, אין תרבות. כזכוּר, מקורו של הביטוי הוא באימרה המפורסמת, דומני של ח"כ לשעבר, רוחמה אברהם, כי "אם אין לחם, נאכל עוגות", שנאמרה בעקבות עיצומי המאפיות שדרשו להעלות את מחיר הלחם. גלגול נוסף של הביטוי נזקף לשדרן אריה גולן, ששידרג אימרה זו, בעקבות החיידקים שנתגלו ב'מי עדן' וב'נביעות'. "אם אין מים, נשתה חלב" אמר.