X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
מהבחינה של איבה מאורגנת ומתוזמנת, נראה שהשורשים הקומוניסטים במחנה הסוציאליסטי עמוקים, או שאולי אפשר לומר שהם שומרים על המסורת
▪  ▪  ▪
[צילום: מארק ישראל סלם]

"אין בי תחושת נקם, כי הכאב והאובדן שלי גדולים כל כך", אמרה נעה בן-ארצי, נכדתו של רה"מ יצחק רבין, בהלוויתו. מראה עיניה הטובות באותו הספד אותנטי ומרגש, בניגוד למבטה הרושף, במהלך הקראת המניפסט הפותח של שבוע השנאה השנתי, ממחיש את כמות הארס שהוזרקה לחברה בישראל על-ידי החבר'ה הטובים. מחיאות הכפיים הרמות שנשמעו בתום דבריה, אולי לראשונה בהר הרצל, לא הוסיפו אמינות לנאום.
קולות המחאה העולים עם כל ציוץ, מיותר כשלעצמו, של יאיר נתניהו נראים מגוחכים וצדקניים כאשר שומעים את השתלחות בני הדור השלישי למשפחת רבין בממשלה נבחרת. אם מוסיפים לכך את דברי השחץ, הלעג והתוכחה כלפי הממשלה שנשאה נכדתו של שמעון פרס, מיקה אלמוג, במלאת שנה למותו, אז נראה כי מוטב לו לנתניהו הצעיר שלא לאמץ את דפוסי ההתנהגות של צאצאי הצמד הנצחי.
אירוני הדבר, שדווקא שלי יחימוביץ' נבחרה לנאום בכנסת במסגרת האזכרה ליצחק רבין. זו אותה שלי שהתלבטה בשידור חי עם אברהם פורז האם לקרוא לכלב שלו בנימין או ביבי. היא (או "ההיא" אם לנקוט בלשונו של הנכד השני) הציעה את השם ביבי.
מושג "שבוע השנאה" מופיע בספרו של ג'ורג' אורוול, "1984", ספר העוסק בהשלכות האפשריות של חיים תחת המשטר הקומוניסטי. בספר מתוארת תמונה שבה עולה על מסך הקולנוע דמותו של יהודי בשם גולדשטיין וכל הקהל באולם, כאיש אחד, נוהם לעבר המסך קריאות בוז ושנאה. אורוול יש לציין היה אנטישמי. אזכור שמו של ראש הממשלה נותן את האות למסע השיסוי ומיחזור העלילה, בדבר אשמת המחנה הלאומי ברצח רבין. והוא הצידוק הפנימי של השמאל לניסיונות החוזרים ונשנים לגרירת המחנה הלאומי אל האוֹטוֹ דָה פֶה.
עלילת דם
מהבחינה הזו, של איבה מאורגנת ומתוזמנת, נראה שהשורשים הקומוניסטים במחנה הסוציאליסטי עמוקים, או שאולי אפשר לומר שהם שומרים על המסורת.
כידוע אין זו עלילה ראשונה בתולדות המאבק בין הסוציאליסטים לרוויזיוניסטים. קדמה לה פרשת רצח ארלוזורוב משנת 1933. אברהם סטבסקי, אחד משלושת אלה שעליהם טפלו את אשמת הרצח, אמר לאבא אחימאיר עם תחילת הפרשה כך: "יש לי הרושם, שהם אינם מצטערים על מות מנהיגם. לא הצער מפעם בהם, אלא רגש נקם. דומני שהם חדורי הכרה, שנפל בידיהם נשק יעיל למלחמה במתנגדיהם".
ואם נחזור אל ההצגה בהר הרצל השנה, ולהספד מלפני 23 שנה, אפשר לומר כי ככל שחולף הזמן והכאב על האובדן מתעמעם, מתחזקת תחושת הנקם. ואולי כאשר נאמרו המלים "אין בי תחושת נקם" אפשר היה כבר ללמוד על סוף העלילה. וזאת כפי שתיאר אבא אחימאיר בספרו "המשפט": "עיקרו של המברק [ששלח בן-גוריון] היה בשתי מלים רבות-משמעות: 'אל נקם'. מכלל לאו אתה שומע הן! אל נכון היה במי לנקום... ושתי מלים אלה, שיצאו 'מפי הגבורה' המפא"יית, נתנו את הגושפנקא לעלילת-הדם".
קצת עצוב להשוות בין ראש הממשלה הראשון לנעה רוטמן, אבל אלה הם פניה היום של "תנועת העבודה". ולאור העובדה שחברי התנועה לא למדו דבר, וגרוע מכך לא שכחו דבר, יחד עם הדרישה המתמדת משמאל ל"חשבון נפש במחנה הלאומי", יש לצטט כאן את כותרת הרצאתו של עמוס עוז באוניברסיטת תל אביב, ולומר באופן חד ברור: "כל החשבון עוד לא נגמר".

הכותב הוא דוקוטרנט באוניברסיטת אריאל ועמית מחקר במכון אריאל לביטחון ותקשורת.
תאריך:  12/11/2018   |   עודכן:  12/11/2018
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
"כל החשבון עוד לא נגמר"
תגובות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב תגובה 
1
יהודה-אז תן
אתה גירסה-  |  12/11/18 15:33
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות פרשת רצח רבין
רפי לאופרט
"קיבעון מחשבתי" הוא ליקוי מידבק    רבין היה "באוסלו" הרפתקן פוליטי, שעסק בניסוי היסטורי מסוכן; את דרכו פסל הציבור בבחירות 1996 ולא הרצח. אם רוצים למצות את הנושא באמת, דרושה ועדת חקירה ממלכתית, שאת כתב מינויה תנסח ועדה ציבורית בראשות שופט בדימוס
אסתר שניאורסון גרי
צחי הנגבי נהג בכסילות רבה כשהגיע למחול השדים הזה, על תקן הנאשם    מה ציפה לשמוע מהם? הרי ברור היה שתופי הטם-טם והנהמות חסרות הפשר, ירקיעו עד מעלה, כאשר נפל זה לידיהם כפרי בשל
אפרים הלפרין
2018, עצרת בכיכר רבין, מרבית הנואמים מהאופוזיציה קושרים את מנהיגי הימין לרצח, קושרים את מדיניות הממשלה הנוכחית לרצח האפשרי הבא, והם לא מבינים כלל שהם שומטים כליל את השטיח מתחת לעתידם הפוליטי
עמי דור-און
צחי הנגבי: "מותר להיאבק על מה שבוער לנו בלב אבל מבלי לשרוף את ביתנו עלינו"; ככל שחולפות השנים מאז הרצח של רבין מתעמעמות העובדות ורוב הציבור אינו יודע בבירור מה אירע לפני 23 שנה ומי אחראי להסתה שהובילה לרצח
בעז שפירא
מעל אלף ושבע מאות יהודים נרצחו, עשרות אלפים נפצעו, חיי משפחות רבות מספור היו לחיים של צער ושכול - כל זה בשל הסכמי אוסלו הארורים אותם הביא עלינו יצחק רבין    כן כן, אותו יצחק רבין שלחץ את ידי הרוצח ערפאת ואפשר לו ולרוצחי ההמונים עליהם פיקד להגיע למחוזותינו ומכאן לזרוע מוות שכול וכאב
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il