מנדלבליט הביא את זה על עצמו

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הביא את זה על עצמו. כניעתו לגורמים אינטרסנטיים במשטרה ובפרקליטות - ואיש לא יכול להבטיח שרק צדיקים גמורים משרתים שם - שדרשו לפתוח בחקירות הסרק נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו היא זאת שהובילה אותו היום לפינה שממנה הוא לא יכול לצאת ללא פגע. הקריירה הציבורית שלו בוודאי תגיע לסיומה בקול נפיחה רמה. קודם כל, הוא לא היה צריך להתיר למשטרה לתת לתיקי החקירה במספרים עגולים: 1000, 2000, 3000, 4000, 5000, 6000 והלאה. מה זה אם לא ניסיון להטיל דופי מראש ב"נחקר"? הרי זה ברור שמי שעשה זאת ביקש ליצור את הרושם שיש כאן עניין עם עבריין סדרתי. וזאת הייתה תחילתה של הפארסה - אבל המשכה היה עוד הרבה יותר גרוע. מנדלבליט התיר למשטרה לפתוח בחקירה התמוהה הקשורה בסיגרים שקיבל ראש הממשלה מארנון מילצ'ן. כל מתמחה מתחיל היה יכול להבהיר לו שהבעיה איננה בעצם קבלת הסיגרים - והכמות לחלוטין איננה ברורה - או בקבלת בקבוקי השמפניה שנשלחו לאשתו, אלא בתמורה שנתנה, אם נתנה, חלף המתנות "האסורות" שנתקבלו במעון ראש הממשלה. לא במחשכים, בגלוי. למעשה, היועץ המשפטי לממשלה היה צריך להבין בעצמו שבעבירת שוחד יש להראות, בעיקר, שעובד הציבור קיבל את המתת בעד פעולה הקשורה בתפקידו - וזה לא קיים במה שמכונה תיק 1000. כלומר, תחילתה של החקירה, או ההרשאה לפתוח בה, הייתה צריכה להיות מבוססת על ראייה שביבי עשה משהו לטובת מילצ'ן במסגרת תפקידו; או שהוא התכוון לעשות משהו תמורת הסיגרים. אין דבר כזה בתיק הזה - וגם אי-אפשר לומר על מילצ'ן שהוא ביקש "לשחד" את ראש הממשלה. גם הוא פעל בגלוי באמצעות עובדיו; ולכן אינני יודע מה בדיוק קרה שם, אבל ברור לי שמישהו מבין הפוחלצים במשרד המשפטים - ויש כאלה לא מעט שם - פשוט הכשיל את היועמ"ש. אז מה עשתה המשטרה לאחר שהיא קיבלה אור ירוק ממנדלבליט לצאת למסעות צייד? היא חיפשה את התמורה שמילצ'ן קיבל, כביכול, תמורת הסיגרים - וכזאת אין. בין לבין, הופצו כל מיני שמועות על "עזרה" בקבלת ויזה לארצות הברית או על ניסיון להעביר תיקון לחוק כלשהו שהיה עוזר גם למילצ'ן וגם לאחרים לקבל פטור ממס. בדיעבד, הסתבר שמי שפעל בעניין זה היה דווקא שר האוצר באותה העת, יאיר לפיד, מי שהסתיר, במרמה, את חברותו האמיצה עם מילצ'ן, כשם שהוא ניסה להסתיר את פגישות הסתר שלו עם ארנון מוזס. בקיצור, אין כל עשייה תמורת הסיגרים - אבל מנדלבליט לא זרק את החוקרים מכל המדרגות. הוא גם לא הזדרז לסגור את התיק בנימוק שמדובר, לכל היותר, בהתנהגות הסותרת את חוק שירות הציבור (מתנות) שאיננו, בעיקרו, חוק פלילי. במקום זאת, הוא נתן לפארסה הזאת להתגלגל למחוזות נוספים - מוזרים עוד הרבה יותר. הוא התיר לפתוח בעוד חקירה, תיק 2000, המבוסס על סדרת פגישות עם נוני מוזס. הן לא נערכו בסתר. מוזס הגיע לביתו של ראש הממשלה. השיחות הוקלטו בידי נתניהו מתוך כוונה ברורה לשמור את תוכנן כדי להראות אי-פעם בעתיד שעמדותיו של ידיעות אחרונות אינן נובעות מערכים אידיאולוגיים אלא ממניעים כספיים. הוא בפירוש רצה להראות, וכך צריך להבין זאת, שמו"ל ידיעות אחרונות מוכן "להתגמש" בתנאים מסוימים. אבל מה שיותר מעניין הוא שבנימין נתניהו לא עשה דבר הקשור בתפקידו כראש הממשלה בהמשך לשיחות הללו. וגם אם הוא פנה, נניח, למו"ל ישראל היום או לאחרים, הוא לא עשה זאת במסגרת תפקידו כראש הממשלה - וזה משנה לחלוטין את "התמונה הפלילית". ועוד זאת: נתניהו פעל דווקא להכשלת מה שנקרא "חוק ישראל היום" שלמענו פעלו אינטרסנטים שונים, כגון ציפי לבני, איתן כבל ויאיר לפיד. אכיפה בררנית היא מעשה נבזי. ומערכת שפועלת בניגוד לאיסור לפעול באופן מפלה פשוט חוטאת למחויבויות הציבוריות שלה. אלא שבמשרד המשפטים לא שמעו, כנראה, על החוק המעגן כיום את האיסור על אכיפה בררנית, וכתב אישום שיש בו פגיעה בעקרונות של צדק והגינות משפטית עלול להיפסל בידי בית המשפט. אכיפה בררנית היא בדיוק העילה שמצדיקה סגירת תיק חקירה שבו ברור שכך נהגו החוקרים. למרבה הצער, מנדלבליט לא נהג כמתחייב מעקרונות אלה. במקום זה, הוא התיר לחוקרים להמשיך ולחפור כשברור היה שחלק מהם פועל תוך ניגוד עניינים: ניצב רוני ריטמן, למשל, מפקד להב 433 סבר שראש הממשלה תפר לו את התיק שבו הוא נחשד בהטרדה מיניתף המפכ"ל רוני אלשיך האמין שנתניהו שכר חוקרים פרטיים כדי להתחקות אחר חוקרי המשטרה. יכולתי להצביע על עוד אין ספור פגמים בהתנהגותו של מנדלבליט - גם במהלך החקירות במסגרת מה שמכונה "תיק 4000" - כמו גם על השיטות בגיוס עדי מדינה ועל עוד כיוצא באלה. אבל כרגע מה שמעניין את הציבור הוא כיצד האיש הזה יצא מכל המהומה שהוא יצר בהתנהגותו. הרי ברור שכל החלטה שלו - ובעיקר אם הוא יחליט על הגשת כת באישום נגד ראש הממשלה - תטלטל את המדינה באורח כמעט מסוכן לעצם קיומה. רבים מאוד בוודאי לא יקבלו את פסיקתו. היא תיראה כפסיקה פוליטית בסיומו של מסע ציד שתחילתו בחטא. גם החלטה לסגור את התיקים בדוח ציבורי, מה שכבר נעשה בעבר, לדוגמה, בעניינו של אריאל שרון, לא תתקבל, כנראה, יפה על-ידי חבורות האנרכיסטים שמנסות כל העת לשסות ביועץ המשפטי גדודים של פורעי חוק. אבל באלה תוכל המשטרה לטפל - ומחנה השמאל יצטרך לחפש דרכים אחרות "לכיבוש" השלטון.