פספסו
מלחמת ששת הימים פרצה בעיצומה של תקופת הדֶטאנט - ההסכמה - בין ארצות-הברית לברית-המועצות, שהפשירה לכאורה את המלחמה הקרה. לפיכך, מומחים לברית-המועצות במחלקת המחקר של אמ"ן סברו, כי למוסקבה אין שום אינטרס, שתפרוץ מלחמה במזרח התיכון. כיום אנחנו יודעים (בעיקר, עקב עבודתו החשובה של אברהם בן-צור, 1975. גורמים סובייטיים ומלחמת ששת הימים. תל אביב: ספריית פועלים), שגורמים סובייטיים יזמו את המתיחות, שהביאה להסלמה, שחוללה את המלחמה.
מחלקת המחקר גם סברה, באמצע 1967, שלסובייטים אין שום אינטרס, שתפרוץ שוב מלחמה בין ישראל לערב. למרות הערכתה, היו הסובייטים גורם חשוב בהיערכות המצרית והסורית למלחמת ההתשה. הם שלחו, למצרים בעיקר, כוחות רבים, שלא נמנעו מתקיפת מטרות ישראליות, כפי שהראו איזבלה גינור וגדעון רמז במחקריהם.
על הטעות היסודית של מחלקת המחקר ביחס לסובייטים חתום ענף חקר המעצמות; והיא נמשכה גם לקראת מלחמת יום הכיפורים ואחריה. וכפי שאומר ד"ר מיכאל ברונשטיין, עמיתי, התלוותה לטעותם אי-הבנה תהומית של המערכת האמריקנית, שבלטה מאוד במלחמת יום הכיפורים.
שכחו אותם
על המצוק המבודד ('פּיסטין', בלשון החיילים) ראס מלעב שבאזור אבו זנימה במערב סיני שכחה חטיבה 35 חוליה של תצפיתנים ושל קשרים, שנשלחו לצפות על תנועות ארמיה 3 המצרית, שעמדה לתקוף את מערכי צה"ל. התוכנית הייתה לשגר שלושה קשרים מפלוגת הקשר של חטיבת הצנחנים 35 וארבעה לוחמים וקצין מגדוד הצנחנים 890 (שישבו במרחב שלמה, מרש"ל), כדי שיקימו תחנת תיווך וממסר-קשר, ויהיו תצפית מודיעינית על המפרץ. החוליה נועדה להישאר בעורף ארמיה 3 עד לכיבוש השטח מחדש בידי צה"ל.
המשימה הייתה מסובכת ואף בלתי-אפשרית, כיוון שסתרה את עצמה. תחנת ממסר בולטת בשטח. יש בה אנטנות, גנרטורים (יחידות-כוח) ומכשירי קשר גדולים, והיא משדרת - כלומר, מותירה חתימה אלקטרו-מגנטית, המזהה את מיקומה. תצפית בעורף האויב צריכה להיות נסתרת. שילוב שתי המשימות יוצר סתירה מבצעית נוראה, שלא נקלטה על-ידי מי שהוציאו את הפקודה - בעיקר, כיוון שלמצרים הייתה יכולת מעולה באיכון אלקטרוני.
בפועל, הגישה לראס מלעב הייתה רק באמצעות מסוקים, למרות שתכננו, שהחוליה תישא את הציוד הכבד מאוד על גבה אל מרומי המצוק. החוליה התמקמה בראס מלעב, ללא תנאים מינימליים לקיומה, ורעבה. אנשיה חיכו בכליון-עיניים לאספקה, שתבוא בדרך האוויר, אלא שתנאי מזג-האוויר הפריעו למסוקים לנחות על המצוק. כתוצאה מכך נגזר על חוליית התצפיתנים לרעוב ימים רבים בין מסוק למסוק.
בינתיים הועברו מפקדת חטיבה 35 וגדוד 890 צפונה, לגזרת ארמיה 2, ושם הסתבכו בקרב בטרטור 42. אחר כך עברו הצנחנים למערב התעלה ('אפריקה'). חוליית התצפית נשכחה על ראס מלעב. איש לא טרח לעדכן את האוגדה, שבינתיים התחלפה, על הימצאותה, שהפכה למיותרת יומיים-שלושה אחרי שהועלתה על ראס מלעב - עם צליחת התעלה. החוליה נותרה על המצוק כחודש, ולמעשה איבד אותה צבאנו, עד שלאנשיה נמאס, והם עבדו קשה כדי ליצור קשר עם מפקדת הגזרה, שלא ידעה על קיומם, ודרשו לפנותם.
מלכתחילה לשהיית החוליה בראס מלעב לא היה שום ערך מבצעי. היא פונתה ממנו, בעיכוב מרגיז - לאחר שהשמידה חלק גדול מציודה, והעלימה שרידים לשהותה בשטח - לאבו רודס.
בהלת-שווא
יחידה קדמית של יחידת ההאזנה 848 (כיום - יחידה 8200) הוצבה במתקן באבו רודס - מול הגזרה הדרומית בהיערכות המצרית. ביום החמישי למלחמה נכנסה גזרת מרחב שלמה (מרש"ל) לכוננות עקב חשש, שארמיה 3 עומדת לתקוף לאורך חוף הים המערבי של סיני, שהיו בו רק מעט כוחות חי"ר ישראלים. לכל היחידות בגזרה ניתנה פקודת נסיגה, ויחידות חיל-הים וצנחנים החלו להיסוג מבסיסיהם.
ב"קיוסק" של 848 באבו רודס היו כמה לוחמי צנחנים, שאבטחוהו, ותו לאו. עקב הידיעות על תקיפה ודאית של המצרים, אישר קצין האג"ם במפקדת 848 את החלטת מפקד המתקן לפנות את הבסיס, ולהשמיד את ציודו הסודי, כדי שלא ייפול בידי המצרים - ללא אישורו של אל"ם יואל בן-פורת, מפקד היחידה, שישן באותו הרגע לידו, בצריף האג"ם, ולא רצו להעירו.
הפקודה בוצעה, וציוד בשווי מיליוני דולרים עלה באש, והושמד - למרות שארמיה 3 נבלמה כשתקפה. בן-פורת נאלץ להכין ציוד נייד, ושלחוֹ בדחיפות לראס סודר, כדי לשקם את יכולת האיסוף.
נכתב בקרב
יומנים של חיילים במלחמת יום הכיפורים הנם תיעוד חשוב של המלחמה. יומנים היו דרך בסיסית לתיעוד בעידן שלפני הטלפון החכם. יומני המלחמה, ובעיקר, אלה שנכתבו תוך המערכה - חשובים להבנתה, כיוון שהם מביאים את מה שחשו החיילים בלי תיווך כלשהו.
אסף לֶשם חקר יומני מלחמה, שכתבו חיילי מילואים במלחמת יום הכיפורים, וירצה על מחקרו בסדנת אלפרדו לחקר מלחמות בסוף חודש פברואר.
כתיבת היומנים נעשתה ב'חלונות זמן' בין קרב לקרב, תוך כדי התנהלות המערכה, והם בבחינת חומר גלם ראשוני בלתי מעובד - שנחשף בשנים האחרונות. יומני החיילים חושפים מגמות, תהליכים ואירועים, שהתרחשו בחזית הדרומית. נושא מרכזי ביומנים הנו מזון ודרכי הכנתו בצמוד ובמקביל לשלבים השונים במלחמה. כמו-כן - הופעות אמנים ומחסור בציוד לחימה.
(טור עשירי בסדרה)
