אלו תיקים פליליים מועברים להחלטה שיפוטית (מוגש בהם כתב אישום), ואלו תיקים פליליים מושלכים לפח האשפה של ההיסטוריה? אליבא דיועץ המשפטי ל
ממשלה, ד"ר
אביחי מנדלבליט, הכלל הוא ראיות. או במילים אחרות רק הראיות מדברות.
האם רק הראיות מדברות?
האם צודק היועץ המשפטי לממשלה ורק הראיות מדברות?
בואו נחפש אסמכתאות של התביעה למוטיב המרכזי בהחלטה על העמדה לדין פלילי
והנה לנו התשובה: "התיקים המובאים להכרעה שיפוטית הם רק אותם תיקים שרשויות התביעה מצאו אותם, לאחר סינון קפדני, מבוססים מבחינה משפטית. לאמור, כאלה שהם בעלי
סיכוי סביר להרשעה ומבוססים מבחינה ציבורית. לאמור, כאלה שנסיבותיהם דורשים העמדה לדין דווקא".
מבחני העמדה לדין
אז האם אפשר לוותר על ראיות? ודאי שלא. אך הראיות הן רק חלק אחד (וחשוב) בפסיפס של מבחנים אותם צריך לעבור תיק והם:
1. תיקים עם סיכוי סביר להרשעה.
2. תיקים מבוססים מבחינה ציבורית, כלומר נסיבותיהם דורשים העמדה לדין דווקא.
אם נבחן את תיקי נתניהו על-פי המבחנים לעיל, כל אשר עלינו לבחון הוא את הוא מבחן 1 (סיכוי סביר להרשעה), כי אם עברנו אותו סביר שנעבור את המבחן השני במרבית הנושאים.
סיכוי סביר להרשעה
אז מה ישב באותו "סיכוי סביר להרשעה" אשר אינו כלול בהגדרת היועץ המשפטי לממשלה של "רק הראיות ידברו" (רשימה חלקית)?
1. כללים של הגנה מן הצדק, לדוגמה "כולם עושים כך ולהם לא עושים כלום, אפילו לא חושדים בהם שעשו משהו רע, ואותי מאשימים בעבירה מסוג פשע".
2. הראיות שישנן בידי המשטרה הן רק צד אחד של המארג הראייתי, השאלה הנוספת חייבת תמיד להיות מהו הסיכוי שההגנה תפריך את ראיות התביעה, ויתרה מכך, תציג ראיות נוספות אשר לא נבחנו כלל על-ידי המאשימה, ואשר תהפוכנה את ראיות התביעה על פניהן.
3. עד כמה מבוססות ההאשמות? האם האשמה הפלילית היא על-פי חוק מפורש? על-פי הלכה פסוקה? על-פי היקש? או שמא היא על-פי עקרונות החרות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי ומורשת ישראל (על-פי חוק יסודות הנשפט), ואולי איננה על-פי אף אחד מאלה אלא אולי קונספציה אשר עלולה להיות שגויה ואשר קיים ספק סביר שבית המשפט ויפיל אותה.
4. כאשר ההאשמה איננה מבוססת על חוק מפורש או על הלכה פסוקה, מהו הסיכוי שבית המשפט יזרוק את התיק מכל המדרגות בהעדר אשמה מלכתחילה, ואז אפילו מכפלה של מיליון ראיות באפס אשמה יניב את התוצאה אפס מוחלט.
5. עד כמה נתקיים היסוד הנפשי? אף אם יש הרבה ראיות לרוב לפעולות, ואף אם המואשם מודה בביצוע הפעולות, עד כמה ניתן לצפות שהוא היה אמור להבין שהוא מבצע עבירה לכאורה.
ועניין נתניהו מורכב שבעתיים
ובעניין נתניהו כל האמינות של מערכת אכיפת החוק מונחת על כפות המאזניים. מחד מספר תיקי שוחד ומרמה והפרת אמונים (הכל לכאורה) ומאידך-גיסא, "לא יהיה כלום כי לא היה כלום", ואם בטיוטת כתב האישום ימחק שליש מסיכומי המשטרה, ב
שימוע יימחק שליש נוסף ובמשפט יימחק השליש האחרון, תעבור מערכת המשפט והמדינה כולה זעזוע מאוד משמעותי, אשר השלכותיו ילוו אותנו לשנים רבות קדימה, מה שמחייב את מערכת אכיפת החוק לשקול היטב את צעדיה, ואת רמת הביטחון של פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה בהרשעה של בית המשפט, בהיבטים שהם הרבה מעבר ל "רק הראיות ידברו" חייבת להיות מאוד מאוד מבוססת.
לסיכום
:
היועץ המשפטי לממשלה לא מתמודד עם דיות הראיות. את דיות הראיות בחנה המשטרה בליווי פרקליטות מחוז ת"א, כלכלה. היועץ המשפטי לממשלה בוחן כעת את סיכויי ההרשעה.
מאחר שמדובר בראש הממשלה, ובייחוד כאשר מדובר באישומים אשר חלקם המרכזי וה"כבד" לא נראה מעולם לא בארץ וכנראה גם לא בעולם, אינם בהירים בחוק, ואין להם מענה בפסיקה, על אחת כמה וכמה כאשר ראש הממשלה חוזר וטוען ש"לא יהיה כלום כי לא היה כלום", המשוכה העומדת בפני היועץ המשפטי לממשלה היא מאוד מורכבת באשר ביזיון של המשטרה והתביעה בהחלטות שכבר ניתנו, בטיוטת כתב האישום, בכתב האישום לאחר שימוע ובפסק הדין, ידרוס לחלוטין את שארית אמון הציבור במערכת האכיפה, ויהפוך את מערכת האכיפה על פיה, מהמסד עד הטפחות, בייחוד עד הטפחות.
