חג הפורים ממשמש ובא בצעדים מהירים. רוב הילדים כבר יודעים למה ירצו להתחפש. ההורים מתחילים להזיע מהלחץ כדי להשיג תחפושת מתאימה שתהלום את דרישת הילדים. המראה החיצוני אומנם משחק תפקיד בבחירת התחפושת עבור ההורים והילדים, אך יש להביא בחשבון שיש לבחור תחפושת בתאום מלא בין ההורים והילדים.
מנין בא המנהג לעולם של התחפשות בפורים שאנו כה משתדלים לקיימו בכל רמ"ח איברנו ושס"ה גידנו?
ידוע שבספרות חז"ל, בספרי הגאונים והראשונים לא נזכר כלל נושא של תחפושות לפורים. האזכור הקדום הראשון למנהג ההתחפשות הגיע אלינו מהמאה ה-13, ב"ספר חסידים החדש" המכונה גם "ספר המשכיל" (יצא לאור ב-1294) מאת ר' משה בן-אליעזר מטרוייש אחיינו של הרא"ש ותלמידם של רבנו פרץ והמהר"ם מרוטנבורג. רבי משה, שהיה מצוי במנהגי אשכנז וצרפת גם יחד, כתב: "טובה תנחל ושלום תירש, אם תשמר מלאו דלא ילבש גבר שמלת אישה, כגון בחורים הנותנים צעיף בראשיהם ולובשים בגדי נשים בחנוכה ובפורים ובעת נישואין".
כשלושים שנה אחר כך יצא לאור הספר "אבן בוחן" שחיברו ר' קלונימוס בן קלונימוס שחי בין השנים 1286 עד 1328. הספר עוסק בענייני מוסר ותוכחה. בין שאר הנושאים בספר הוא מתאר את שמחת הפורים בה היהודים נהגו ללבוש בפורים בגדי ערלים ("אבן בוחן", מהדורת הברמן, מוסד הרב קוק, עמ' 30).
יש שהתנגדו לכל נושא התחפשות, יש אחרים שמצאו תירוצים למנהג זה, כגון שלא יכירו בין המן למרדכי ולקיים "עד דלא ידע", ויש שסברו שמנהג זה נובע מדרשת חכמים על הפסוק: "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים ל"א, י"ח), שזה "רמז לאסתר מן התורה" (חולין קל"ט, ב').
איסורי תורה
באיטליה חי אחד מגדולי הרבנים במאה ה-15 ר' יהודה מינץ בין השנים (1408 - 1508). הוא היה רבה של העיר פדובה במשך 47 שנים. הוא עסק בנושא זה מבחינה הלכתית ובאחת מתשובותיו שנשארו לפליטה לאחר שנקרעו כתבי היד שלו כתוצאה מקרב שהיה בעירו לאחר פטירתו, נשארו רק 16 תשובות שלו שהודפסו עם תשובות מהר"מ פדובה בשנת 1553 וזו האחרונה מתשובותיו שנשארו.
בתשובה זו הוא מתאר את היהודים באותה תקופה שנהגו לחבוש מסכות על פניהם ושינו את בגדיהם בפורים. גברים לבשו בגדי נשים ונשים לבשו בגדי גברים, למרות שיש בזה איסורי תורה, בכל זאת כתב שאין לאסור זאת, לאחר שראה שאצל גדולים וטובים נהגו כך.
בעקבותיו פסק הרמ"א (1520 - 1573) בהגהותיו על האורח חיים: "ומה שנהגו ללבוש פרצופים (מסכות) בפורים וגבר לובש שמלת אישה ואישה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא (תרצ"ו, ח')". למותר לציין שמנהג ההתחפשות במקורו, אינו יהודי ואף אינו פורימי.
בשעתו שמעתי שיחה מוסרית על עניין ההתחפשות בפורים שיש בה כמה טעמים. בין השאר מובא במגילת אסתר שכל גיבורי המגילה היו מחופשים. אסתר מתחפשת ולא מגלה את זהותה. מרדכי מתחפש וכביכול רוצה את טובתו של המלך אחשוורוש אבל חושב על טובת העם היהודי. המן מתחפש לדורש טובתו של המלך אחשוורוש אבל בליבו פנימה חושק הוא את המלוכה. המתחפש הראשי במגילה הוא הקב"ה, ששמו אינו מופיע כלל לאורך כל המגילה, אבל הוא זה שמנהל את כל המערכה. התחפושת פושטת צורה ולובשת צורה, והיא אומרת לנו שמה שרואה האדם בחוץ זה לא מה שקורה בפנים.
לכן יש להעמיק דווקא בתכנים העמוקים של פורים, כי הרי היה קיים הרצון להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים בכל מדינות המלך, אולם "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" (אסתר ד', י"ד). הייתה תשואה גדולה לעם ישראל, לכן בראייה אמתית התחפושת מקצינה את החיצוניות ומגרה את כולם לגלות מי הוא העומד מאחורי התחפושת. האם התחפושת היא של חושך או של אור?
