לפני הבחירות בארצות הברית, עשיתי קריקטורה מלגלגת על טראמפ. ידידה העירה שהיא דווקא תומכת בטראמפ. "כמובן, גם אני", אמרתי, מתוך אמונה שטראמפ הרי טוב למדינת ישראל. "אבל היום זה לא פוליטיקל קורקט לתמוך בו"...
עכשיו, כשאני מוצא את עצמי, מול כותרת הזאת של מאמרי, קשה לי באמת להסביר מדוע, לעזאזל, לבחור שוב בנתניהו. כל כך נוח להצטרף לזרם המבקרים ולהטיח את כל המרירות במנהיג הנצחי הזה, שדומה שמנציח את צרותינו...
אני חושב שאני פשוט לא קרוץ מהחומר של הליכודניקים... בזמנו הייתי שמאלני נלהב, ששנא את הימניים המושבעים, אלו שתמכו בדיכוי המיעוט הערבי. אבל האנתיפאדה של שנת אלפיים עשתה לי את זה. הבנתי את טענותיו של הליכוד, כנגד השמאל. הבנתי שאנחנו בעצם חיים באשליה של שלום.
באנתיפאדות הראשונות, האמנתי שאנו צריכים לגלות יותר איפוק והבנה לצד השני. אני זוכר שהיה מישהו בעבודה, עם דעות כמו שלי, שחזר ממילואים שעשה בשטחים. ימני קיצוני.... מאוחר יותר, באנתיפאדה הנוראה של שנת אלפיים, כשהטרור הגיע עד לפתח ביתנו, גם אני הפכתי את עורי.
ביבי טוב לנו
האמת שקשה לי בעצמי להאמין בזה, אבל פתאום אני מגיע למסקנה, המזעזעת, לכאורה, שבכל זאת – ביבי! לא, והפעם זה לא בצחוק. למרות שאני שנים נוהג לצחוק על ביבי והוא משמש לי חומר לקריקטורות ולפיליטונים רבים. כתבתי בלהט רב על הצורך לבעוט את ביבי החוצה, לנקות את המנהיגות מהשחיתות הזאת... ובכל זאת, כשאני מפעיל את ההיגיון הקר, שמאחורי כותרות העיתונים וצעקות התקשורת הרועמות, אני מגיע למסקנה שביבי טוב לנו. ושאפילו הוא לא נורא כל כך. כיצד זה ייתכן?
ובכן לאחרונה ראיתי את הסרט "שעה אפלה" על צ'רצ'יל ומאוד התרשמתי. משום מה פתאום עשיתי קישור בין הסיגרים של צ'רצ'יל לאלו של ביבי. גם לצ'רצ'יל נאמר שאל לו לבזבז את הכספים הרבים שדרושים לקניית סיגרים. ובכל זאת, הסיגר הפך להיות סמל מסחרי של צ'רצ'יל, שהפך לקרן אור בחייהם של מיליונים ברחבי העולם, בתקופת מלחמת העולם השנייה.
ומה עם תיק וואלה?! אתם שואלים. ואכן מי כמוני הזדעזע לקרוא את העדויות של עד המדינה בפרשה. מה מרגיז יותר מאשר בעל שררה שמסלק מהתפקיד איש מקצוע, כדי להכניס במקומו את מקורבו.
אבל שוב, הספק הזה, ההרגשה הזאת שהכותרות מנפחות, מתנפלות וקורעות בן אדם, שהוא בעצם נכס למדינת ישראל. למה כוונתי? הבנתי בדיעבד, שביבי עשה זאת לא מרוע לב או כדי להזיק, אלא מכורח המציאות. אשתו, שרה, פשוט שיגעה אותו והוציאה אותו מדעתו, באובססיה שלה לשם הטוב שלהם. זוכרים את פ-ס-י-כ-ו-ל-ו-ג-י-ת?!!!!!!
כן' ושוב אני נאלץ להיות לצדו של ביבי. שכן התקשורת הזאת, המזויפת והמנפחת עד להחריד, מעמידה את הנישואים כלמקום קדוש, כנכס שאין לוותר עליו, של כל פוליטיקאי. אם ביבי היה נוטש את שרה, התקשורת הייתה קורעת אותו. אגב מה שלא קורה, כשמדובר ההפך – שנשים עוזבות את הבעל. זה נחשב לשיא האופנה, זה פמניזם בהתגלמותו.
לא קיצוני
כן, בסופו של דבר הכל דעות קדומות ופייק ניוז. במהותו ביבי הוא לא אדם רע. ולפי דעתי מן הראוי לבחור בו שוב. וכמובן, יש פה את האלמנט של יציבות. חילופי שלטון תכופים, כמו באיטליה, הוא מתכון להרס של מדינה. להחלשתה. וישראל, הנמצאת בלב אזור ערבי, של שלטון עריצים, לא יכולה להרשות לעצמה מנהיג חלש. ביבי, מרשים את השכנים שלנו, ונותן להם הרגשה, שלא כדאי להתעסק אתנו. זאת, למרות, שהוא בכלל לא קיצוני, אלא איש פשרות, שמוכן לשנות את דעתו לפי הצורך ולפי טובת האזרחים. ולא לפי הרוח הנושבת בתקשורת, שהיא כולה שקרים וזיוף. הוא משתלב להפליא בשלישיה השולטת: פוטין, טראמפ וביבי. שלישיה שהתקשורת כל כך שונאת. אבל מבחינתי היא חלק מהכרח פוליטי חברתי גלובלי.
כן, רבותי, החיים זה לא אגדה וגם לא כותרות עיתונים ותקשורת... עם כל הכבוד, פרות קדושות יש רק בהודו. למרות שאני מזדהה ומבין את האב שאיבד את בתו בפיגוע חבלני, ודורש מיד להפסיק הזרמת כסף לפלשתינים, הרי הוא לא זה מי שיקבע לנו. שהרי התקשורת מיד מתנפלת והופכת את עניין העברת כספים לחמאס, למשל, לפרה קדושה. כל מי שלא מתנגד לזה, מיד מנודה ומגונה.
זאת רק דוגמה למה קוראים לתקשורת פייק ניוז. האזרחים לא באמת רוצים להיות קדושים, אלא לחיות בביטחון ולא בסיסמאות.
הכי מסוכנים מבחינתי הם הקדושים המעונים, אלו שלא מוכנים להתפשר על עקרונותיהם. אנשים חזקים וקשים. אבל ביבי, מבחינתי הוא כמו עץ, שבסערה יודע להתכופף כדי לא להישבר. ביבי הוא מי שחולשותיו כבר ידועות לציבור, ולא נשארו לו שלדים בארון. ואל תחפשו לי צדיקים, האפיפיור, כידוע, גר באיטליה. שם כאמור, המצב הפוליטי נורא ומחליש מאוד את המדינה.
האמת היא אף פעם לא חד-צדדית. למציאות פנים רבות ואפילו סותרות. עובדה, יש לנו כל כך הרבה מפלגות. אז אל תתלוננו לי שאני מדבר שטויות ולא מבין כלום. יש לכם את כל האופציות לבחור. דמוקרטיה מושלמת. אם ביבי ייבחר, זה לא מפני שמישהו סתם למישהו את הפה.
