הערות א-פוליטיות על פוליטיקת הבחירות

מערכת הבחירות 2019 היא שיבוש הליכים. כולם עוסקים באריתמטיקה - מי יוכל להרכיב ממשלה, במקום לעסוק במהות - מי ראוי להרכיב ממשלה? לו היה סדר מקצועי במערכת הבחירות של כחול-לבן-חיוור, העבודה ומרצ הם היו מוציאים דף מסרים לדובריהם, כי אין לבזבז זמן בראיונות בתקשורת על השאלה הלא נכונה אלא לדבר רק על התכנים. כחול לבן כמו חובבנים. ראשי הרשימה חייבים להגדיר לעצמם מה הם 3-2 הנושאים שהם עקב אכילס (נקודת תורפה) אצל בנימין נתניהו, ולתקוף ולפמפם שם בהתמדה וברצף וללא ליאות. רמטכ"לים זוכרים שבכיבוש יעד מפעילים התוקפים כוח בנקודה חלשה של האויב כדי לחדור. במקום זה מפלגת הרמטכ"לים נראית כמו צה"ל בגבול עזה. על ירי הוא מגיב בפגז בודד מטנק שעולה לעמדה ומיד חוזר. גם נפתלי בנט ואיילת שקד חובבנים. ביבי שותה להם את המנדטים, והם כמו עבד עברי: "אהבתי את אדוני", והוא רוצע את אוזנם אל המשקוף. היה עליהם להישאר בבית היהודי או לפרוש כפי שעשו, ואז להחריף את האסטרטגיה: בעד ממשלה בראשות הליכוד, נגד ביבי בראשות הממשלה. מרוב פחד לעשות זאת תוך סיכון - הם עלו על נתיב שמבטיח להם תבוסה. יש לי דעה במה צריכה האופוזיציה לבחור כדי לנגח את הממשלה. אך קטע זה לא נועד לכך אלא סוקר את ההתנהלות המקצועית הלוקה של המפלגות השונות. [פורסם במקור בדף הפייסבוק של דן מרגלית]