לאחרונה נשמעות מוושינגטון נעימות ערבות יותר לאוזניים ישראליות. הכוונה לרמיזות בעניין הכרה אפשרית של ארה"ב בסיפוחה של רמת הגולן לישראל. לכך מצטרפת ההגדרה שהגולן איננו שטח כבוש אלא שטח בשליטת ישראל, וגם ההימנעות משימוש במונח השקרי "כיבוש" לגבי יהודה ושומרון - ערש ההיסטוריה של עם ישראל - מונח שהוא חביב כל כך על אנטישמים נוצרים ומוסלמים ועל אוטו-אנטישמים יהודים, כולל ח"כים קיצוניים בכנסת.
למרות שמדובר בשיפור מסוים ובהתאמת המדיניות והניסוח למציאות בשטח, מוקדם מאוד לשמוח, וחובה להתאזר בזהירות ובסבלנות. כידוע, אין מתנות חינם, וישראל עלולה להידרש לשלם עבור תפנית קלה זו במחירים כבדים במסגרת "עסקת המאה". ויתורים ישראלים בירושלים ו/או ביהודה ובשומרון אסור שיוקרבו על המזבח של מלים, שאינן אלא הפסקת ההתעלמות מהמציאות בשטח במשך 52 שנים. על כך נאמר: שונא מתנות יחיה.
השינוי הקל בניסוחים האמריקנים רחוק מלבשר את האביב. השינוי הקל הזה אינו מצדיק התנכרות של ישראל לארצה ולבירתה, גם אם בעיני המיעוט הקיצוני בישראל לא מדובר כלל בוויתור.
השינוי הקל בניסוחים האמריקנים בעניין רמת הגולן עלול להתגלות כמלכודת דבש, כפיתיון שאסור להתפתות אליו, גם אם הוא עטוף או ייעטף בעטיפה נוצצת. זהירות היא צו השעה.
