ספר חדש ומרתק מציע לשנות את נוסח התפילה המקובל כיום. הספר עוסק בסוגי טקסטים שונים שהמשותף להם זאת העובדה שמבחינת זמן האמירה שלהם, התוכן וגם המשמעות כבר אינם רלוונטיים.
הספר משופע בדוגמאות. כך למשל, האמירות החוזרות ונשנות בתפילה "ואל תעשה כלה עימנו בגלותנו", "ושבור עולנו מעל צווארנו", "שתעלנו בשמחה לארצנו" ועוד רבות. אנחנו ממשיכים לדחות את בקשת הגשמים בשבועיים עד לז' במר חשוון שאז אחרון העולים מבבל ישוב לנהר פרת. אנחנו חוגגים יומיים ראש השנה ללא הצדקה, חוזרים על תפילת שמונה-עשרה ללא צורך למרות שהדבר גורם לזלזול בתפילה (הרמב"ם כתב על כך כבר לפני 800 שנה), וגם מתפללים קטעים בארמית כמו הקדיש שלא מובן לחלקים נרחבים בציבור הישראלי.
אנחנו אבלים למעלה מ-70 ימים וחוזרים על אמירות כמו "העיר האבלה והחרבה והבזויה והשוממה מאין יושב". אנחנו אומרים פיוטים, סליחות וקינות שאנחנו לא מבינים. ב"תפילת יום העצמאות" אף מילה או אות לא התחברו לצורך יום העצמאות. אין בה את המילים "עצמאות" ו"מדינת ישראל" וגם לא "על הניסים" או קידוש כיאה לגודל החג המיוחד הזה.
לטענת המחבר "אנחנו זוכים בעזרת ה' לחיות במדינה יהודית, עצמאית, חזקה, מצליחה ומתפתחת כפי שלא הייתה מעולם בהיסטוריה היהודית. מיליוני יהודים שבו לארצם, בנינו מדינת ישראל לתפארת, עם הישגים עצומים במדע, בחקלאות, בטכנולוגיה, ברפואה ועוד. גם במספר לומדי התורה, העברית שבה להיות השפה המדוברת. לכן זו התקופה המפוארת ביותר של העם היהודי אבל האם השתנה דבר בתפילה שלנו שמשקף את הנס הזה? לא! אנו ממשיכים לומר דברים שהיו נכונים בתקופת החורבן והגלות.
יש פה בעצם 3 תקלות: אנחנו אומרים דברי שקר לפני הקב"ה; אנחנו כפויי טובה כלפי הקב"ה על כל אשר גמלנו; ואנחנו גם מקשים על המתפללים להזדהות עם מה שהם אומרים מדי יום, שבת וחג. אין צורך לעשות שינויים מופלגים אלא לתקן את מה שדרוש מבחינת המילים".
כבר לפני 800 שנה הוא מתאר את הביזיון שהתרחש בבתי הכנסת במצרים - הדיבורים בתפילה, הרקיקות בקרקע והתנהגויות נוספות שמבזות את התפילה בזמן חזרת הש"ץ. הדבר לא שונה גם היום - כולם יודעים לקרוא מהסידורים ולכן בזמן חזרת הש"ץ קוראים עלונים, ספרים או סתם מדברים. אין בזה צורך.
"אומרים לי בתגובה שזו לא גאולה שלמה, שלא כל היהודים בארץ ושהמקדש עדיין חרב, אבל זה לא קשור לעובדה שמי שמתפלל צריך לומר בקשות רלוונטיות למצב העכשווי.
"טקסים אחרים בתפילה 'זכו' לביקורת חריפה מצד גדולי הרבנים אבל עדיין נאמרים. למשל תפילת 'כל נדרי'. זו סתם אמירה ללא ערך כי אין את הכללים שמחויבים, כדוגמת בית דין של שלושה. פיוטים אחרים, כדוגמת שיר הכבוד או האקדמות לפני קריאת התורה, נאמרים למרות שאיש לא מבין מה נכתב בהם".
הספר מבקש לתת בפעם הראשונה התייחסות מפורטת לנושא המורכב - גם לתפילה, גם למנהגים וגם להלכות שלדעתי חייבים לעבור שינוי. מדובר בדברים בסיסיים במנהגים של כל יהודי דתי.
פרופ' דב גולדברגר הינו פרופסור לחינוך, בעבר משנה למנכ"ל משרד החינוך, מנכ"ל החברה למתנ"סים, מנכ"ל משרד הרווחה, נשיא מכללה אקדמית ויועץ לפרסי ישראל. פרופ' גולדברגר פרסם 26 ספרים, בהם "הפעלופדיה", "הפעלוטף", "בית הספר הקהילתי", "המערה המודרנית", הגדה של פסח מוערת, ספר הומור תורני לפורים ועוד.
