חג פורים מאחורינו ואנחנו עושים דרכנו לעבר חג הפסח, בו לקריאת ההגדה של פסח יש מקום של כבוד. האמירה, שבהעדר צדק מדיני לא ניתן להשתית צדק חברתי, יש לה עוגנים איתנים בסיפור ההגדה. אמירה זו מעוגנת בנכס היקר שיש לנו בטקס ליל הסדר.
ההגדה של פסח פונה אלינו, המסובים לסדר הפסח, בבקשה, שנזין את הזיכרון ההיסטורי שלנו בכמיהה לחברה, המבוססת על אדנים של שוויון חברתי. אבל תמיד נזכור, שהיינו זרים בארץ אחרת, ואת כמיהתנו לצדק שלנו עלינו לעגן תוך עשיית צדק גם לאחר החי בתוכנו וסביבנו.
את סדר פסח אנחנו פותחים בהצהרה חברתית של מחויבות להיות כרויים לצרכי הזולת. ההצהרה נאמרת בלשון המדוברת בפי העם, השפה הארמית, כדי שההצהרה ומשמעותה החשובה יובנו לכל אדם: "הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכַלוּ אֲבָהָתַנָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם כָּל דִּיְכְפִין יֵיתֵי וְיֵכֻל (וְיֹאכַל) כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח".
ההצהרה החברתית מלווה בקריאה מוקדמת של כל המסובים - "אֶתְמוֹל הָיִינוּ עֲבָדִים וְהַיּוֹם בְּנֵי חוֹרִין", כשהעורך מוסיף את הקריאה "בִּבְהִילוּ (בִּבְהִילוּת) יָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם".
הכמיהה החזקה להיחלצות מעבדות ומימוש חיי חרות משתלבת
בהצהרה בדבר כינונה של חברה, המושתתת על בסיס של צדק חברתי.
פתיחת דלתות ולבבות
זו הצהרה מכוננת בדבר קיומה של חברה, בה לא ישרור עוני ומחסור, בה לא יהיה "לַחְמָא עַנְיָא". ואם קרה הגרוע מכל, שעוני ודלות הם חלק מחייו של אדם או משפחה בחברה, עלינו כחברה מוטלת חובה להתגייס - "שֶׁכָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵכֻל (וְיֹאכַל) כָּל-דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח".
הרמב"ם בהלכות מלכים קובע, שהעדר פתיחות סיוע ורוחב לב כלפי הזולת, הנתון במצב סוציאלי קשה, היא תעודת עניות לנו כחברה. לדבריו,
סדר פסח ללא פתיחת הדלתות והלבבות לנזקק הוא בבחינת - "שִׁמְחַת כְּרֵסוֹ", ואין לו דבר עם חג הפסח, סדר פסח ושולחן הסדר. חובה עלינו להרים את דבריו של הרמב"ם למציאות היומיומית, בה לא יהיו גילויים של קוטביות מעמדית.
הפתיחות החברתית אינה נתחמת ב-ד' אמות שלנו, אלא היא מחייבת אותנו להתייחס גם אל האחר החי בקרבנו, גם אם הוא לא מבני עמנו.
בחג הזה מציין עם ישראל את היותו גֵּר בארץ מצרים. כשם שאנחנו בהיותנו גֵּרִים תבענו בכל מחיר לשמור על זהותנו הלאומית, ויתרה מזאת דרשנו לשמור על זהותנו הדתית ועל קיום הריטואל הדתי, כך עלינו להיות פתוחים כלפי הַגֵּר והזר, החי בתוכנו התובע לשמור את זהותו הלאומית.
האזכור של עובדת היותנו גֵּר בארץ זרה, בארץ מצרים, מחייב אותנו ליחס של אהבה לַגֵּר הַגָּר בתוכנו. מוטלת עלינו החובה ליישם בחיי היום יום את תמצית ההוויה של פרשת "קדושים" בספר ויקרא פרק י"ט, 34 - "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם...".
גניבת גבולות
גם השנה נאמץ בסדר המשפחתי את הקריאה, שתודעת הגר - כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם - תנחה אותנו במעשה היום יומי החברתי שלנו.
נזכור, כשהיה רעב כבד בארץ ירד אברהם אבינו לאפריקה (למצרים). גם ניניו, בני יעקב, ירדו לשבור שבר באפריקה מפאת רעב כבד. כיום בנים חורגים לאלוהים ואדם ירדו מאפריקה אלינו לשבור שבר תוך גניבת גבולות ונדודים במדבריות וסיכון חייהם. חובה עלינו לנהוג בכארבעים אלף בני אפריקה החיים כאן באמות מידה מוסריות, ולהתנגד לגירושם לחיק אימה הממתינה להם שם.
חג הפסח מחייב אותנו להדגיש את המופת של אברהם אבינו בדרך התנהלותו והתנהגותו עם בני הארץ החיים כאן בארץ, אליה הוא בא לבנות את חייו - "גֵּר וְתוֹשָב אֲנִי עִמָּכֶם" (בראשית כ"ג, 4).
אברהם בחייו סימל דרך - דרך ויחס של מתן כבוד והערכה לכל אדם מכל עם שחי בארץ הזו, אליה הוא בא לחיות עם בני משפחתו. היום הנורמה המקובלת במדיניות הישראלית היא של אדוני הארץ כלפי כְּבוּשִׁים ולא כפי שנהג אברהם אבינו - גר ותושב אני עמכם.
השנה נעשה תיקון ונעלה את הקול הנשי לצד הקול הגברי. אל מול "כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה" נדגיש במהלך החג הזה את הקריאה "כְּנֶגֶד אַרְבַּע בָּנוֹת דִּבְּרָה תּוֹרָה". ניתן מקום של כבוד לדמויות נשיות שסיכנו את חייהן, כמו: המיילדות, שפרה ופועה, כמו הנסיכה המצרית, שגילתה אמות מידה מוסריות והומאניות בהיחלצותה להצלת ילד עברי, שהיה נתון לאימה המוות שזימנו לו מי היאור. ניתן מקום של כבוד לנביאה מרים, שהייתה חלק מצמרת ההנהגה של העם. עם שאהב אותה. ניתן כבוד למהפכה הפמיניסטית הראשונה. ניתן כבוד לנשים, שנתנו לנו חיים.
ביחסינו לפליטי הרעב מאפריקה, שגנבו גבולות כדי לשבור שבר בישראל, נזכור את המצב בו היה נתון אברהם אבינו, כשנאלץ לרדת לשבור שבר באפריקה, במצרים. נזכור את נכדו יוסף, השולח את בניו, ניניו של אברהם, לשבור שבר הרחק מביתם באפריקה.
נזכור את אנשי החסד - המיילדות, נזכור את בת המלך המצרי, דמויות ששמרו על צלם אנוש ולא התלהמו כמו שהתלהמה היום שרת המשפטים, גב' שקד, בבוטות קשה ומתלהמת בדרום תל אביב כלפי פליטים, שהגיעו מאפריקה לישראל. נזכור את אסנת המצרייה וציפורה המדיינית, שקשרו גורלן וחייהן עם פליטים שבאו מישראל לאפריקה, למצרים.
