מנחם פרלמוטר - מראשי מחלקת ההנדסה והמדידות בחבל הנגב

מנחם פרלמוטר נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1928 ועלה ארצה בימי מלחמת העצמאות. בפעם הראשונה כעולה "בלתי לגלי" באונית "ההגנה" תאודור הרצל, ופעם שניה לאחר שחזר מקפריסין, לשם גורש בעיצומה של המלחמה ומיד גויס לצה"ל. עוד בחו"ל למד את מקצוע המדידות וכשהשתחרר מצה"ל בשנת 1951, עבד במשרד טכני במדידות מכל הסוגים באזור שנקרא אז "שדות הקרב של פלוג'ה". האזור היה זרוע מוקשים שהותירו המצרים, כולל שרידי גופות, חלקי נשק ועוד. העבודות התרכזו באתר "כרתייה" לשעבר - היום מושב בשם "יד נתן" והמודדים הילכו בין חורבות הכפר ששרץ נחשים ארסיים. בסיום העבודה הדרימה קבוצת המודדים לבאר-שבע ותחילה לנו במלון קטן (כיום קפה ערבה) ואחר כך עבר למלון "הנגב" החדש. בשנת 1952 החל לעבוד כמנהל זמני של מחלקת המדידות במחלקה להתיישבות של חבל הנגב בבאר-שבע. המחלקה עבדה באזור השובלים ומרחבים וכן בקיבוצים שנפגעו קשה במלחמה כמו רביבים ושדה בוקר שנמצאו בתהליך ההעברה למיקום החדש. כך גם בקיבוץ נירים שעבר מדנגור צפונה לאדמות חרבת מעון וקיבוץ עין-השלושה (אז "נווה יאיר" של גרעין הלח"י) ששינה אף הוא כמה פעמים את אתרו.

המחלקה מדדה וסימנה אתרים לבנייה בקצב של חמישה יישובים לחודש. כזכור, בשנת 1948, נפת אשקלון ונפת באר-שבע הכילו 65% מכלל שטח המדינה ובכל האזור הנרחב הזה היו בסך-הכל 26 יישובים חקלאיים. היום, בשנת 1984, יש בנפות אלו 272 יישובים חקלאיים ו-11 ערים. בשנת 1948 התגוררו בנפות כ-18,000 איש (6,000 יהודים ו-לערך 12 אלף בדואים). כיום מכיל אזור זה 445 אלף יהודים וכ-55 אלף בדואים. פרלמוטר נבחר לחבר בוועדת בניין ערים של באר שבע שאוכלוסייתה בשנת 1952 הייתה כ-7,000 נפש לעומת 130 אלף נפש המתגוררים בעיר. לדעת פרלמוטר המוביל הארצי יחד עם העולים והחלוצים ונחישות המוסדות הפך את הנגב המערבי לאסם הירקות של אירופה לפחות במדד של שימוש מינימום במים ליחידת שטח (ניצול המצאת הטפטפות).

פרלמוטר השתייך לדור הלוחמים והחולמים. הוא זכר כי פעם ביקר במשרד המושבות הבריטי בלונדון וקרא סיכום מחקר משנת 1945 הקובע כי בערבה לא ניתן ליישב ולגדל חקלאות. בשנת 1984 הוא אומר למראיין - כי בקטע בין ים-המלח לאילת קיימים 21 יישובים חקלאיים, שני מרכזים כפריים, ומרכז מאוכלס אחד - מרכז ספיר. להערכתו (שנעשתה אז) יתפתח מרכז ספיר לעיר גדולה בערבה, חלום שלא התגשם בינתיים. העובדה ממשיך פרלמוטר, כי 82 אחוז של השנה יש באזור שמים בהירים וקרינה גבוהה המאפשרת לאזור לגדל בחורף את ירקות ופירות הקיץ ללא חימום מלאכותי ולהתחרות באירופה עם יצרנים אחרים ומקומיים. ויצמן אמר פעם "קורים ניסים אך גם צריך לעבוד קשה" וזה אשר קורה לדעתו בנגב. השימוש במים מליחים ושיטות השקיה חדישות גרם לכך שחקלאי בישראל מיצר מזון עבור 55 איש, שיעור ייצור הנחשב גבוהה מאוד בעולם ורק ארה"ב צועדת לפני ישראל. מים בעלי מליחות שבין 400 - 900 מיליגרם כלור לליטר נחשבים בעולם ללא מתאימים לחקלאות ואילו בנגב פותחו שיטות המאפשרות את ניצולם להשקיית שדות ומטעים.

פרלמוטר עבד עם יהודה זוהר, איש שירות השדה של משרד החקלאות שהתגורר אז בעומר. הוא היה אחד המומחים של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם וביקר בארצות מתפתחות רבות. עוד שיתף פעולה עם חיים צבן ראש מנהל הפיתוח והקרקע ויועץ של הבנק העולמי. ישראל הצליחה ליצר זנים חדשים בחקלאות, להגדיל את כושר הסבילות של זנים שונים למים מליחים, ואת פיתוח שיטת הטפטוף על-ידי שמחה בלאס ופרופ' דן גולדברג שנמצאו יעילות באופן יוצא מן הכלל בחולות הנגב. הקק"ל השתמשו בהישג זה לסיסמה שתפסה את הלב בארה"ב: We Transform Sand to Land. מאז 1974 שימש כמנהל מדור הנדסה של המחלקה להתיישבות בנגב ולפני כן היה מנהל מח' המדידות. בין לבין היה מתאם הפעולות הפיזיות. תפקידו האחרון כלל: הכשרת קרקע, גידור, בנייה משקית, סלילת דרכים, אספקת חשמל ופיתוח משקי ולאחרונה אף נכלל בתחום הקמת אזורי מגורים ארעיים. בעת מסירת הקרקע למתיישב מקפידים היום על עומק קרקע אחידה (חול) בעומק של 90 ס"מ, על-מנת לנצל את מלוא הפוטנציאל של הטפטוף. בעת הקרה בחורף 1975, למדו מומחי הסוכנות כי התנהגותה היא דומה למים ומאז הוחל בעיבוד מדרוני המונע ממנה "התיישב" על החלקה או השדה - הישג שנלמד בהערכה רבה על-ידי חקלאים בעולם כולו. הישגים אלה עוררו אצל פרלמוטר זיכרונות: תחילה, בראשית שנות החמישים, נעו המודדים ברכבים ישנים (ג'יפים) ללא מיזוג בנגב הלוהט. מים החזיקו בג'ריקנים לכל היום וטעמם וחומם היו לבלתי נסבלים. כל עובד נשא נשק (מחשש להתקלות במסתננים שחזרו לכפרים שהותירו מאחור לחפש זהב וחפצים אחרים). בעת העבודה במדידות לקראת העלאת מושב חדש על הקרקע, היה אחד מחברי המחלקה חמוש במקלע מ.ג. 34, מאבטח את הצוות מעל ראש הגבעה.

בשנת 1984 הגישה ישראל סיוע ועזרה בתחום החקלאי ל-52 מדינות ברחבי העולם. עיקר המאמצים הופנו אז לארצות העולם השלישי שם הישגי ישראל בהשקיה וגידולים הפליאו את המקומיים. פרלמוטר, בהסתמך על מחקרי האו"ם קבע שכדי למנוע רעב בעולם חייבת התוצרת החקלאית העולמית לגדול ב-3.5% לשנה, על-מנת לספק את צרכי האוכלוסייה הגדלה והולכת. בשנת 1984 היה אחוז הגידול רק 1.7% ואילו בישראל הקטנה, חסרת משאבי מים וקרקע הגידול השנתי הגיע ל-5% לשנה. להערכתו ישראל מספקת היום כ-93% מהמזון הנדרש לקיום אוכלוסייתה. וזאת על-אף שישראל מייצאת כ-40% מהתוצרת החקלאית שלה שזהו שיעור מן הגבוהים בעולם. או כדבריו של פרלמוטר - בתחום זה הייתה ישראל "אור לגויים".

דבריו של בן-גוריון בשיחה שקיים פעם עם הכומר המשפחתי של בית המלוכה הבריטי טען המנהיג הקשיש כי האלוהים ברא את המדבר כדי לאפשר לבני האדם להשתתף בבריאה - היו לפרלמוטר כמוטו בחייו. התאוריה של פרופ' אריה איסר לגבי מציאות מאגרי מים ענקיים תחת לנגב הסביר פרלמוטר, כי אלה הם מים פוסיליים שנמצאים מתחת לשכבת אבן החול הנובית בעומק שבין 800 - 1400 מטר. נעשה ניסיון לקידוח בעומקים אלה ליד עין-עופרים ונמצא שהמים ברובם מליחים אם כי מעליהם שכבה דקה של מים מתוקים. ייתכן שניתן למהול אותם אך עלות הקידוח בעומקים אלה של כל מטר נוסף עולה 1,000 דולר. הקידוח הופסק משום שעלויות אלה הופכות את הגידול בעתיד של ירקות או פירות ללא רווחיות.

הוא תמך "בתכנון האזורי" היכול לספק ליחידות הכפריות המרוחקות ביותר את מיטב השירותים. פרלמוטר נזכר בביקור אורחים ממקסיקו שהתפלאו על ביקור יומי של דאר נע במושב נאות הכיכר. מבחינתם, לישוב מסוג זה בארצם, הדואר יגיע לעיתים נדירות. הייתה זו הזדמנות נאותה להסביר להם את עקרונות התכנון האזורי. הוא נכח בביקור של לוי אשכול עם אורחיו אבא הילל סילבר ועוד כמה ממנהיגי יהדות ארצות הברית וכשעמדו על גבעה מעל עין רדיאן (לעתיד יוטבתה) אמר אשכול ביידיש: "מאכט א ביסל גרין פאר די קינדער", כלומר עשו משהו בעזרת תרומות שיהיה ירוק למתיישבים-חיילים. סילבר טען שיותר זול יהיה לאשכול ולעם ישראל להושיבם במלון "ולדורף אסטוריה" בניו-יורק. כידוע טענה זו נשכחה והערבה בדרכה לשגשוג. פרלמוטר חתם טיעון זה באמצעות הדגמת תנובת החלב בערבה, כ-9,000 ליטר לשנה לפרה ויותר בהשוואה לארצות הידועות בתנובת העדרים כמו הולנד ושוויץ שם הגיעה תנובת החלב ל-5000 ליטר לפרה בשנה.

פרלמוטר שיבח את חזונו של אשכול לגבי קליטת העולים בחקלאות הנגב. הוא התעלם מהקשיים האחרים ומצא לנכון לספר על מעמד בו היה נוכח: בשנים 1953 ו-1954 הגיעו עולים מפרס ומכורדיסטן וירדו מהמשאית למושב החדש (אשבול או פעמי תש"ז) לבושים במלבושם המסורתי ובעלי משפחות ענפות כדי לנשק לאדמה הקדושה. בני לוויתו של אשכול שאלוהו כיצד יהפכו לחקלאים מודרניים וכיצד יפנימו ערכים כמו עזרה הדדית ושיווק משותף ענה להם אשכול תוך שהוא מסתכל בשמים: "קינדעלרלעך גאט איז גרויס” (אלוהים גדול). לימים, וכך כתבנו על כך הרבה, התעצמו הבעיות והמשברים. פרלמוטר התעקש להוכיח את הצלחת הקליטה והצביע על מושב נבטים שהוציא מקרבו לאחר 25 שנה רופאים ומהנדסים ודמות כמו יצחק נחמיה, יו"ר משי הנגב. פרלמוטר ליווה סגן שר מצרי לאחר הסכמי קמפ דויד והלז התלונן כי יבול הירקות במצרים רבת האוכלוסין עלובים בהשוואה להישגי מושבי הנגב וסיפר לפרלמוטר כי האמריקנים והאירופים לאחר שנתבקשו לסייע בעניין, הפנו את המצרים למושבי הנגב ולמוסדות החקלאיים שליוו אותם (הסוכנות, מומחי התחנה בבית דגן ועוד), או כפי שאמר סגן השר "רק הישראלים יכולים לסייע לכם".

בשנת 1984 מלאו שלושים ושלוש שנה להיותו אזרח העיר. הוא נזכר כי הקמת קבוצת הכדורגל המקומית נעשתה מתוך רצונם של מספר אזרחים למנוע את בריחת המשפחות והצעירים בסופי שבוע לצפון. בשנת 1966 יסד את קבוצת הנוער של הפועל באר שבע שבאה במקומה של הפועל אברהם באר שבע ששחקניה התפזרו לקבוצות אחרות. פרלמוטר היה גם בין מייסדי "הפועל באר שבע", שבע עשה שנה כיהן כחבר ההנהלה ומתוכן חמש שנים שימש כיו"ר האגודה. בסיום הראיון הביע פרלמוטר את האני מאמין שלו (והוא בן 54): מיליון יהודים בנגב, יישוב בצפיפות של אזור חולות חלוצה ב-150 יישובים שיעסקו בגידולי זרעים ובגידולי תעשיה, מי השופכין של אזור דן יטוהרו ויובלו לנגב.