החתול ומכת העכברים

1 מי יתלה את הפעמון על צואר החתול? זו שאלת מיליון הדולר העלוּמה, שלא נפתרה עד היום. ומעשה שהיה כך היה. פעם אחת הייתה בעיר מכת מוות של עכברים, שנפלה עליהם כְּרעם ביום בהיר. האצבע המאשימה הופנתה, כצפוי, אל הֶחתול האויב הנצחי מאז ומתמיד, שהיה טורף עכברים לתיאבון. אך העכברים שנותרו לפליטה מה'אח הגדול' (הישרדות הייתה שם המשחק) לא אמרו נואש. מֶה עשו? מועצת העכברים הכריזה על אסיפת עם. "עכבר בל ייפקד!" הדהדו הכרזות ברחובות העיר. באסיפה ישבו מיטב המוחות שדנו בשאלה מה לעשות בחתול הסורר כדי למנוע את המגפה. ימים ולילות קיימו התייעצויות ודיונים מפרכים בסוגיה הקריטית, עד שהבריק במוחם הקודח רעיון גאוני: לקנות פעמון ולתלות אותו בצוואר החתול. לכשיתקרב החתול, אמרו בהתרגשות, יצלצל פעמון האזעקה ואנו נינצל. נברח אל החורים והכוכים שלנו, ואחר כך נוכל שוב לטייל בלי פחד ובלי מורא. פֶּה אחד נתקבלה ההחלטה. נפעמים מהרעיון המבריק קנו העכברים את הפעמון בלב שמח. אך אז התעוררה השאלה הנצחית: מי יתלה את הפעמון על צוואר החתול? עד היום לא נמצא העכבר האמיץ שיקריב את חייו למען אֶחיו האומללים. והֶחתול? ממשיך לזלול עכברים לתיאבון. 2 איך ניצח העני את השודד? חז"ל אומרים שקשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. בברכת פרנסה טובה לכל בית ישראל! פעם אחת היה איש עני, שנסע למרחקים כדי לנסות את מזלו, וּלפרנס את משפחתו בְּכבוד. כעבור שנתיים, לאחר שהשׂתכר יפֶה נסע האיש לביתו בחזרה, כשהוא חולם חלומות ורוּדים על חיי הרווחה הצפויים לו ולבני ביתו היקרים. בַּדרך התנפל עליו איכר אחד ושדד את כל כספו. כל תחנוניו אל השודד להחזיר לו את הכסף, שהרוויח בֶּעָמָל רב לא הועילו. מֶה עשה האיש הֶחכם? התעשת מיָד ואמר לָאיכר הגוי: לא אוכל לשוב לביתי ריקם בלי הכסף. אשתי תכעס עלי מאוד ותחשוד שבזבזתי את כל כספי. תן לי עצה מה לעשות. - אין לי שום רעיון במוחי, אמר האיכר המגושם, אולם מוכן אני לעשות כל אשר תאמר לי, למען תאמין לך אשתך שכספך נשדד. מיד צץ רעיון מבריק בראשו של היהודי האומלל. הוא פשט את מעילו, תלה אותו על העץ, ואמר לגוי: אנא, תירֶה במעילי במספר כדורים וכך תאמין אשתי שכל רכושי נלקח ממני וכי רק בְּנס ניצלו חיי. השודד עשה כבקשתו, ואז הפציר בו היהודי לירות עוד, עד שכל מעילו יהיה מחורר ללא תקנה. עשה השודד כן, עד שלא נותר כדור בחרבו. אז הסתער היהודי על הגוי, הרג אותו ולקח את כספו בחזרה. שָׂמֵחַ וטוֹב לב, כשהוא מודה לבוראו על הנס חזר האיש לביתו. מאז חי עם משפחתו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.