פרשני השמאל, דובריו ושאר תומכי הנסיגות וההתקפלויות רואים את הקולות, את קולות נפץ הרקטות, שומעים את המראות, את מראות ההלוויות והתושבים החרדים וחוזרים אל עמדותיהם הקדומות כאילו דבר אינו קורהסביבנו. 'זו לא ההינתקות' הם אומרים, מכריזים 'גם לפני ההינתקות היו טילים' ומציגים נתונים ומספרים. הגיעה העת להשיב לטענות הללו, לשים קץ למידע המגמתי שמרעיפים עלינו.
הבה נרענן את זיכרוננו:
אכן, לא בעקירה מגוש-קטיף החלה מתקפת הטילים והרקטות על העורף הישראלי. ירי שכזה היה עוד קודם לכן, אבל בחינת העובדות מתחילה עוד הרבה קודם לכן על-מנת להגיע לתובנות אמת ולמסקנות לעתיד:
כל עוד שלט צה"ל בכל רצועת עזה לא היו טילים. אומנם בשנת 1987 הייתה האינתיפאדה הראשונה, אבל הנשק שאותו הפנו הערבים לעברינו היו אבנים ולעתים גם בקבוקי תבערה. לא מעבר לזה. צה"ל פיקח על הכבישיםונכח בתוך הערים. השליטה המודיעינית של כוחות הביטחון הייתה מלאה ופיגועים רבים נמנעו עוד בשלב התכנון. גם ניסיונות הברחת נשק סוכלו. הסיבה הייתה פשוטה: צה"ל נכח שם.
ואז במקום לחסל את האינתיפאדה אחת ולתמיד הגו קברניטי הנסיגות והוויתורים עם רעיון התיגמול לתוקפן וחתמו על הסכמי אוסלו. במאי 1994 נחתם הסכם עזה-יריחו ובעטיו יצא צה"ל מרוב השטח ברצועת עזה, מהעריםומהכפרים לבד מגוש-קטיף, נצרים, כפר דרום, אלי סיני ודוגית והשטח הופקר לשליטת הרשות הפלשתינית.
זה התחיל עם פצצות מרגמה מיושנות, פצמ"רים, זוכרים? הפצמ"ר הראשון שוגר לעבר נצרים בינואר 2001, סיממנו את עצמנו עם המשפט "טוב. זה סתם פצמ"ר", אבל מאז הם רק הלכו והשתכללו ואנחנו כבלנו את ידינועם השאלה "מה, נכבוש את עזה?" והפכנו את עצמנו לחסרי אונים. מעט מהטעויות ההן תוקנו ביהודה ושומרון במבצע 'חומת מגן', כאשר נוכחותו של צה"ל שבה לכל הערים והכפרים. בעזה, לעומת זאת, לא היה מבצע שכזה. כך התקבעה מציאות שבה ביו"ש אין רקטות ובעזה יש ויש.
מכאן ואילך ניתן לערבים חופש פעולה ושקט לתכנן את ההסלמה, את עליית המדרגה, את שיפור הרקטות והטילים, את ההתחמשות וההתארגנות הצבאית. איש לא הפריע להם. הרקטות הראשונות היו פרימיטיביות, פגיעתםהייתה הרסנית הרבה פחות וכך גם דיוק הפגיעה שלהן, אבל המחבלים השתכללו צעד אחר צעד והרקטות החלו להגיע ליישובי גוש-קטיף ובהמשך לעבר שדרות והלאה.
גם האיתותים הכואבים ההם לא העירו את ההנהגה בישראל ולא הביאו אותה לשוב מדרכה המדינית. ההמשך היה תוכנית ההינתקות והעקירה מיישובי גוש-קטיף וצפון השומרון מתוך תקוות הזויות וחסרות בסיס שהאויב יהפוךאת הרצועה לסינגפור של המזרח התיכון. נסיגת צה"ל מהרצועה הרחיבה את חופש הפעולה שניתן לערביי עזה. חמאס השתלט בכוחנותו ובאלימותו על רצועת עזה, סילק את מנהיגות הרש"פ והאיץ את פיתוח הרקטות והטילים עד למציאות הנוכחית בה טווח פגיעתן מגיע עד תל אביב ובנותיה.
בצל כל אלה התעצמו יכולותיו של חמאס גם מתחת לאדמה ופתח בחפיר מנהרות טרור לאורך קילומטרים רבים במגמה להוציא לפועל פיגועי חטיפה והשתלטות אסטרטגיים. בהיעדר הנוכחות הישראלית ברצועה יכול היה חמאסלהכין ולשכלל את הפתעת הטרור התת קרקעית שלו.
זו המציאות וזו ההיסטוריה. כל הנתלים בטפטוף הרקטות הפרימיטיביות שטרם ההינתקות כהוכחה שלא היא זו שהביאה עלינו את סבבי האסון שאנו בעיצומם, עושים שקר בנפשם ומתעתעים בכולנו. לו לא הייתה ממשלת ישראל חותמת על הסכמי אוסלו ומפקירים את רצועת עזה למחבלים ולו לא היינו מוסיפים על החתימה האסונית ההיא את ההינתקות המוחלטת מהרצועה, שכזכור גם היא חלק מארץ ישראל, לו היינו מחילים כבר אז את ריבונותנו המלאה על הרצועה לא היינו מגיעים למציאות הקשה של ימינו אלה.
כעת, ערב פרסום תוכנית טראמפ עלינו לזכור את העובדות לאשורן ולהפנים כי רק שליטה ישראלית על השטח כולו היא שמביאה לשקט ביטחוני. הפקרת השטח לממשל עצמי ערבי תביא רקטות נוספות, הרסניות הרבה יותר, מדויקות הרבה יותר, והפעם מהרי השומרון אל גוש-דן, ירושלים ועוד.
