בתאגיד אין הבדל בין ידיעה לדעה

העורך שיצר את הכותרות ההזויות, שנועדו כנראה לתקוף את ראש הממשלה, לא הסתפק בכך ועלה מדרגה. הכותרת השלישית הייתה רחוקה מעיתונות, וחשפה בבירור את דעותיו הפוליטיות של עורך התוכנית. ההברקה "ישראל היום או פראבדה", נשארה בכותרת הראשית, שהרי עורך מוכשר לא יוותר על הברקה שמבליחה לא בכל יום. עכשיו נוספה לכותרת גם כותרת משנה חדשה: "ישראל היום: עיתון עם אג'נדה ימנית או עלון פוליטי, חלק מהקמפיין של נתניהו"? כשראיתי את הכותרת השלישית, השתכנעתי שמי שיכול להיות לא יותר מעורך עלון או כתב במקומון, בתאגיד השידור הציבורי הוא עורך התוכנית. לא ברור, מי העניק סמכות לעורך תוכנית בתאגיד ציבורי להכתיר כותרות בתוכנית אקטואליה שהן לא יותר מדעתו האישית או פרי דמיונו. איזה אירוע חדש התרחש בעיתון ישראל היום, שהביא את הצורך לקיים דיון אקטואלי בתוכנית סוף השבוע של התאגיד? מדוע עורך התוכנית נזקק לכותרת שעסקה בשאלה איזו אג'נדה משרת העיתון, ומדוע היה צורך בשאלה שהופיעה לרוחב המסך, שהרי אין מחלוקת שישראל היום נוטה לימין ובוודאי שאין בכך שום חדש. מה פסול בכך שהקורא שאוחז בעיתון יודע מה נטייתו הפוליטית של העיתון, ובוחר לקרוא אותו למרות הקו הפוליטי שבו העיתון נוקט? היתכן שעורך התוכנית לא שמע מעולם על העיתונים "דבר" ו"על המשמר"? האם גם להם הוא היה קורא פראבדה, או שהתואר שמור רק לישראל היום? בניגוד לדעתו של עורך "שישי בחמש", ישראל היום איננו עלון פוליטי, אלא עיתון; ובניגוד למה שנכתב על המסך, העיתון אינו חלק משום קמפיין פוליטי, ובוודאי לא של ראש הממשלה. ההוכחה הבולטת לכך היא שהעיתון מופיע לא רק בסמוך לבחירות, אלא בכל ימות השנה. אפשר לאהוב את מה שכתוב בישראל היום, ואפשר גם לשנוא. אפשר להסכים ואפשר גם שלא, אבל להכתיר את העיתון בכותרת הזויה מנהמת ליבו של העורך, ולקבוע חד-משמעית שהעיתון הוא חלק מקמפיין, ועוד של ראש הממשלה? נו באמת.

משדר חדשות שעוסק באקטואליה בתאגיד שידור ציבורי, אינו יכול לשמש במה לדעותיו של העורך. מי שמעלה סטריפים בסגנון הזה על המסך לא יכול לשמש עורך בתאגיד שעוסק בשידור ציבורי, לא כל שכן, מי שמסתמך על אמירה של בנט מלפני חמש שנים, ורואה בה סיבה לקיים דיון ציבורי בשאלת הצורך בקיומו של ישראל היום דווקא עכשיו, הוא הזוי. האם יש בתאגיד השידור הציבורי מי שחושב שמה שראינו על המסך של התאגיד בערב שבת האחרון הוא עניין של חופש עיתונות? או שמדובר בניצול המסך הציבורי לצורך אג'נדה אישית? אם מדובר בחובב, הוא לא יכול לערוך תוכניות, ובוודאי שלא תוכניות אקטואליה. אם מדובר בעורך בעל דעות פוליטיות מוצקות, כדאי שישאיר את דעותיו בבית ולא יכתוב אותן על המסך. כאשר הוקם תאגיד השידור הציבורי, ביקשו מקימיו ליצור חיץ בין הצוות הניהולי והעיתונאי, לבין הפוליטיקאים והמערכת הפוליטית. זה לא קרה. מה שקרה הוא שהערוץ הפך פוליטי הרבה יותר ממה שהייתה רשות השידור. עכשיו התהפכו היוצרות והערוץ משרת אג'נדה אחרת. לכן נשאלת השאלה שרבים שואלים, לשם מה היה צורך בתאגיד חדש? אין לי ספק, שבעוד זמן קצר כאשר רזרבת המזומנים של תאגיד השידור הציבורי תיגמר, והממשלה תעמוד בהבטחתה, ולא תעביר לתאגיד כספים נוספים, יהיו מי שיזדרזו לטעון שזו דרכה של הממשלה לחנוק את התאגיד, והמטרה שהציבה הממשלה לעצמה היא לאפשר לתאגיד לגסוס גסיסה ממושכת עד שישיב את נשמתו ליוצריו.

זה לא חדש. כך גם נהגה המערכת הפוליטית תחת שלטון מפא"י. אלא שאז הוזמנו מנכ"לי רשות השידור - ולעיתים גם מנהלי הרדיו והטלוויזיה - לישיבת הממשלה, שם הם זכו למקלחת מילולית משרי מפא"י ומשותפיהם לקואליציה של אותה תקופה, שהבהירו להם חד-משמעית כי בעל המאה הוא בעל הדעה. זכיתי לשמוע מיצחק לבני ז"ל, שהיה מנכ"ל רשות השידור תחת שלטון המערך ותחת שלטון הליכוד. לא מעט השוואות בין שלטון המערך והליכוד. לבני לא מצא הבדלים גדולים. כל אחד מראשי הממשלה טען לחוסר אוביקטיביות ולתמיכה עודפת בצד השני. כל ממשלה נתנה למי שניהל את רשות השידור, להבין שאם לא יזדרז להתיישר על-פי הקו הוא לא יראה כסף. כמי שעבד ברשות השידור במשך יותר מארבעים שנה, גם ברדיו וגם בטלוויזיה, ידעתי תמיד מתי השלטון שבע רצון מהשידור הציבורי. הסימנים היו ברורים ולא ניתן היה לטעות בהם. בשנים שבהן הובעה שביעות רצון שופצו השירותים ברדיו ובטלוויזיה שיפוץ יסודי. הריהוט במרבית המחלקות הוחלף, נרכש ציוד טכני חדש, והקיצוץ בשעות הנוספות נפסק. באותה תקופה הזדרזו מנהלי רשות השידור להוציא בכל סוף שנת תקציב את כל הכסף עד הגרוש האחרון. הם ידעו שמה שיישאר בסוף שנת התקציב בקופת רשות השידור, יילקח מיד בחזרה ויוחזר לקופת האוצר. לא ברור האם מה שראינו בשידורי התאגיד ביום שישי האחרון הוא אג'נדה או עריכה מרושלת וכושלת. מה שברור: התאגיד משחק לידיה של הממשלה. אין כאן חופש עיתונות. יש כאן ניצול ציני של מסך ציבורי להבעת דעות פוליטיות שאינן עומדות במבחן עיתונאי הגון. הממשלה איננה צריכה לנצל את המצב ולהפסיק להזרים תקציבים שמיועדים לתאגיד, אבל אם היא תפעל בדרך הזאת, ראשי התאגיד לא יוכלו לגלגל עיניים ולומר ששידורי חטיבת החדשות בתאגיד אוביקטיביים. עובדה!