באופן כללי די מיציתי את עניין הקיץ. כמה ימי שרב קיצוני בדימונה, דליקות בצפון וכאבי הראש שחזרו אליי ובגדול, הבהירו לי שאפשר להמשיך הלאה, ובמקרה זה לעבור לסתיו. אני מביט מידי פעם במד המעלות שיש לי בצג האוטו. בצהריים הוא מראה לי ארבעים ושלוש מעלות, בלילה זה יורד במעל לעשרים מעלות. חום קיצוני וקור קיצוני אלו דברים שלא עושים טוב לאף אחד. תשאלו את הכבישים שלנו בארץ, ותשאלו את המכוניות שלנו שהופכות לתנורים נוסעים.
מזג האוויר הזה שגורם לי לצאת בערב עם מעיל, ובבוקר לזרוק אותו לכל הרוחות שאין לנו כאן. מה שיש לנו כאן, זו שמש שדופקת לך ישר על הראש, וכמה חתולים שמחפשים צל ולא נבהלים כשאני מנסה לגנוב להם את הצל. פעם, לפני לא הרבה שנים חתולים היו עוד מפחדים מאתנו. הם גם היו פחות שמנים ויותר זריזים. היום מדובר בסוג של טיגריסים בגן חיות. אוכלים טוב, ישנים טוב ומידי פעם מפהקים לעברינו. החלום של כל גבר ישראלי עם יותר משני ילדים.
גם המאפיין של קיץ ישראלי בצורת "פירות העונה" הפך להיות מותרות לעשירים. טיילתי לי בין מדפי הפירות של הסופרים, וגיליתי שלקנות פירות זה עניין לא פשוט. קילו משמישים עובר את השלושים שקלים. איתו גם הענבים, והדובדבנים. אפרסקים ונקטרינות מעל לעשרה שקלים ואיתם האגסים והתפוחים. הדבר היחידי שעולה פחות מעשרה שקלים לקילו, הם האבטיחים והמלונים. אבל מאחר שאי-אפשר לקנות חצי קילו אבטיח אנחנו חוזרים שוב לנקודת ההתחלה, של חמישים שקלים לפרי.
אני משום מה, זוכר ימים אחרים. קיץ וטיולים בשוק של דימונה. בין דוכני החולצות בחמש ושלוש קלטות בעשר, היו את דוכני הפירות והירקות. לפרי היה ריח ולירק היה צבע. יכולנו לטעום את הענבים כי הם הגיעו בקופסאות פלסטיק פתוחות, ויכולנו לבחור משמשים כתומים גדולים ומתוקים שאת הגלעינים שלהם היינו שומרים למשחקי הגוגו. לא מעט ילדים זכו אגב ניסיון לצבור כמה שיותר גוגואים גם בבעיות קיבה ושאר יציאות במחילה מכבודכם. בשוק מצאתי גם את השזיפים הסגולים והארוכים שמזמן לא פגשתי, והאבטיחים היו כאלו עם גרעינים שאפשר היה לשטוף ולייבש בשמש עם מלח יחד עם גרעיני המלונים הירוקים עם הריח המתוק שהגיע עד רחוק ולפצח אותם.
את האבטיחים הגדולים התחלנו לאכול כבר בשוק עם ריבוע גדול שהירקן פתח לך ונתן לך לטעום. עם איך שמוכרי האבטיחים היו נראים, ואגב, הם לא מכרו שום דבר אחר חוץ מאבטיח, והעובדה שהם החזיק סכין ענקית ביד, לא היו לך הרבה אופציות לבקש אבטיח אחר או לטעון שהאבטיח לא מתוק. כמו האופציה שלא מומשה מעולם לומר לספר שלי שנעמד עם מראה מאחוריי ושואל אם אני מרוצה. קשה להעיר הערות למישהו, שמחזיק סכין גילוח ביד ורק לפני רגע הזהיר אותי שלא לזוז, אחרת יקרה לי מה שקרה לילד ההוא שזז תוך כדי. משהו עם אוזן אחת פחות.
את הארטיקים של פעם היה יותר פשוט לבחור מהיום. במכולת השכונתית הוצבו מקררים גדולים ובתוכם קרטונים מרובעים. הארטיקים היקרים כמו ארטיק מטרה, וארטיק לוקס, הונחו בתחתית המקרר יחד עם הטילונים והקסטות. מעל להם הוצבו ארטיקי הקרח של ענבים או לימון. מעל לכולם כמה אריזות של עופות קפואים שלא נמצא להם מקום במקרר הרגיל של החלב. מי שמע אז על עודף סוכר ומי שמע אז על חומרים משמרים. פעם בתקופה, אבא שלי קנה גלידה מרובעת בקרטון שהיה צריך לנסר עם סכין לחם כדי לקבל קובייה ממנה. ברגעים שהיו ממש מעטים וקסומים זכינו לטעום את טעמה של "גלידה באר שבע" עם גלידת הפיסטוק שלה. לאלו שלא עלתה בידם לרכוש במכולת הייתה את האופציה הפשוטה יותר. לקחת כוס עם קולה (רצוי קולה שאין לה כבר גזים) וכפית ולהכניס למקפיא. לא חשבנו על משהו פשוט כמו סתם מכסה מפלסטיק שיחזיק את הכפית עומדת.
בכל מקרה, משהו לא טוב קרה כאן לקיץ. נהיה יותר חם, נהיה יותר יקר וארטיק פשוט זה כבר לא כאן. יש כל כך הרבה טעמים ורק קסטה עגולה אני לא מוצא. בכל מקרה אני עם הקיץ הזה די מיציתי אם אפשר לעבור לעונה הבאה. כמו באופנה למה לא לעשות סוף עונה כבר בתחילת העונה?
