בירושלים יש שכונה מיוחדת במינה "המושבה הגרמנית", שהוקמה על-ידי תנועה דתית רוחנית שפרשה מן הנצרות האוונגלית-לותרנית. התנועה נקראה "טמפלרים", על-פי פסוק בכתבים האוונגלים הנוצרים: "כִּי הֵיכַל אֱלֹהִים קָדוֹשׁ, וְאַתֶּם הֵיכָלוֹ" (הקורינתים ג' 16). באמצע המאה ה-19 קמה תנועה זו "טמפלגזלשפט" - ארגון ההיכל, בעיר וירטמברג. המייסד כריסטוף הופמן ראה בבבני הקהילה כנוֹשְׂאים את ההיכל בלבָּם, לכן ויתרו הטמפלרים על מוסד הכנסיה, והקימו בכל מושבה "בית העם", ללא צְלבים ואִיקוֹנוֹת. הם רצו לתת דוגמה לחיי אמת וצדק, להיות מופת של חיים יצרניים. לאחר הקמת השכונה בחיפה, ואחריה גם ביפו, הוקמה השכונה בירושלים ולאחר מכן במקומות אחרים. בית הקברות הטמפלרי ברחוב עמק רפאים בירושלים מכיל באדמתו את הדמויות המייסדות של "המושבה הגרמנית" בירושלים. כמשורר נמשכתי כל שנה לראות בחוֹדש שְבָט את השקֵדיה פורצת מאדמת הקברים מעבר לגדר של בית הקברות הטמפְּלרי. כתבתי על כך את השיר "פריחה בעֵמק רְפאים", והוא פורסם בספר שיריי "זריחה בין הזמנים" (2003). ב-24.6.2017 הזמינה אותי מדריכת הסיורים נורית בּזֶל לקרוא את השיר בסיור שקיימה בבית הקברות הטמפלרי. הנה השיר:

פריחה בעמק רפאים/ בלפור חקק

מֵעֵבֵר לְשׁוּרַת הָאֲבָנִים הַמֵּתוֹת פּוֹרֶצֶת בְּשִׂמְחָה פְּרִיחָה לְבָנָה בִּכְלוּלוֹת. וְהַמַּרְאֶה- גֶּדֶר אֲבָנִים סְרוּטוֹת וְהַשַּׁעַר בַּרְזֶל הוּא בְּיָרֹק מָחוּק וְהַמֵּתִים מֵעֵבֵר לָאֲבָנִים שָׁרִים בְּמַקְהֵלוֹת. הַטֶּמְפְּלֵרִים הַמֵּתִים מְחֻפָּרִים בִּמְצוּדָתָם הַדֶּלֶת אֶל מוֹתָם נְעוּלָה וַחֲתוּמָה מֵעֵבֵר לַחוֹמָה בְּעֵמֶק רְפָאִים שֵׁמוֹת שֵׁמוֹת חֲרוּתִים כָּאן בַּדְּמָמָה. וְעַכְשָׁו פְּרִיחַת הַשְּׁקֵדִיָּה מַפְתִּיעָה מֵהַגָּדֵר פּוֹרֶצֶת מֵאַדְמַת הַמֵּתִים מֵאַדְמַת הַהֶסְתֵּר. עַכְשָׁו שָׁלוֹם לַעֲפָרְךָ כְּרִיסְטוֹף הוֹפְמָן שֶׁבָּאתָּ לְצִיּוֹן בְּלֵב הוֹלֵם שָׁלוֹם אִישׁ הַהֵיכָל, אִישׁ חוֹלֵם. עוּגָב מַנְעִים לָנוּ מִבֵּית הָעָם חָזוֹן שֶׁל תְּמִימִים חָזוֹן נֶעֱלָם. הָעוּגָב נִשְׁמָע גַּם עַכְשָׁו מִמֶּרְחָק מְלֻוֶּה מַשַּׁק טַחֲנַת הַקֶּמַח כַּנְפֵי הָרוּחַ שֶׁל מַתֵּיאוּס פְרַנְק. מַלְכוּת אֱלֹהִים הֵם הֵקִימוּ הֵיכָל בַּלְּבָבוֹת וְדוֹר הַבָּנִים אֵיךְ נִשְׁחַת אֵיךְ הִכְזִיב הַתִּקְווֹת: בְּמֹעַל יָד הִצְדִּיעוּ בְּמַבָּט מִתְרַפֵּס לִשְׂפָמוֹ שֶׁל הַפִיהְרֶר, לְקַלְגָּסֵי הָאֶס אֶס. עַכְשָׁו נוֹתָר בֵּית עַלְמִין וְשָׁקֵד מְיֻתָּם שְׁקֵדִיָּה טְהוֹרָה מְלַבְלֶבֶת פַּעַם בְּשָׁנָה בִּירוּשָׁלַיִם, מֵעֵבֵר לַגָּדֵר הַיְּשָׁנָה. לָבְנָהּ כֹּה מַרְהִיב צוֹמֵחַ מִתַּמֵּר מִן הַחָזוֹן הַתַּם שֶׁטָּמוּן מִתַּחַת לַמַּצֵּבוֹת זִיווֹ לֹא נִכְתָּם (מתוך: זריחה בין הזמנים, 2003).