המנהור ההגנתי שימש מקדמת דנא נשקו של הצד החלש במשוואה הצבאית, מכיוון שבהתמודדות הצבאית בתוך מנהרות אין לצד התוקף יתרון משמעותי. המנהור ההגנתי אמור לספק מחסה, לשנע כוחות, להגיח למתקפות נקודתיות כדי להסב לצד התוקף אבדות ו/או לחטוף חיילים של הצד התוקף, לאפשר ירי טילים ועוד.
המאמר המתבסס, בין היתר, על אמצעי התקשורת (הכתובים והאלקטרוניים) אינו מתייחס למנהור ההתקפי של הארגונים, ו/או לירי המסיבי של הטילים תלולי המסלול שעלולים לנסות לפגוע בנתב"ג ובתשתיות אסטרטגיות שונות ו/או לנחילי רחפנים, אלא אך ורק להיבט הצבאי ההתקפי הכרוך בכיבוש הרצועה אם וכאשר יוחלט עליו, היבט אשר לדעתי טומן בחובו סכנות הרות גורל.
בחדשים האחרונים מציעים פוליטיקאים בכירים, גנרלים בדימוס ומומחי ביטחון, מימין ומשמאל למפה הפוליטית, תוכניות שונות להדברת הטרור מרצועת עזה. רובם ככולם לפי המתכונת של "חומת מגן". כך לאחרונה דיבר מפקד כוחות היבשה על הכרעה באמצעות תמרון יבשתי ואילו אלוף (מיל) זאב אלמוג הציע ב-15.5.19 תוכנית המתבססת על חדירות של כוחות רגליים מיוחדים המסוגלים להכות, בין היתר, ביעדים כגון מפקדות ומוצבים, משגרי רקטות, פיצוץ מחסני תחמושת ומעבדות נשק ועוד. לדבריו, כל אלו אמורים להטיל פחד ואימה, לגרום לבלבול, לבהלה, למבוכה ולהרתעה. לדעתי, כל התוכניות שהועלו נגזרות ממלחמות ומסבבי העבר מבלי להבין שהמערכה לכיבוש רצועת עזה עלולה להתנהל בחלקה הגדול מתחת לאדמה.
במה כרוכה הכניסה לרצועת עזה וכיבושה?
באמצעות התמרון היבשתי והשימוש בחיל-האוויר קל מאוד לכבוש את רצועת עזה ולבתרה.
בסבירות גבוהה ניתן להעריך שרשת המנהרות ההגנתית המסועפת לא נבנתה על-ידי הארגונים (חמאס והגיהאד האסלמי) רק כדי לשנע כוחות ולשגר טילים, אלא במטרה לעכב את הכוחות התוקפים - באמצעים שונים - להקשות עליהם, לעכב אותם ולהסב להם אבידות כבדות.
להלן מספר דוגמאות המתייחסות למנהור ההגנתי הנגזרות ממלחמות העבר (מלחמת ויטנאם למשל) שיתכן שהארגונים יישמו אותם: שחרור גזים רעילים, הצפות, מיקוש, בורות ממוקשים הנפתחים בשלט מרחוק, שימוש בנפלם, בחשמול, בחפירת אגמים תת-קרקעיים האמורים לספוג פצצות עשן ומחייבים את הכוחות התוקפים להשתמש באמצעי צלילה כד להתקדם, שימוש באמצעי סנוור ועוד.
בעוד שהמערכה לכיבוש הרצועה – למשל נוסח חומת מגן – עלולה לכאורה לעלות באובדן חיי אדם נסבלים, הרי שלאור המנהור ההגנתי, הלחימה תהיה קשה שבעתיים ועלולה לגבות מחיר כבד בחיי אדם. נשאלת השאלה, האם לאור התוכניות שיציג הצבא לדרג המדיני ולאור הרגישות המופרזת של הציבור לאבדות בנפש והיחס הבלתי מידתי לסוגיה של שבויים ונעדרים, הדרג המדיני יהיה מסוגל לקבל החלטה מושכלת ולעמוד מאחוריה.
לפי דוח
מבקר המדינה, איכות המודיעין שסופק ללוחמים במבצע צוק איתן לגבי המנהור ההגנתי לקתה בחסר. מהסבב שנערך לאחרונה עולה לכאורה כי היה קיים פער מודיעיני בכל הנוגע להטמנת המשגרים והטילים מתחת לאדמה והפעלתם, בין היתר, בשלט מרחוק (יש לציין שגופי המודיעין גם לא הצליחו בעבר לאתר את מיקומו של
גלעד שליט וככל הנראה לא מצליחים בהווה לאתר את השבויים והנעדרים).
מאמצעי התקשורת עולה שהארגונים הצליחו להשיג הישג משמעותי בכך שבסבב האחרון מערך המשגרים והטילים כמעט ולא נפגע ונשמר קצב הירי שלא פסק לרגע. יש לציין שאירן פרסמה לאחרונה סרטון ממנו עולה שהטילים משוגרים מתוך בונקרים מבוצרים, כך שלא מן הנמנע שהארגונים יישמו את הדוקטרינה האירנית בנדון.
דובר צה"ל התגאה בכך שנפגעו מטרות איכותיות, לרבות מיטוט בניינים רבי קומות, אך נמנע מלהתייחס למשמעות של קצב הירי. אם המודיעין ישכיל להפיק לקחים מהסבב האחרון ויוכל בעתיד לספק מודיעין איכותי ומדויק ובהנחה שצה"ל השכיל לפתח תורת לחימה ובנה כוח מתאים - קרקעי ואווירי - לטיפול במנהרות ההגנתיות ניתן יהיה, אם וכאשר צה"ל יידרש לכך להתמודד טוב יותר עם איום המנהור ההגנתי, אך כאמור במחיר כבד של חיי אדם.
לסיכום, מבלי להתייחס לחלופות המדיניות שתתבקשנה אם וכאשר תיכבש הרצועה, הרי שלאור המחיר הכבד, ההכרעה לא חייבת בהכרח להיות צבאית ויכולה להיות מדינית, לאמור כניסה להסדרה ארוכת טווח (מבלי להתנות אותה בפירוז) הכרוכה בשיקום אזרחי, לרבות שיקום ובנייה של תשתיות ויצירת מקורות תעסוקה בתוך הרצועה וליד מעברי הגבול. עדיף אלף מונים שלתושבי הרצועה יהיה מה להפסיד על פני לחימה חסרת תוחלת מדינית שתעלה לשני הצדדים באובדן חיי אדם.
אמצעי התקשורת, פוליטיקאים, מומחי ביטחון ואנשי צבא בעבר ובהווה טופחים לעצמם על השכם על ההצלחות בשנים האחרונות באמצעות המב"ם לעכב את זליגת האמלח מאירן לסוריה ולבנון, לרבות ציוד לבניית מפעלי טילים, משגרים וטילים. הגיעה העת להרים את הכפפה ולמתוח ביקורת נוקבת על ראש הממשלה,
בנימין נתניהו על שלא פעל במשמרת שלו לעצור את ההצטיידות של ארגון החיזבאללה בטילים, רקטות ומשגרים.
בראיון שניתן ביום 12.7.19 לעיתון
ישראל היום, טען השר
צחי הנגבי כי בשלה ההכרה שאסור לחזור על השגיאה של ישראל אחרי מלחמת לבנון השנייה שאפשרה לחיזבאללה להקים מחדש את המערכים שלו, עד שכיום יש לו כ–160 אלף טילים ורקטות. לדעתי, כבר היום קיים מאזן הרתעה בינינו לבין ארגון החיזבאללה (אחד הסימנים המבשרים על כך הוא ההירתעות מפגיעה במנהרות ההתקפיות בתוך שטח לבנון). לדעתי, אם ההסדרה ארוכת הטווח ברצועת עזה תתמהמה לא רחוק היום שבו הארגונים עלולים להשיג מאזן הרתעה דומה.
