למרבה הצער, אני מגיע לעתים רחוקות לשטחים ביהודה ובשומרון. לעתים אני מגיע לסייע במסיק זיתים. לעתים אני מגיע להר חברון לסייע לרועים, שנמנע מהם לצאת למרעה מחשש של התנכלות מצד המתנחלים. לעתים אני מתלווה לחברתי לחיים, מזה למעלה מששים וחמש שנים, כאשר היא יוצאת עם חברותיה לעמוד במחסומים ביהודה ובשומרון.
מצב בריאותי אינו מאפשר לי ביקורים דחופים. אודה, שההספק שלי בעבודת המסיק הוא נמוך מאוד, וזאת בלשון המעטה.
אך אני מקפיד אחר כל יום עבודה במסיק זיתים לקנות בקבוק שמן מבעלי המטע הפלשתינים. ההספק שלי בכל עבודה הוא ננסי ומגומד, אך אני מקפיד לקנות תוצרת מקומית.
בביקורי בהר חברון. בשהות במחיצת רועים פלשתינים אני חש, שנוכחות של קבוצת יהודים מונעת מהמתנחלים להתנכל לרועים ולהבריח אותם כהרגלם משטחי המרעה.
אני מקפיד אחר יום של שהות במרעה לקנות מוצרי חלב מהרועה.
בכל נסיעה שלי עם חברתי לחיים וחברותיה לאחד המחסומים ביהודה ובשומרון,
אני מקפיד לקנות מעט ירקות מפלחים, העומדים בשולי חלקותיהם הנושקות לכביש, כן, מפלחים ביהודה ובשומרון.
כן, אני קונה מצרכים ביהודה ובשומרון. אך מרגע זה ואילך אני נכנס לשדה מוקשים. לא התייעצתי עם עורך דין, אבל אם עברתי עבירה, אני מוכן לשאת בכל התוצאות הכרוכות בכך.
מאחר שאני רואה בהתיישבות יהודית בשומרון וביהודה מכשול לשלום, גזרתי על עצמי לא לקנות מוצרים המיוצרים במקומות, שלדעתי, הם מכשול לשלום. אם בעצם ההכרזה שלי בפרהסיה - שאני ובני משפחתי איננו קונים מוצרים, שיוצרו באותם המקומות - עברתי עבירה, אזכה כנראה בכבוד, שבעשור התשיעי לחיי אתנסה פעם ראשונה בחוויה של נאשם בבית משפט, והאשמה שאני בגאווה אהיה מוכן להיות אשם בה, זו קריאתי לציבור לא לקנות תוצרת ישראלית, המיוצרת בשטחים שכבשה ישראל.
