ממלכת אשור הייתה אימפריה חזקה, אכזרית ומדכאת שכבר במאה ה-14 לפנה"ס ניהלה מסעות צבאיים כנגד הממלכות הארמיות ושעטה אל חופי הים התיכון. בשיא התפשטותה הגיעה עד מדי שבמזרח ועד דרום-מצרים במערב. אימפריה זו דכאה ורמסה, עינתה ושדדה, רצחה והגלתה ממלכות ועמים במרחבי הקשת הפוריה. הייתה זו מכונת מלחמה אדירה ואכזרית, כמאמר הנביא ישעיהו:
"אֲשֶׁר חִצָּיו שְׁנוּנִים וְכָל קַשְּׁתֹתָיו דְּרֻכוֹת, פַּרְסוֹת סוּסָיו כַּצַּר נֶחְשָׁבוּ וְגַלְגִּלָּיו כַּסּוּפָה" (ישעיהו ה'). תבליטי הקיר בארמונות מלכי אשור מתארים בגאווה את כיבושיהם וגם את אכזריותם הרבה.
ובממלכת ישראל המעטירה גדל השגשוג הכלכלי אך גם רבתה השחיתות והבדלי המעמדות, כמאמר הנביא עמוס:
"הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן... הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם, וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק. ...הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ מִשְׁפָּט וּפְרִי צְדָקָה לְלַעֲנָה. ...כִּי הִנְנִי מֵקִים עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם ה' אֱלֹקי הַצְּבָאוֹת, גּוֹי, וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל הָעֲרָבָה" (עמוס ו').
כדי לקדם את פני הרעה נרקמה ברית בין ממלכת ישראל לארם-דמשק והם צרו על ירושלים במטרה להחליף בה את אחז
מלך יהודה שסרב להצטרף לברית נגד אשור. בצרתו פנה אחז מלך יהודה לאשור כדי שתעזור לו כנגד הצרים עליו. וכך, מתוך סכסוך מיותר ומלחמת אחים החלה סאגת הכיבוש האשורי וההגליות של שבטי ישראל הצפוניים:
"בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּקַּח אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה וְאֶת-יָנוֹחַ וְאֶת-קֶדֶשׁ וְאֶת-חָצוֹר וְאֶת-הַגִּלְעָד וְאֶת-הַגָּלִילָה, כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי; וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה..." (מל"ב, טו). התחום שנותר בידי ממלכת ישראל הקיף מעתה רק את אפרים ומנשה (שממערב לירדן).
אולם, המלך הושע בן-אֵלָה לא השלים עם שלטון האשורים שהטילו מס כבד על האוכלוסייה שנותרה בממלכת ישראל, ובשעה של חלופי שלטון באשור פתח במרד מיסים. בתגובה לכך כבש הצבא האשורי את שארית שטחי הממלכה - שלמנאסר ה-5 החל במצור על העיר שומרון וכבש אותה, ולאחר מרידה נוספת הגלה סרגון השני, בשנת 720 לפנה"ס, רבים מתושבי הממלכה למחוזות רחוקים באימפריה האשורית. ככתוב:
"בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי .... וַיִּגֶל יִשְׂרָאֵל מֵעַל אַדְמָתוֹ אַשּׁוּרָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (מל"ב, יז).
ואם לא די בכך, האשורים כמנהגם בארצות הכבושות, הביאו ממרחבי מסופוטמיה לשומרון עממים זרים, כותים ואחרים, כדברי הנביא ישעיהו במשל הכרם:
"וְעַתָּה אוֹדִיעָה-נָּא אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר-אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי: הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר, פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס" (ישעיהו ה').
כך נוצרה גלות אשור, הלא-היא גלות עשרת השבטים מתושבי ממלכת ישראל, וזה עוד טרם גלות בבל של ממלכת יהודה. עשרת השבטים פוזרו מזרחה: לכורדיסטן, להרי הקווקז, לפרס, לבוכרה, לאפגניסטן, לפקיסטן ולהודו. יש לזכור כי גם השומרונים, הינם מעשרת השבטים.
אם בודקים לפי מספר הקהילות ששבו לארץ, הרי רוב הקהילות שבו לישראל. אבל, אם בודקים לפי מספר האנשים הרי רובם המכריע נמצאים עדיין בגלות. כך למשל כמעט כל יהודי כורדיסטן עלו לארץ, בה בשעה שאפילו אחד מהפשתאנים, המונים כ-20 מיליון נפש והיושבים באפגניסטן ובפקיסטן, לא חזר.
עשרת השבטים מחזיקים בתורה שבכתב בלבד ואינם מכירים את התורה שבעל-פה: משנה, גמרא, שו"ע, וגם לא את ספרי הנביאים והכתובים שבתנ"ך.
וראוי לסיים בדברי נחמה מפי הנביא ישעיהו:
"אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי, מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶך.ָ אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ" (ישעיהו מג). "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יַחְבֹּט ה' מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר עַד נַחַל מִצְרָיִם וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם" (ישעיה כז).