כל שנה אנו שומעים וקוראים על הבעיתיות בצמידות בין יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל לבין יום העצמאות. הבעתיות נובעת כמובן מהעבר החד בין שני התאריכים החשובים הללו.
הטיעונים לצמידות הזאת כבר נלעסו לעייפה ואין טעם לציינם אך בכל פעם הנושא מתעורר מחדש.
קביעת תאריך יום הזיכרון נעשתה בזמנו ומתקיימת עד היום ויתכן שהגיע הזמן לתמורה מה גם שיש לנו תאריך מתאים לכך מכל הבחינות.
היום חל יום תשעה באב שזה היום שבו איבדנו את העצמאות בעקבות התבוסה נגד הבבלים בחורבן בית ראשון ונגד רומא בעקבות חורבן בית שני ומרד בר כוכבא. יום תשעה באב בעצם מסמל מלבד אובדן העצמאות גם את מותם של מיליוני יהודים וגם של מאות אלפים של חילים יהודים שנלחמו לעצמאות עמם ולכן נראה מתאים ביותר להפוך גם ליום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל.
למרבה ההפתעה יום תשעה באב שהוא בעצם יום זכרון לאובדן העצמאות היהודית הפך משום מה ליום זכרון דתי שקשור לחורבן המקדש בלבד. האיחוד של התאריכים של יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל עם יום תשעה באב יתרום לאחדות העם והוא בעל משמעות לאומית והיסטורית.
