מי במועמדים טורח להכיר את היקום היהודי שמעבר לים, את אתגריו, חששותיו וגם הישגיו? ראש ממשלת ישראל, כמו גם אחרים בצמרת המנהיגות הישראלית, אינם מחויבים רק לאזרחי המדינה. להתבטאויותיהם ולחלק מהחלטותיהם השפעה של ממש על רווחת יהדות התפוצות ועתידה.
בכדי להבין את עומק המשבר, די לציין את ההתבטאות האומללה של רה"מ נתניהו באשר לעתידם העגום, לדעתו, של יהודי ארה"ב שאינם אורתודוקסים, כלומר הרוב המכריע של היהודים בתפוצות: "
אינני רואה תועלת בהשקעה בקשרים עמם".
לאור הפער ההולך ומעמיק בין ישראל ליהדות ארצות הברית במיוחד, ראוי ונחוץ שהבוחרים הישראלים יתבעו מהמתמודדים להנהיג את המדינה, לפרט את תפיסת עולמם באשר לחשיבות הקשר בין ישראל והיקום היהודי שמעבר לים. לבטא בבהירות את הערכתם לתרומתה של התפוצה, ואת החשיבות הרבה בהיכרות עמה ובהתייחסות לצרכיה.
בארגון איפאק של סוף שנות התשעים נהגו להזמין מועמדים למעין סדנה מזורזת בה למדו על "עשרת הדברות של יחסי ארה"ב-ישראל" - מצגת שקפים אשר כללה נקודות מרכזיות, Talking Points, באשר לאינטרסים ולערכים המשותפים וחשיבות הקשר בין ארצם ומדינת ישראל. בסופו של מסע הכומתה הקטן הזה, הציפייה מכל מועמד הייתה שיבטא במסמך בן עמוד את אשר על ליבו באשר לערך הרב של הברית בין ישראל וארה"ב, ומה בכוונתו לעשות, עת יבחר, בכדי לחזק אותה וכל המרבה הרי זה משובח. המסמך כמובן היה נגיש לבוחרים וארגון איפאק ומערך אנשיו ידעו איך למנפו בחכמה.
את הטקטיקה הזו ואחרות, בהטעמות הנכונות, ניסיתי לייבא במשך עשור לאירופה, עת גייסתי והכשרתי מנהיגים בקהילת ידידי ישראל ביבשת לתבוע מנבחרי הציבור שלהם הבנה ודאגה באשר ליחסי ארצם עם ישראל. העבודה באירופה נעשתה מן הסתם בסגנון שונה לחלוטין מהאמריקני, כזה המותאם לתרבות הפוליטית ולחקיקה המקומיות, וכן עם ציפיות שונות באשר לפומביות התמיכה.
אקטיביזם פוליטי לא פחות תובעני ראוי שייושם כעת באשר ליחסי ישראל עם התפוצה היהודית, מעין מדד ליחסו של כל מועמד רציני להנהגה, בנושא העמיות היהודית.
שינוי מגמה
המשך הנתק עלול לערער על האחדות בעמנו באופן המסכן את הביטחון הלאומי של ישראל. הכרסום בתמיכה בישראל בקרב המחנה הדמוקרטי צריך להדאיג כל מי שישראל יקרה לליבו. הפלגנות וההקצנה כאן ושם רק מגבירים את החשש מפני היום שאחרי עידן הנשיא טראמפ, ללא קשר לעמדה באשר למדיניותו. זאת ועוד, גם אם הכרסום במעמדה של ישראל כמדינה דמוקרטית וליברלית מטריד אולי רק חלק מהעם בישראל, הוא מערער על צדקת דרכם ותמיכתם בה של חלק גדל מבני העם בתפוצה, ולכן מחייב התייחסות רצינית של ממשלת ישראל הבאה, תהא אשר תהא.
את שינוי המגמה המשמעותי במידת ההזדהות של יהודי ארה"ב עם ישראל אפשר כבר לאבחן בעולמות הפילנתרופיה. נדבנים שפעם תמכו ללא היסוס במיזם הציוני, מהססים היום יותר. חלק הולך וגדל מוצא מטרות עימן קל לו יותר להזדהות. הרהורי "הינתקות מישראל" בקרב גורמי קיצון בקהילה היהודית מוטעים ומטעים. ללא קשר אמיץ עם ישראל גם יהדות ארה"ב תהיה חלשה בהרבה, וחוסן העם היהודי כולו יפגע קשות.
מובן וברור שמנהיגי מדינת ישראל מחויבים בראש ובראשונה לאינטרס הישראלי, לרווחת וביטחון אזרחי המדינה, אפילו יהיו מנוגדים לאינטרס של הקהילה בתפוצות. אך אלו הם מקרי קצה נדירים, למשל כאשר איום ביטחוני דורש מענה שאינו עולה בקנה אחד עם האינטרס של קהילה יהודית כזו או אחרת בתפוצות.
ומה נחוץ לתבוע? בבואם לקבוע מדיניות, על-פי רוב די יהיה בהתחייבות של נבחרי ציבור ישראלים לא להתנכר, לפגוע במזיד או לסכן ללא סיבה של ממש את יהדות התפוצות. זה לא הרבה לבקש. מאבקים פוליטיים פנימיים ומיני מניפולציות על גבם של יהודי התפוצות, להם היינו עדים בשנים האחרונות, אינם מצדיקים העמדתם בפני סכנה. לפעמים, גיוס הקהילות למאבקים בשם ישראל, מתגלה כחרב פיפיות, ויוצר תחושה קשה שהקהילות משלמות מחיר כבד ללא תמורה של ממש, עבורן או עבור ישראל.
הרבה מעבר ללוחמה הפאסיבית ועל-פי רוב, ראקטיבית, באנטישמיות, יוכלו הישראלים לעזור ליהדות התפוצות בכך שיטו אוזן לאתגרים הניצבים מולם בתקופה זו. מלבד עידוד וקליטת עלייה, טוב תעשה ישראל אם תאפשר ואף תסייע ליהודים, במידת האפשר, לשגשג היכן שהם. קיומם של קהילות ויחידים יהודים רבים המצליחים היכן שהם, בטוחים בעצמם די הצורך בכדי לשחק תפקיד מוביל בחברה בה הם חיים, ואף גאים בקשריהם החמים עם ישראל, הינו אינטרס מובהק של מדינת ישראל.
