שעתיים וחצי חולפות בין בחירתם של חתני פרס נובל לבין ההודעה הרשמית – פרק זמן בו מוטל על מזכיר האקדמיה השבדית למדעים, סטפן נורמרק, להודיע לזוכים על זכייתם. לעיתים סבורים בני שיחו, כי מדובר במתיחה. לעיתים הוא נתקל בסירוב להעביר את השיחה, ועליו להתעקש: "זוהי. שיחה. חשובה. מאוד. משטוקהולם".
בחודש הקרוב המשימה תוטל שוב על נורמרק, אך לדעת העורך המדעי של טיימס הלונדוני, טום וויפל, עבודתו אמורה להיות קשה בהרבה. ביום העמוס ביותר שלו עליו להתקשר לשלושה זוכים; מי שמכיר את המדע המודרני יודע, שזהו מספר קטן ביותר. בעבר ההתקדמות המדעית הייתה תלויה בגאונים מבודדים – הניוטונים והאיינשטנים. אבל כיום גאונים כאלו בדרך כלל לא מגיעים רחוק. ההתקדמות אפילו לא נעשית בדרך כלל במעבדות בודדות. רוב הגילויים הם תוצר עבודתם של חוקרים רבים ומעבדות במדינות שונות. וזהו סיפור שפחות אוהבים לשמוע; סיפור על גאון בודד מעורר הרבה יותר השראה.
וויפל טוען שהגיע הזמן לעדכן את הכללים של מתן פרסי נובל. כיום הם קובעים, כי הזוכה חייב להיות בחיים וכי הפרס יתחלק לכל היותר בין שלושה זוכים. הפרס לא יכול להינתן למוסדות או לקבוצות גדולות של מדענים. אבל המציאות מלמדת שהכללים הללו בעייתיים. וויפל מביא את הדוגמה של Crispr – מנגנון גנטי המאפשר לארגן את הגנום בצורה מהירה, קלה וזולה. בהיסטוריה של המדע לא היה כלי שהתפשט בכזאת מהירות במעבדות ברחבי העולם.
ייתכן מאוד שמגלי ה-Crispr יזכו בפרס השנה, ויש שני מועמדים ברורים: ג'ניפר דודנה שהובילה את הצוות האמריקני ועמנואל שרפנטייה שעמדה בראש הצוות השבדי. האם צריך להיות זוכה שלישי? אם כן, זה יהיה מן הסתם מרטין ג'יינק, שהיה אחד משלושת כותבי המאמר בשנת 2012. אבל מה עם שלושת המדענים שהיו חתומים עליו לצד שלושת הקודמים? איזה חלק מן הגילוי הוא שלהם?
נניח שקשה לתת את הפרס ל-ג'יינק; מה עם פנג ז'אנג, אשר הוכיח ש-Crispr עובד ולאחר מכן הסתכסך עם שרפנטייה על זכויות הפטנט? ואם הפרס מגיע לז'אנג, מה עם הענקים שעל כתפיהם ניצב? כל זה לא היה קורה בלי העבודה של רודולף בראנו ופיליפה הורוואת', המדענים שגילו לראשונה שה-Crispr עובד על חיידקים וחשבו שאולי יעבוד גם על בני אדם. ואם זה לא מבלבל מספיק, הנה עוד שם. כאשר דודנה ושרפנטייה עבדו על המאמר שלהם, עבד המדען הליטאי וירג'יניוס סיקסיניס על מאמר משלו, שרק מסיבות טכניות התפרסם חודשיים אחרי זה שלהם. לדודנה ושרפנטייה מגיע פרס נובל – וגם לרבים אחרים.
כאשר נוצר פרס נובל, לפני למעלה מ-110 שנים, איש לא יכול היה לחזות את המצב הנוכחי. אלפרד נובל יצר את הפרס עבור גילויים ואנשים ש"תרמו את התרומה הגדולה ביותר למין האנושי". הפרס שלו הפך מדענים רבים לכוכבי-על ומילא תפקיד בהפיכת המדע לבינלאומי באמת. אבל כעת הפרס יוצר למדע תדמית שגויה ומשקף את העולם בצורה שאינה קיימת. ומה שגרוע יותר: הוא גורם למדענים-לעתיד לחשוב, שלא יגיעו לצמרת אם לא יהיו גאונים בודדים. פרס נובל שירת היטב את המדע, אך המדע השתנה וגם הפרס צריך להשתנות. ואם זה ייעשה, אין ספק ש-נורמרק יזדקק לכמה עוזרים.
