ביום ראשון שעבר (1.9.19) מלאו 80 שנה לפרוץ מלחמת העולם השנייה (1.9.39). מועד זה צרוב בבשרו של העם היהודי ולא יימחה ממנו לעד. צרוב - תרתי משמע. רבים מניצולי המחנות, אשר מספרם הסידורי ממחנות אושוויץ ומיידאנק חקוק בבשרם, מהלכים בקרבנו, נושאים את המזכרת להתעללות הנוראה בעם היהודי, פשע שבוצע על-ידי עם אחר על-פי תכנון ארוך טווח, בשיטתיות וללא חמלה. השבוע לפני 80 שנה הוא גם המועד לציון השואה שגבתה את חייהם של שישה מיליון אחים.
ים של דעות, הסברים, דברי פולמוס, נשפך על פרק נורא זה בדברי ימי האנושות. ובהיסטוריה שלנו. אחד מפרקי הזוועה, שלא הוזכר בפירוט הראוי, הוא הלהיטות לרצח, הגובלת בטירוף של ממש. זו דבקה במפקדי הצבא הגרמני, ובכל עושי דברו של המשטר, מרגע שדרכה כף רגלו בפולין, וכמובן בחילות העזר שנספחו אליו מיד: פולנים, אוקראינים, הונגרים ורומנים. תוך כחצי שנה מאז כיבוש פולין, וכבר החלו הגרמנים בבניית הגטו הראשון (גטו לודז') ובהמשך גטאות רבים נוספים, כשהמפורסם בהם הוא גטו ורשה.
בלילה שבין ה-22.6.41 ל-23.6.41, פתחו הגרמנים בשלב השני שלאחר כיבוש פולין: ביצוע השלב השני בתוכניתם ליצירת ה'לבנסראום', מרחב המחיה הגרמני המיוחל. מבצע 'ברברוסה' יצא לדרך. הם פרצו בכוח רב לתוך ברית המועצות, במהלך שהדהים את העולם, ובמיוחד את הרוסים. המהירות שאפיינה את המסע הגרמני, בדרכו הנפשעת לתוך ברית המועצות, ובדיעבד גם לתוך תוכם של עוד ריכוזים יהודיים גדולים, לאחר פולין, ברוסיה המערבית, טשטשה את להיטותם של הפולשים אל עבר ה'פתרון הסופי': הרג יהודים באשר הם.
ביטול ולגלול
תוך שלושה חדשים, מהירות שיא, הם כבשו את אוקראינה רחבת הידיים, ואת ביאלרוס הגדולה אף היא. במדינות אלו נמצאו ריכוזים היהודיים הגדולים בעולם (אחרי פולין). כבר באוקטובר 41', ארבעה חדשים מעת פריצתם, הוצבה מוסקבה בטווח הארטילריה שלהם. העיכובים היחידים שהניאו אותם מכיבוש הבירה הסובייטית, היו הבוץ הרוסי הכבד של תחילת החורף ואח"כ התקפת נגד רוסית, שבישרה תפנית במלחמת אימים זו...
אבל את תחילתה של השמדת היהודים לא עיכב דבר. גם לא הקשיים הלוגיסטיים העצומים, שעמדו בפני הגרמנים כאשר 'נאלצו' לכלול בתחום שיפוטם החדש, שטחי ענק. עוד לפני הטבח בבאבי יאר, כבר באוגוסט 41', כלומר כחודשיים בלבד לאחר פריצתם מזרחה, ברוסיה, היו הגרמנים מוכנים ומזומנים להחלה מעשית של תפיסתם האידיאולוגית, בכל הקשור ליהודים. כך בוצע בעיירה האוקראינית קמניץ-פודולסקי רצח יהודים ב-26 עד 29 באוגוסט 1941. טבח בו השתתפו אוקראינים, הונגרים וגרמנים. על הרצח פיקד מפקד ה-S.S והמשטרה של גזרת 'רוסיה-דרום' (אוקראינה) פרידריך יֶקֶלן. כ-23,000 יהודים נרצחו. במספר זה כלולים כ-10,000 יהודים שגורשו מהונגריה, וכ-13,000 יהודים תושבי העיר קמניץ-פודולסקי.
הנה כי כן החל עידן חדש נורא מקודמיו בהיסטוריה היהודית. השמדה בפועל ממש. היטלר, המנוול שבמנהיגים, אומנם פרסם ברבים את כוונותיו, אלא שההתייחסות לידיעות הללו הייתה של ביטול ושל לגלוג. עד מהרה מצאו העולם ובכללו העולם היהודי, את עצמם, מופתעים לנוכח הביצוע המזוויע, כבר מעת הפלישה לפולין ופריצתה של מלחמת העולם השנייה.
