בימי בחירות, ימים בהם אנו נדרשים להבחין, בין תעמולת בחירות ובין כל דבר אחר, האבחנה בין חדשות לתעמולת בחירות היא חיונית, כי תעמולת בחירות ברדיו ובטלוויזיה אסורה (למעט בחלונות הזמן המיועדים לכך כמוגדר בחוק).
בעבר, בימי מפא"י העליזים שלט השלטון בנאמר בחדשות ולכן כל ההגנות וכל פסקי הדין כוונו נגד ניסיונות של השלטון להשתלט על השיח התקשורתי בימי בחירות, אך כעת, כאשר מפא"י נזרקה מהשלטון, ונותרה לשלוט כמעט בכל מערכות החדשות הוותיקות, נוצרה לקונה. איש אינו יודע איך להגן על החברה מפני תעמולת בחירות לעומתית לשלטון, אשר מקורה הוא בערוצי השידור המפוקחים על-ידי השלטון. אז בואו נעזור לכם רבותי המחליטים היכן שלא תהיו.
האינטרס
כמו בכל בחירות יש אינטרס לאופוזיציה להחליף את השלטון. זהו אינטרס מאוד מאוד לגיטימי ועומד בשורש הבחירות. ככל שחולפות השנים, האמצעים לכך נעשים יותר ויותר חסרי גבולות, בייחוד בתחום התקשורתי שצעד צעדי ענק בשנים האחרונות, מבלי שהאיזונים והבלמים של החברה התפתחו במקביל.
אין ספק שכל המועמדים יעשו כל מאמץ לנצל את אמצעי התקשורת כמה שיותר. זהו משאב לא יקר למתמודדים ולתומכיהם עם השפעה מכרעת, בייחוד מהדורות החדשות בטלוויזיה.
הטינה האישית לנתניהו
ההתנגדות לנתניהו לא נובעת רק נסיבות פוליטיות. לטעמי מרבית ההתנגדות נובעת מטינה אישית ומהרגשת מיאוס ממנו, מסביבתו, ומכל מה שהוא מייצג. ייתכן שהוא זכה להרגשות האלה בחסד, לדוגמה קבלת המתנות, אבל את הרגשת המיאוס של רוב הצפונבונים אי-אפשר למחוק.
הטינה האישית מוקרנת מפניהם של מרבית עיתונאי הטלוויזיה
לטעמי איש מעיתונאי הטלוויזיה הלעומתיים לא מסתיר את הטינה האישית שהוא חש לנתניהו. נתניהו גם לא מסתיר את הטינה האישית אליהם, ושאלת הביצה והתרנגולת איננה חשובה כלל. מרבית עיתונאי הטלוויזיה שלנו ידווחו בקול תרועה רמה על הרשעתו של נתניהו וידווחו בקול דממה דקה, ואולי אף ביגון כבד, על זיכויו.
אני יכול לומר לכם שבסביבה הצפונבונית שבה אני מסתובב, וכאשר אני אומר שאין לי כל ספק שאצביע לנתניהו, מסתכלים עלי כאילו ירדתי מהפסים, ואני לא צוחק, כאילו ירדתי מהפסים, ותורמים לכך שני גורמים באחריות שווה: א)
בנימין נתניהו ובני משפחתו עם התנהגותם המוסרית המקוממת ב) העיתונות הוותיקה שכולה נשלטת על-ידי מפא"י וסילוקו של נתניהו מהשלטון שבוער בעצמותיה.
המפגש של אינטרס עם האמצעים
אז לעיתונאים יש אינטרס, וקיום האינטרס מתאפשר בגלל היכולות שלהם למלא את המסך, והשאלה היא האם הם ממלאים את המסך בחדשות או באינטרס שלהם, כאשר האינטרס הוא ודאי תעמולת בחירות מובהקת.
עמית סגל
קל לי יותר להתחיל עם עיתונאי המזוהה עם הימין, והאינטרסים שלו לקראת הבחירות הם ימין. אתמול שודרה כתבה שלו. לא צפיתי בה אלא רק בחלקים ממנה, אך הבנתי שדובר בה באורח ביקורתי על שיטות החקירה של אלוביץ'. זו הכתבה הראשונה לדעתי שבה מפורסמים חומרים מהחקירות של תיקי ראש הממשלה, בהם המשטרה איננה הגיבור, ונתניהו אינו השטן.
עמית סגל לא יותר טוב מכל חבריו, הוא לא משדר חדשות, הוא משדר אג'נדה פוליטית, ובמסגרתה משתלבת ההגנה על אלוביץ' וביקורת על המשטרה, באורח מיטבי, אך עמית סגל הוא טיפה בים.
אגב שימו לב שעיקר העבודה של מפא"י בטלוויזיה היא בערבי שבת, כך ניצח לפיד את הבחירות של 2013, עם עבודה מקדימה רבת שנים בערבי שבת בטלוויזיה, כאשר השער של היריב ריק משוערים, וההגנה שלו מתפללת ערבית בבתי הכנסת. הימין והדוסים מפקירים את האולפנים בימים האלה, ואלה ימים של צפייה ענקית במהדורות סוף השבוע של קהל צפונבוני, אשר ערך המשפחה אצלו פשט רגל, ולעומת זאת קהל הליכוד, ימין ודוסים עסוק באותן שעות בסעודות השבת, ואפילו אם לא שומר שבת, הס מלהזכיר טלוויזיה בשעות האיכות האלה, הנועדות למשפחה ולמשפחה בלבד.
עמית הוא טיפה זכה מפדלניקי"ת בים אדירים עכור של מפא"י
אין טעם לפרט את השמות. בעיתונות של מפא"י עמית יש אחד, ויש הרבה הרבה טורפים, טורפים חברי מפא"י, ולא סתם מפא"י אלא מפא"י אדוק ושרוף.
וכאשר מפא"י מספרת לנו שחקירות ראש הממשלה הן חדשות היא פשוט משקרת לנו. כי חקירות ראש הממשלה, כמו גם החקירות של אלוביץ', הסתיימו לפני חודשים רבים, או שהחומרים היו בידי העיתונאים עוד קודם לכן והם המתינו עמם לימי בחירות כפצצת זמן, ואז אין מדובר בחדשות כלל, כי אם היו אלה חדשות היה עליהם לפרסמם במועד קבלתם, או שהגורמים שמסרו להם את החומרים החזיקו את החומרים כפצצת זמן לימי הבחירות וגם אז אין מדובר בחדשות אלא כאמור בחומר שנועד מראש לתעמולה מובהקת.
חדשות הן משהו מן הסוג שאם לא תדווח עליהם כעת, אזי "עבר זמנו בטל קורבנו", אבל איזה קורבן יתבטל אם הדיווחים האלה יחכו שבועיים עד סגירת הקלפיות?
אני מכיר אנשים שישלמו הון על-מנת לצפות ב"חדשות", ויטוסו על יבשות ואוקיאנוסים לשם כך, לדוגמה בספורט, לראות את הגולים ברגע התהוותם, כי הגולים בזמן אמת, הם ורק הם החדשות. הנאומים בזמן אמת הם החדשות, הקרבות בזמן אמת הם החדשות. וכל השאר, סיפורי מעשיות אשר מידת דחיפותם חייבת להישקל אל מול ערכים אחרים, ובימי בחירות הערך המרכזי הנגדי הוא טוהר הבחירות.
שיקולים ומשקלים
בשידור תוכני החקירות ערב בחירות יש מוטיב חדשותי ויש מוטיב של השפעה על הבוחר. בואו נאמר שמוטיב האלה שווים בעצמתם (למעט במקרה של שקרים, ואז מתאפס הערך החדשותי, או אפילו נעשה שלילי, ומוכפל הערך של הפרת טהר הבחירות). אבל בואו נבין מהן הסיבות לשידור דווקא כעת, ערב בחירות. מדוע לא שודרו החומרים לפני חודשיים, ומדוע לא ישודרו בעוד שלושה שבועות. כאן, לטעמי, אין חולק על כך שהחומר משודר ערב בחירות ועקב הבחירות במטרה מובהקת ובמשקל של 99% על-מנת להשפיע על הבוחר שלא יצביע לנתניהו הפוחז, ויתרת המשקל, בגובה 1%, היא לספק חדשות לציבור.
ועמית סגל ככיפה בודדת בערב שבת, מול ים אדירים של מפא"י, הוא לא יותר מכסת"ח למצפון המפאיניק"י. כסת"ח חשוב, כסת"ח מרשים ומקצועי, אך כאמור טיפה קטנה וזכה בים אדירים של מים עכורים.
גם לי יש דעה
כפי ששמתם לב גם לי יש דעה, ועמית הוא לא סתם עמית, והטורפים הם לא סתם טורפים. הכל נובע מעמדה פוליטית ומאג'נדה פוליטית, הרוב סביבתי חושב בדיוק הפוך, לא אני ולא הם משקרים, אנו פשוט יוצאים מנקודות מבט שונות, אך אני מתבטא במשאב פרטי, אשר אינו אוסר עלי לפרוס את האג'נדה הפוליטית שלי באמצעותו. גם האפקט של הדברים שלי הוא מאוד מוגבל (כולל 40 עוקבים, כנראה כולם או חברים שלי או שונאים שלי עוד לפני שהתחלתי לכתוב). אין לי גם גישה לחומרי מדינה כמו חומרי חקירה וכיו"ב ואף לו הייתה לי לא היית מפרסמם הן בגלל שהפרסום אינו ראוי והן מחשש שאני עובר על החוק ואני קטן מידי ומושתן מידי על-מנת לעבור על החוק בשם
חופש הביטוי.
אבל לעמית שמימיני ולטורפים שמשמאלי אין אלוהים. הם יודעים שלא יאונה להם כל רע, לכל היותר המערכת תשלם כמה גרושים, ושם, דווקא שם, חייבות הרשויות לפקח, מה שלצערי ממש ממש אינו קורה.