חיים בזבל

ב-1897 רשם הרצל ביומנו: "בבאזל יסדתי את מדינת היהודים...". להערכתי הוא התבלבל מרוב התרגשות והחליף אותיות בראש המלה... מדינת ישראל (הריבונית) והמוסד רודפים אחרי ארגזי דיוק-טכנולוגי המיוצרים באירן ומיועדים לטילי חיזבאללה בלבנון. הטילים, למי שלא יודע, שייכים לארגון טרור פרטי חי ונושם, כביכול, במדינה ריבונית. הזה סיפור המעשה - רדיפה במחשכים? סיפור כזה נוצר ומתהווה אך ורק בערימת הזבל והמדמנה שבתוכה מבוססות ומתבססות רגלינו, כהלכה, יש לומר. מדינה יהודית ריבונית, למשל ישראל, הייתה עושה אחת משתיים ואולי שתיים מתוך שלוש, לפי בחירתה: א - משמידה את ארגון הטרור הפועל נגדה. ב - משמידה את הטילים (140 אלף כרגע) שאותם משתוקקים החיזבלאים לדייק לעבר תחומי הגאוגרפיה שלנו. כרגע יש מזל לא נורמלי שטילים לא-מדויקים יפגעו בבית-חולים איכילוב במקום בקריית הרמטכ"ל... בקיצור - אנחנו בזבל. בריון המפעיל כוח ללא מוח, הוא סתם אידיוט. זה בדיוק אופן הפעולה של החיזבאללה. כוח ללא מוח. אם אתה רוצה שלושה-ארבעה נפגעים, בכל יום בממוצע, בתקרית אלימה ומרסקת - למה שתסכן את צווארך המפוטם, נאסראללה? תן לגלגלים ללכת במקומך... תכריז על הפסקת אש ממושכת ותאפשר לנופשי המדינה לצאת למרחבים ברבבות מכוניותיהם, להסתער על הכבישים הפקוקים ולהתחיל לחלץ נפגעי תאונות דרכים. כמה פטריוטים ירדפו אחרי נהגי פגע-וברח, לכאורה, ויפוצצו אותם במכות לצמיתות בצמתים. הקטל בכבישים עושה את שלו וגובה קורבנות 'שלום-שלום-ואין-שלום' כל שנה, כל עונה, כל חודש כל שבוע - באבוה! חיים בזבל? ממש לא! חיים מתחת לגליוטינה כרוטינה ואפילו לא רוטנים... לפניכם שאלה בגריאטריה מרחבית: כ-80% מרוכבי הקורקינטים נוסעים באור-אדום. מהו האחוז שנוסע באור ירוק? כשמונים אחוזים מהנהגים ראו במו עיניהם מכונית אחת לפחות חוצה רמזור באור אדום. 50% הודו שגם הם חצו באדום וגילו שנותרו בחיים. האם ייתכן שרמזורים מהבהבים אדום רק מעודדים פשיעה שתוצאתה קטל בכבישים? פלא בעיניכם שלקיוסק בו מוכרים משקאות חריפים, סמים וסיגריות לקטינים קוראים 'פיצוציה'? לפרקים, וגם מעת לעת, ישראל מאיימת להחזיר את לבנון לתקופת האבן... האם הכוונה לאבן שאין לה הופכין? האם הכוונה לתקופה שלפני 140 אלף שנה, בעיקרון של שנה לכל טיל? איום כזה בכלל אנושי או כביכול הגיוני? האם לא נכון יותר וחסכוני לצאת מחר בבוקר למשימה של השמדת הטילים בשם האנושות הכואבת, ההיגיון המתרפס והריבונות הישראלית הרופסת? או שאולי הכוונה לתקופת האינתיפאדל שבה חזרו הערבים להשלכת אבנים וסקילה בשם כבוד המשפחה שלהם. אחרי הכל, אנחנו 'אנסנו' אותם/ן הן ב-48 וגם הן ב-67. הם בזבל ולא מוכנים להצטרף לאפליקציה המודרנית שפיתחנו לטיפול בשפכים. למרבה הפלא - הם ממשיכים לצוף... אבן מאסו הבנים. אבן מקיר תזעק. גם הנביא זכריה הזדעק: "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלַים אֶבֶן מַעֲמָסָה לְכָל הָעַמִּים...".

חקירות נסתרות

פורסם בביזפורטל כי גבר בן 43 רימה, כביכול, קבלנים, ופיתה אותם להשתתף במכרזים ממשלתיים אטרקטיביים וכנראה גם הבטיח להם זכיה. הקבלנים, נעבעך, רק נפלו קורבן... נו, באמת! מי לא זוכר מה קרה במ.ע.ץ על שורת מנהליה הבכירים? מי לא זוכר את השערוריות הגדולות במשק הבנייה הקבלנית ומי חושב שהשחיתות פסה? המציאות היא בדיוק כמו שאותו גבר בן 43 מתאר אותה. אני מאכער, הוא אומר להם, מקלער, שתדלן, יש לי קשרים בכל רמות פקידות הממשלה בדיוק כמו שלפילבר יש קשרי יין ותאנים עם מאני-ביץ'. התורה מדברת על שני כללים עתיקי יומין: כן וקן. אחד - שילוח הכן. שתים - ריפודו של הקן. זה הבסיס לכל עסקי הזבל במדינה שעיקרם במערכות הציבוריות-ממשלתיות. קחו למשל את מכון התקנים... אנחנו בהחלט על מפת הזבל הגלובלי. זוכרים את חניון הברזל העירוני שקרס בת"א (5.9.18) ממש לפני מסירתו להפעלה, שישה נהרגו, וכן הלאה? כל זה התרחש בילדותנו ועד היום הפיל הלבן, המקומט הזה, ניצב עומד שריר, קיים ומסריח ללא ריח במחסני החוק, במרתפי המשטרה ובמסדרונות בתי המשפט. כלומר - בפח האשפה הלגאלי של ההיסטוריה. נפתחו תיקים בפרקליטות, נפתחו חקירות נסתרות במשטרה... האם נפתחו גם ארנקים עלומים זבי מזומנים בפאתי רחובות? שישה עובדים נאלמו דום באותו אירוע, פיותיהם נמלאו אבק, נשמתם פרחה. זוכרים? "...הֲיַעֲלֶה פַּח מִן הָאֲדָמָה וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד" (עמוס). לפני שבוע נפל פועל סיני אל מותו באתר בניה של חברה מכובדת. השופט אסר לפרסם את שם החברה. מסתבר שזו חברה שבאתריה נהרגו לאחרונה פועלים נוספים. חברה אינה שור מועד. מה, אסור שהבושה והכלימה, חס וחלילה, תכה בה ברוב אכזריות וחוסר התחשבות? בושה וכלימה אינם מתכון מנצח בחברה הישראלית ואינם מסמנים הצלחה מסחרית, כסף בתזרים מזומנים וכייף בבניית הארץ. תארו לכם שהשופט יסרב לפרסם גם את שם העיר (או הכפר) שבה התרחשה התאונה הקטלנית. כי זה עשוי להעליב גם את העיר. למשל, חדרה. מיד יעלזו הליצנים ויאמרו שהאווירה בעיר מחדירה רוח משובה, בטלנות וחוסר אחריות החל מקומה שלישית של פיגומי המבנה... פחי הזבל יכולים להסריח עד לב השמים - אבל אסור שנבייש בציבור את הקטלנים ואת פקחי השכונה המנומנמים. הס מלהזכיר בציבור את השמות. דרך אגב, בחדרה צונחות גם מרפסות... ביום שלישי בשמונה אני משכים לקניות בסופרמרקט. בדרך כלל אני נטפל לרמי לוי או מטריד את שופרסל אחת לשבוע. אצל לוי המחירים זולים יותר, אצל שופרסל המעברים רחבים ונינוחים יותר. השבוע הגעתי לקופה היחידה של שופרסל והקופאי, בחור צנום כבן 35, פנה אלי במפתיע ושאל אם אני מוכן לתרום 10 שקלים לטובת ילדים בסיכון (לדעתי כל המדינה בסיכון). אמרתי לו, איך אני יודע שאתה לא מכניס את הכסף לכיס? הוא חייך. זה מופיע ברשימת הקניות שהקופה מסכמת, אמר. אז זה בטח הולך לכיסו של שמן אחד בהנהלה, התרסתי. לא, הוא אמר. איך אתה יודע? שאלתי. אני בטוח, הוא אמר, מסתכל לתוך עיני. היו לו עיניים עצובות. איך? תבעתי. בשמונה וחצי בבוקר, אני חושב, כל אחד אוהב להתנצח - והוא לא. כי אני נכה, הוא אמר, ניוון שרירים, עובד לא יותר מחמש שעות ביום. שופרסל הוא היחיד בעיר שמעסיק נכים כמוני. תסתכל סביב ותראה עוד כמוני. תן גם קצת קרדיט, בנוסף לתרומה... נאלמתי. ביציאה הזזתי את פח האשפה לקיר והרמתי לתוכה קרטון ריק שחסם לי את המעבר הרחב ביותר של השבוע.