בסמכותה של הממשלה להביא לכנסת חוקים, בסמכותה של הכנסת לקבל את החוקים או לדחות אותם, אך אין מקום לרשויות השלטון לדחוף את האצבעות לעיניים של הרשויות האחרות וזו בדיוק משמעותה של הצעת החוק הממשלתית למצלמות בקלפיות.
ההצעה היא שחברי ועדת הקלפי יוכלו לשאת מצלמות ולתעד באמצעותן את סביבתם, אך ההצעה היא בוסר אחד גדול ותיצור כאוס ענקי בייחוד בשלב ספירת הקולות. עד ששילבנו מצלמות בספורט כעזר לשופט, לקחו שנים של התחבטויות, עד אשר נבחרה הטכנולוגיה ונקבעו הנהלים. ויותר מכך, כמות האירועים במשחק כדורגל הם ספורים, יש שופט על כל מגרש, והוא זה שמחליט בסוף.
6-5 מצלמות בכל קלפי, כאשר זוויות הצילום הן אקראיות, וכאשר הכיסוי הוא אקראי, כאשר יכולת הפיענוח המדויק מאוד מוגבלת עקב הפשטות של המצלמות, האפשרות של מניפולציות בגלל היותן של המצלמות פרטיות, כל אלה אומרים שניסיון חטוף להציב מצלמות על-פי החוק המוצע הוא ניסיון שלילי וגרוע, ואל לה, לממשלה הבאה, ממשלת הליכוד, אשר תזכה בקולי בכל מקרה, מלהביא את ההצעה לכנסת.
את עניין המצלמות יש לתכנן, יש לשקול אם הן נדרשות כלל בהצבעה אלקטרונית ואם לא נדרשות, עדיף לקדם את ההצבעה האלקטרונית תחילה.
בארץ כ-11 אלף קלפיות, בהנחת 5 מצלמות על כל קלפי, ולמשך 14 השעות בהן הקלפיות פתוחות, יצטברו למעלה מ-45 מיליון דקות הקלטה, אשר ללא ספק תוצאתן תהיה שיבוש הבחירות הרבה מעבר לסיכונים שבהעדרן.
