יאיר לפיד מבוגר ממני כמעט בשלוש שנים. הוא בן ונכד של ניצולי שואה. סבתי ז"ל והורי ניצולי שואה. שאר המשפחה המורחבת נכחדה בשואה. כך סיפור משפחתו, כך סיפור משפחתי.
דודו של לפיד היה רב קונסרבטיבי בפלורידה ואביו ואמו גרו בארה"ב, כשאביו עובד בעתון מקומי בוירג׳יניה. סבי הצטרף לאחיו עם תום מלחמת העולם השנייה וגר בניו-יורק עד מותו. הורי גרו בארה"ב כשאבי סיים את הלימודים, וכך נולדתי אני בסקרמנטו, בירת קליפורניה.
מתאר לפיד בראיון עם צביקה קליין במקור ראשון: "מאז שאני ילד, אני זוכר את הקשר עם הגולה. מעין דיאלוג שכזה, שהוא מורכב. בתור ניצול שואה, אבא שלי כעס עליהם שהם לא באו לארץ. בעיניו, כל יהודי היה צריך להבין מהשואה שהוא היה צריך להגיע לישראל. זההמקום היחיד שיש לנו באמת בעולם הזה, שהיהודים יכולים באמת להיות בו בטוחים."
סבתי שהייתה מורה לעברית וציונית נלהבת טרם מלחמת העולם השנייה ושרדה את השואה, נקטה בגישה הבאה: "גם אם לא נולדת או גדלת בארץ, וגם אם לא תחיה פה, יש לך מחויבות אחת: לֹשרת בצה"ל." כך משנתה, וכך אכן גם היה, אמונה ומעשה שהם אחד.
מוסיף לפיד: "יותר קשה לי עם ישראלים שיורדים מהארץ. אני אגב עדיין אומר ׳יורדים מהארץ׳, בניגוד לאחרים."
הוא גם נשאל על הביטוי "נפולת של נמושות" בו השתמש רבין ז"ל. רבין עצמו התעשת מהשימוש הנלוז הזה, והתרכז ביצירת הקשר בין בני היורדים ("בני ישראלים השוהים בחו"ל") לבין ישראל והטמעתו ע"י שרות בצה"ל. רבין הבין את הסיכון בהתנכרות או עזיבת יהודי ארה"בלעצמם. החיים טובים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, המדינה מקבלת אותם כמו מיעוטים רבים אחרים וככל שעוברות השנים (בין אם יש נישואי תערובת ובין אם לאו), הילדים והנכדים מתרחקים מהארץ, מהשפה העברית ומההוויה הישראלית כמו גם מהיהדות המתחילה להתערבל עם הנצרות (חנוכהוקריסטמס לדוגמה נחוגים ביחד, כמו גם איסטר ופסח).
כך נכתבו מחדש פקודות מטכ"ל בנושא חיילים בודדים ושונתה הגישה מן היסוד. זכיתי להיות אבן הבוחן ולקחת חלק פעיל במפנה זה. אך השרות הצבאי כאמצעי למתן צביון ישראלי והטמעתו לכל החיים הוחלף בתוכנית "קלב מד חינם:" עשרה ימים בארץ של שמש-סקס-והרבה הנאה, תוכנית שהוגדרה כאחת התוכניות המוצלחות ביותר (בירת׳רייט תגלית), עד שהובן שלאותם עשרת ימי נופש אין המשכיות. ניסתה
ציפי לבני, עת ניהלה את המדינה עם אולמרט לפני עשור, להעניק המשכיות ע"י תיקצוב של עשרות מיליונים, אך אלו בוזבזו בשל חוסר הבנת מה שקורה בשטח. (הנסיונותממשיכים, לדוגמה OU בניו-יורק ניסו רק לפני שנה ליצור תוכנית המשך, אך גם זו גוועה עד מהרה.)
הישראלים שירדו מבינים את הנתק, גם אם הם מנסים להתעלם ממנו או לכסותו בתרומות ובמעורבות וקשר עם ישראל. ילדיהם ונכדיהם כבר אינם מדברים, קוראים או כותבים עברית. הם עצמם יקברו מחוץ למדינת ישראל. ללא ספק אנחנו מאבדים את המשכיות העם היהודי בתפוצותבשל התבוללות וניתוק. זו דרך החיים, והתרופה היחידה תהיה פרוץ האנטישמיות שתבריח את היהודים והיורדים חזרה לישראל. טוב שבינתיים מספר הילודים בארץ אדיר, והמשכיות העם היהודי מובטחת לא רק ע"י האורטודוקסים בחו"ל כי אם גם ע"י הישראלים בישראל.
אך בחזרה ליהדות העולם: "ראש הממשלה המנוח אריק שרון היה מדבר על כך שהוא לא ראש ממשלת ישראל אלא ראש ממשלת העם היהודי. ... קודם כל, יש לנו מחויבות אליהם, שלא תלויה בשום דבר. יש לנו כמדינה מחויבות לכל יהודי בעולם שסכנה מרחפת מעל ראשו."
אכן, יש לנו את חוק השבות, והתקנאו שכנינו וגנבו גם רעיון זה (גם להם "זכות שיבה" לעד, למדינה שעד לפני כמה עשרות שנים לא הייתה קיימת בתודעתם). יודעים יהודי ונצואלה שיש להם בית ומקלט וזכות שיבה, אך כשנאלצו לברוח מארצם, הם "נתקעו" במיאמי ובספרד. שםהכל מוכר, קל יותר (לפחות בתאוריה). יודעים יהודי צרפת על מדינת ישראל, באו וקנו ובנו בנתניה ובאשדוד ובאילת, אך מיד הצליחו לחזור חזרה לצרפת, "כל זמן שעוד ניתן." לא יודעים יהודי ארה"ב מה ממתין להם, אך גם הם כאחיהם וכאחיותיהם, יאלצו לעזוב יום אחד, וטוב שיש אתמדינת ישראל, כל כמה שהם מתנגחים בה ומנסים להביא להשמדתה.
אכן, ראש הממשלה של העם היהודי חייב לחזק את מדינת ישראל ולהכינה לקלוט עליה מארצות שונות בשל האנטישמיות המתפרצת. כמו-כן, אותו ראש ממשלה צריך להתכונן לקלוט גלי ישראלים חוזרים, בלי לשפוט אותם, ולקבלם בידים פתוחות ומחבקות, בני משפחה שאנו שמחים לראותחזרה בבית. (דבר זה קרה, לדוגמה, עת המשבר הכלכלי של 2008-2009.)
אך אין ראש הממשלה של העם היהודי צריך להתחשב ברצונם ובתכתיביהם של יהודי התפוצות. התרגלו יהודי ארה"ב שכיון שהם תורמים כספים למגוון מטרות בארץ, מותר להם להכתיב לישראל איך לחשוב ואיך להתנהג. כך היה משך למעלה משבעה עשורים, אך המצב השתנה. בעבר ישראלוהייתה מול איום קיומי. לישראל לא היה כלום. יהודי ארה"ב גם הרגישו אשמה (כלשהי?) בשל סרובם לעזור לאחיהם בארופה. הגיע נס מלחמת ששת הימים, ויהודי ארה"ב הרגישו שאלוהים לצידם. אך מאז הסכמי אוסלו, יהדות ארה"ב מנסה למצוא חן בעיני כולם, כאילו טמונה בה אשמה כלשהי. יהדות ארה"ב איבדה את זהותה היהודית והיא סוגדת לאליל הליברליות. אין הם יהודים אלא בשם. הדבר נשמע אולי קיצוני, אך זו המציאות, בה יוצאים "יהודי" ארה"ב לעסוק ב"תיקון עולם", ואין הם יודעים או מבינים ש"תיקון עולם" הוא רק חציו של משפט המופיע (רק פעם אחת ויחידה) בתפילה. חציו השני, שבלעדיו אותו "תיקון" הוא הרס וחורבן, הוא "במלכות שדי."
כך יש לנו היום את
ברני סנדרס, ג׳ורג׳ סורוס וכה רבים אחרים (ובהם בני דודים שלי ויהודים רבים כה אחרים), והם מרגישים שהם צריכים ויכולים להכתיב לישראל איך לחשוב. אותם יהודים טובים הכינו תוכניות שהוגשו לנשיא אובמה איך לאלץ את ישראל להתכופף לרצונם. אותם יהודים נפלאים תוקפים את ראש ממשלת ישראל ואת נשיאם, וזאת מתוך שנאה תהומית, שכבר לא ניתן לגשרה.
את יהודי ארה"ב איבדנו מזמן, ותפקידה של מדינת ישראל הוא להיות שם - בין הירדן לים - כך שבשעת צורך יוכלו היהודים כולם להמלט ולהגיע לחופי מבטח, ללא שאלות, טענות או מענות. פשוט בואו ותתקבלו בזרועות פתוחות.
מדוע כך? זה בדיוק האלמנט שהיה חסר בסוף שנות השלושים. אם הייתה מדינת ישראל ואם הייתה אפשרות להגיע אליה (או לחלופין לארה"ב), היו ניצלים כה רבים מעמנו, אך לא כך היה. הגיעו אותם יהודים, ובהם הסנדרסים והסורוסים ודומיהם, בקרונות למחנות ההשמדה ולא עזרלהם שהם הודיעו למנגלה "התנצרנו כבר לפני שבעה דורות." גורלם היה זהה לכל שאר העומדים בתור: מוות מיידי או מוות מתמשך. זו בדיוק הסיבה שגם היום חייבים אנו להתייחס לכל יהודי - בין אם הוא מסכים לדעותינו ובין אם הוא קיצוני הפוך - כאל אחד מאתנו, כקרוב משפחה, שכןבסוף נאלץ לעמוד ביחד באותו תור בדיוק, תור שיפריד אותנו ימינה ושמאלה, ינתק ילדים מהוריהם וינתץ גולגות אנשים - כמו שמפצחים גרעינים - רק בגלל שהם יהודים.
באים להם הישראלים, משלחות רמות דרג, ללמוד את שקורה בשטח בארה"ב, להכיר את היהודים. חבל על הכסף - כל אותם עשרות המיליונים שהסוכנות והממשלה תיקצבו. השארו בארץ. בנו גשרים בין החילוניים לבין הרפורמים והקונסרבטיבים. נסו לגשר את התהום עם הדתיים והחרדים. כולנו בני עם אחד. צריך שיהיה ראש בריא וגוף בריא, שכן עתיד וגורל העם היהודי מוטל על כתפי מדינת ישראל. אך הכסף מסנוור ומעוור, וכולם רוצים לבוא "ללמוד" על חשבון הדוד. די! אין צורך שתבואו לסיורים בארה"ב. אין זה ספארי או גן חיות. מה התועלת בכל אותם טיולים?
השאירו את יהדות ארה"ב לעצמה. התנתקו מהכספים המגיעים ארצה (חלקם למטרות טובות וניטרליות, אך רובם למטרות שתבאנה לסופנו). התחזקו מבפנים. היכונו לקליטת עלייה של יהודים וישראלים-יורדים. היום קרוב ממה שניתן להעלות על הדעת.
יאיר לפיד, ייתכן שתהיה ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל. אתה גם ראש ממשלת העם היהודי, ופרושו שעליך לדאוג שהמדינה היחידה של העם היהודי, בה נמצאים היום כשישה מתוך כ-14 מיליוני היהודים בעולם, תמשיך לשגשג, להתחזק, להתפתח ולהיות מוכנה לקלוט את שאר העם. אין תפקידך למצוא חן בעיני כולם. אין זו תחרות פופולריות, וכך נבדל מנהיג אמיתי שישאיר חותמו בספרי ההיסטוריה מאדם שישכח ברגע שיתייבשו מקורות המימון.
עד כמה מוזר שלפני שמונים שנה בדיוק היו בעולם כ-14 מיליון יהודים. שישה מיליונים מהם נספו בשואה (מתוכם למעלה ממיליון ילדים). אותם סדרי גודל. 14 מיליון ושישה מיליונים. אלא שעכשיו יש לנו מדינת ישראל בארץ ישראל.
הגיע הזמן שנחזור להיות עם בארצו במקום שנהיה פזורים ברחבי העולם כולו. אין אנו שליחי חב"ד. יש לנו סוף כל סוף - לאחר אלפיים שנות גלות וכיסופים - מדינה שלנו בארץ ישראל, בארץ אבותינו. הגיע הזמן שנגילה ונשמחה בכך.
