הימים הנוראים בפתח. בתקופה זו, על-פי המסורת, עושה העם היהודי, אם כפרט ואם ככלל, חשבון נפש מעמיק. עתה, אחרי הבחירות האחרונות, ראוי כי חשבון נפש זה ייעשה בקפידה מיוחדת.
על-פי המדגם של פרופ' קמיל פוקס (שהתברר בבחירות שלפני האחרונות, כמדויק יותר ממדגמים אחרים), בערוץ 13 ביום שלישי האחרון, בעת סגירת הקלפיות (22:00), "מפת" הגושים הנוכחית הסתמנה כרמזור אדום לליכוד אבל לא רק. גם כחול לבן ניצבת בפני רמזור כזה.
ההצבעה הסתיימה ללא הכרעה: על-פי תוצאות המדגמים של שלושת ערוצי הטלוויזיה הנותרים, אף אחד משלושת הגושים לא השיג 61 מנדטים. מדגם חדשות 13 (של פרופ' קמיל פוקס), מנבא 54 מנדטים לגוש הימין לעומת 58 לשמאל ו-8 לליברמן; מדגם חדשות 12 העניק לגוש הימין 57 מנדטים לעומת 55 לשמאל ושמונה לליברמן; ומדגם כאן 11 העניק 56 מנדטים לימין, 54 לשמאל ו- 10 לליברמן(!).
ובאשר לחלוקת המנדטים: על-פי מדגם חדשות 13 כחול לבן מקבלת 32 מנדטים והליכוד 30, על-פי ערוץ 12 כחול לבן 34 מנדטים, והליכוד 33; ; ועל-פי ערוץ 11 צפוי תיקו 32 בין שתי המפלגות הגדולות
בהיסטוריה הליכודית: סכום החלקים (המפלגתיים) גדול תמיד מסכום השלם הליכודי
וכך הגענו עד הלום... לשני הגושים אין אופציה להרכיב
ממשלה בכוחותיהם הם. גוש הימין זכה כאמור רק ב-54 מנדטים (על-פי פוקס), וגם זאת רק לאחר 'שתיית' מנדטים נמרצת שביצע נתניהו ב'ימינה' של
איילת שקד וב'עצמה יהודית'. ימינה צפויה הייתה לקבל בין שישה לשמונה מנדטים. עוצמה יהודית לא עברה את אחוז החסימה באף מדגם. שתי רשימות אלו "שרפו" קולות רבים שאמורים היו ללכת לגוש הימין.
היה זה מעשה מיותר של ונדליזם פוליטי הגובל בהתאבדות עצמית מצדו של נתניהו. כנראה גם מצב של העדר שליטה במעשיו, שלא אופייני לו, כתוצאת מעצות אחיתופל, שקיבל מבני/ות משפחתו. הם/הן גזרו מטעמו ובשמו חרם על איילת שקד ועל 'עוצמה יהודית'. הראשונה עמדה על סף זכייה ב-12 מנדטים. השנייה הייתה קרובה ל-4 מנדטים. שתי סיעות אלו יכלו, על-פי הסקרים, לחלץ את נתניהו ואת הליכוד מן המבוי הסתום דהיום, וגם בעת ההתוועדות הצפוייה עם נשיא המדינה וההמלצה בעד המפלגה המתאימה להרכבת הקואליציה, אילולי 'נשתו' קולות, שהיו אמורים להנתן להן, על-ידי נתניהו...
נתניהו שכח כי בפוליטיקה סכום החלקים הינו תמיד גדול מסכום השלם ודווקא ההיסטוריה של הליכוד מוכיחה עובדה זו פעמים רבות (ע"ע הליכוד - ליברמן, ע"ע הליכוד - כחלון). רה"מ נקלע לכן לפלונטר מיותר, אותו יצר ואליו נכנס, שלא בטובתו.
גם גוש המרכז שמאל נקלע לפלונטר מיותר אף הוא. גנץ זכה "רק" ב-58 מנדטים (שוב על-פי פוקס). אומנם זהו הישג נאה לו ולחבורתו (לפיד, יעלון, אשכנזי). אולם בנתון זה, בו מנופפים כולם בהתלהבות, יש משום הטעיה מכוונת. חבוי בו מספר מכובד שזכו בו הרשימות הערביות הכלולות כביכול בגוש המרכז שמאל. לעת כתיבת שורות אלו כבר מנה מספר המנדטים המשוער שלהן - 15 חכי"ם. כלומר מספר הח"כים ה'ציוניים', העומדים בפועל לרשותו של גנץ הוא בס"ה 43. גם אם יצטרפו קולותיו של ליברמן (8) לגנץ, מה בדיוק יעשה גנץ עם 51 מנדטים?
גנץ, שהצהיר פעמים רבות, כי כחול לבן היא מפלגה ציונית וחילונית (עוד עצת אחיתופל), סגר לעצמו מראש אופציות רבות. הוא יתקשה לגבש קווי יסוד משותפים עם הרשימה המשותפת של
איימן עודה. רשימה זו הגדירה את עצמה פעמים רבות מספור כרשימה המייצגת ערבים שהם אזרחים ישראלים בעלי לאומיות פלשתינית. כיצד יפעלו חברי כנסת של רשימה זו עם הח"כים היהודיים של כחול לבן? מציאות הזויה כזו איננה נראית כמעשית. ומה יעשה גנץ עם החרדים, כאשר סגר לעצמו אופציה חשובה במיוחד של חבירה עם המפלגות החרדיות?
העבודה-גשר עברה את אחוז החסימה. היא תזכה כנראה בין חמישה לשישה מנדטים, וכך גם המחנה הדמוקרטי. על המסלול שעברה העבודה מפסגת הישגיה האלקטוראליים בעבר ועד הלום, עוד מוקדם לדבר... עתה, נתונים פעיליה בשמחת עניים... היא נחלצה מצלילה אל מתחת לאחוז החסימה. כפי שמתברר נכון לעכשיו (יום ד'), המפלגות החרדיות שומרות על כוחן.
יהדות התורה קיבלה בשלושת המדגמים שמונה מנדטים, ו
ש"ס זכתה בין שמונה לתשעה מנדטים.
וכך הגיעו שתי הרשימות הגדולות אל המטרה הנכספת... המבוי הסתום. גם אם יהיו שינויים, כאשר יוודעו התוצאות הסופיות, וייתווספו קולות החיילים (הדבר לא יקרה לפני יום ראשון הקרוב), רובם יוענקו כנראה לרשימת הליכוד ומעט אולי ל'ימינה', של שקד. תפנית דרמטית בתמונת המצב הנוכחית, לא תקרה.
ולכן, מתברר כי הדרך היחידה העומדת בפני שתי הרשימות הגדולות היא למצוא נחמה זו בזרועותיה של זו, למרות הארס והטינה שנזרעו בשפע בלבבות, במהלך החדשים האחרונים. תוצאות האמת, אם אכן יהיו זהות לתחזיות המדגמים, יאלצו את שני הגושים הגדולים להקים ממשלת אחדות בין הליכוד לכחול לבן. ל
בני גנץ ולבנימין נתניהו אין אופציה אחרת, בהנחה שהגושים לא יצליחו למשוך עריקים זה מרשימתו של זה.
בימים הקרובים יהיה מוקד ההחלטות בנושא זה בלשכת נשיא המדינה. ליברמן הציע אתמול כי הנשיא יקרא לשני הקודקודים, יחזיק בציציות ראשם, וידרוש מהם להִדּבר זה עם זה. הנה רעיון קונסטרוקטיבי, שראוי להשקל בחיוב. אולי יושיע את כולנו מהמבוי הסתום אליו נקלעה ישראל...
