אני שמח לברך היום את בתי הדין לעבודה על חמישים שנות פעילות תוססת ומגוונת, פעילות שהפכה את בתי הדין לערכאה מרכזית בציבוריות ובחברה הישראלית, ערכאה העוסקת בנושאים שהם מהרגישים במשק.
כידוע בתי הדין לעבודה קמו על-רקע ההבנה כי משפט העבודה הוא משפט מורכב, הדורש מומחיות ייחודית, ועל-רקע מעין מוסכמה שהייתה קיימת בשעתו, כי יש להתייחס לדיני העבודה בשונה מלדין האזרחי הרגיל, ולייצר מערכת שתדע לבטא "צדק חברתי".
לצד העיקרון הראוי לכשעצמו של שמירת זכויות העובדים, על בתי הדין לזכור את האחריות הכבדה המוטלת על כתפיהם להתנהלות המשק כולו. הרעיון כי ארגוני עובדים, למשל, הינם גורם הזקוק להגנה מיוחדת, לא תמיד עולה בקנה אחד עם מציאות, בה נציגי הציבור הישראלי מוצאים את עצמם עומדים מול ניסיונות המבקשים להעדיף קבוצה קטנה של עובדים, על חשבון כלל הציבור.
לעיתים מתעוררת תחושה, שלא תמיד היא מופרכת לחלוטין, כי משפט העבודה מעניק תשומת לב רבה מדי לאינטרס של העובדים וארגוניהם, ופחות לתוצאות המורכבות הנובעות מכך, תוצאות אשר יוצרות לעתים מדיניות המקשה על הנבחרים לפעול למען הציבור, וגם למען העובדים שאינם חלק מקבוצות האינטרס החזקות.
למעשה, פעמים רבות, שמירה על אותם האינטרסים של אותן קבוצות לחץ, מנוגדת לרעיון המקורי של "צדק חברתי".
באחד מראיונות הפרישה שלו, הנשיא בדימוס סטיב אדלר, אמר כי "בית הדין מוציא תחתיו פסיקה העוזרת לצמיחה במשק". ההתייחסות הזו לצמיחה של המשק, זו אמירה חשובה מאין כמותה, שאני מייחל שתקנה שביתה בבית הדין.
אמירה זו מבקשת להביט במבט רחב, ממעוף הציפור - על המשק כולו, ולהבין שלהכרעה של בית הדין יש השלכות מרחיקות לכת על כלכלת המדינה.
להחלטה אשר מאפשרת את זכות השביתה עקב הוספת תחרות או ייעול המערכת של ארגון מסוים, למשל, תיתכן השפעה כמעט מיידית על יכולתה של המדינה לפעול להורדת יוקר המחיה; להכרעה אשר מבקשת ללכת כמעט בכל מחיר לקראת העובד, תיתכן השפעה מיידית על חוסר הוודאות של מעסיקים לגבי איך הם אמורים להתנהל מול עובדיהם.
זה כמעט אף פעם איננו מאבק של "הטובים" (והחלשים) נגד "הרעים" (והחזקים), "בני האור" (העובדים) נגד "בני החושך" (המעסיקים). המציאות, כפי שאנו נוכחים שוב ושוב, היא הרבה יותר מורכבת והרבה פחות דיכוטומית.
בנקודה זו אני מבקש לברך את בתי הדין לעבודה, לקראת היובל השני של פעילותם: אני מאחל ומייחל כי בתי הדין ינווטו את דרכם בתוך המורכבות הזו, כמערכת שרואה ומבינה את התמונה הכוללת, מערכת שתוודא שהכללים הנקבעים בה היום - לא ינוצלו לרעה מחר. עקרונות יפים אלה, יביאו לצמיחה עליה דיבר הנשיא בדימוס אדלר.
מערכת בתי הדין שופעת בשופטים ובנציגי ציבור שכוונותיהם ומעשיהם טובים וטהורים. אני מקווה ומאמין שהמערכת המסורה הזו תמשיך לשרת את הציבור הישראלי מתוך חמלה, אוזן קשובה ונפש חפצה כפי ששרתה עד כה, וגם מתוך הבנה אמיתית ועמוקה שהיא יכולה לסייע לקדם את טובת העובדים ואת טובת המעסיקים והציבור גם יחד.
