ברכותי לחבר הכנסת החדש סמי אבו שחאדה

אינני מכיר אישית את סמי אבו שחאדה, שנבחר לכנסת ה-22. סמי בוודאי אינו יודע, שהוא זה שפילח חץ בלבי בסיור ברחובות יפו, שהנחו לפני למעלה מעשר שנים שני דוקטורנטים מאוניברסיטת תל אביב: הפילוסוף אורי רוטלי, המתמחה בוולטר בנימין, והדוקטורנט סמי אבו שחאדה, שנושא הדוקטורט שלו - ההיסטוריה של יפו. לאורך כל הסיור, שיצא מבית הקפה-חנות ספרים "יאפא", חשתי טלטלה ובושה. במהלך הסיור ניסיתי לחוש את אשר חשו אותם מאה אלף אנשים, שחיו כאן בעיר יפו ועוד כחמשת אלפים איש שחיו בשכונת מנשייה סמוך למסגד חסן בק, כשבאבחת קרב, שתם ב-13 במאי 1948 במבצע "ביעור חמץ", רובם המכריע מצאו עצמם הרחק מבתיהם. רק פחות מ-4,000 איש נותרו ביפו, מכותרים בגטו מגודר בגדרי תיל בשכונת עג'מי. עם, שידע גטאות, בחלוף שלוש שנים מאותה מלחמה איומה מקים גטו לבני עם אחר. כל מי שהיה לו בית מחוץ לשכונת עג'מי איבד אותו. מיד נחקק חוק נכסי נפקדים, שנטל בחותמת חוקי מדינה את רכושם ובתיהם של רבבות תושבים ילידי העיר יפו. במהלך הסיור מצאתי עצמי מתכנס בתוכי לתוך דממה צועקת המתריסה כלפי, בן העם היהודי, מדוע לא אימצנו כאיש אחד אמנה מוסרית, המחייבת לאפשר לאוכלוסייה האזרחית, שנסה בבהלה מאימת המלחמה, לחזור לבתיהם כאן ביפו, וכן גם לערים נוספות ולמאות כפרים שננטשו בתום המלחמה. הדממה הצועקת בתוכי גברה, כשד"ר אורי רוטלי קרא את פקודת היום של מפקד האצ"ל, מנחם בגין, מספרו של חיים לזר "כיבוש יפו" - "אל תדעו רחמים בקרב". הדממה הצועקת לא נרגעה גם כשקרא את דרישת המפקד מנחם בגין מכל הלוחמים - "חמלו על הנשים והילדים במהלך הקרב, וזו חובתכם". סמי אבו שחאדה, שאנחנו איננו מכירים זה את זה, באותו סיור ביפו טלטל אותי. "הוא במידה רבה אשם" שאני אומר עד היום דברים, שנשמעים מחוץ לקונצנזוס בחברה בה אני חי, כשאני מכיר בזכותו המלאה של כל אזרח בתום מלחמה לחזור לבית ממנו נס מאימתה. יתרה מזאת, אני מדגיש בכל שיחה עם רעי, שזו חובתנו המוסרית כלפי אותם אזרחים, וזה לא היה מוסרי ליטול את רכושם ולהעבירו לרשות המדינה. באותו סיור לא שתפתי את משתתפי הסיור ומנחיו בשיחותי - שיחות דממה צועקת - עם גיליון מחוברת "הנר", השמור בתיקי מיום הופעתו במרס 1956¹, בו בא לידי ביטוי קולו המוסרי של הסופר ר' בנימין, שלמרבה הצער, לא הפך לקולה המצפוני של כל החברה הישראלית. מצאתי עצמי במהלך הסיור שואל את עצמי מדוע הקול הזה הוא מנת חלקם של מעטים, המוכנים להתייצב מאחורי דרישתו לאפשר לפליטים לחזור לבתיהם - "מעתה לא צריכים פליטים להסתנן בגניבה, ברעדה, בחיל... כי בשקט ובנחת, כי יהיו בטוחים שכל רע לא יאונה להם ... לא מסתנן תקרא לו, כי אם מעפיל", מעפיל שיתאפשר לו לחזור ליפו, לערים נוספות ולעוד למעלה מ-500 הכפרים שנהרסו. ר' בנימין, אחד ממייסדי תנועת "המזרחי", שהמשכה במפד"ל וכיום ב"ימינה" כתב: "אנו כינינו את מלחמתנו עמכם, אחינו הערבים, "מלחמת השחרור". זאת הייתה מליצה, ונוסף לזה מליצה מזויפת...". ר' בנימין כואב שחינכנו את ילדינו "חינוך מזויף לשפוך דם, למולך, ...". אינני יודע מדוע לא הפסקתי את הסיור ובקשתי רגע אחד של תשומת לב המנחים והמשתתפים בסיור להקשיב לקול המצפוני של ר' בנימין: "אם מאה פליטים יבואו לכאן נברך אותם לשלום, ואם אלף יבואו נקבל אותם כאחים ובאחווה". בדממה הצועקת שתפסה אותי לא ביקשתי לקרוא בפני משתתפי הסיור את דברי הסופר ר' בנימין, הקובע כי "אֵין הֶבְדֵּל בֵּין עִבְרִי לַעֲרָבִי. לְהַחְיוֹת אֶת הָאָרֶץ בָּאתֶם וְלֹא לָקַחַת מֵאֲחֵרִים. אַתֶּם בָּאתֶם כְּדֵי לְהוֹסִיף וְלֹא לָקַחַת". אני מבקש עכשיו לפרוע חוב ולשבור את הדממה הצועקת, שליוותה אותי באותו סיור ולקרוא משירו של ר' בנימין "משא ערב" שהיה בתיקי ולא קראתי - "וְהָיָה כִּי תָּבוֹא לְאֶרֶץ מוֹלָדְתְךָ ... וּפָקַדְתָּ לְשָׁלוֹם אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. לֹא בְּאֵיבָה וְלֹא בְּמַשְׁטֵמָה תִּבְנֶה אֶת מִשְׁכַּן דּוֹרוֹתֶיךָ ... וְאָהַבְתָּ אֶת יוֹשֵׁב הָאָרֶץ כִּי אַחִיךָ הוּא עַצְמְךָ וּבְשָׁרְךָ לֹא תַּעֲלִים עַיִן מִמֶּנּוּ וּמִבְּשָׁרְךָ לֹא תִּתְעַלֵּם". יש בחברה שלנו מאבק מתמיד בין יהדות "ואהבת לרעך כמוך" לבין יהדות "מחוה תמחה את זכר עמלק". ברשימה המשותפת, שאתה סמי אבו שחאדה, זכית להיות נציגה בכנסת, תמכו יהודים רבים, שיהדותם היא "יהדות ואהבת לרעך כמוך". בחרו בך ובחבריך יהודים, שמבקשים ליישם כאן בארץ את דרישת ר' בנימין: "וְאַל יִהְיֶה בְּלִבְּך דְּבַר בְּלִיעל לְנַשֵּׁל עֲרָבִים מִן הָאֲדָמָה..." ואם תעשה זאת: "וְהָיִיתָ לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וּלְחֶרְפַּת עַמִּים... וְהָיִיתָ מֻקָּף אוֹיְבִים מִבַּיִת וּמִבַּחוּץ" (מתוך "מַשָּׁא עָרָב"). אני כותב שורות אלו, כשברדיו מדווחים על הפגנות ליד הגדר בגבול רצועת עזה. כשהשדרן חוזר ומדגיש את צירוף המילים "ילדים עזתים" עם המילים "מתפרעים" ו"טרוריסטים" אני משנן לעצמי את הבית השלישי משירו של המשורר אורי אליהו - "נַהֲפוֹך הוּא". "וְהָעִיר עַזָּה לֹא צה"ל יָכֹל לְאֶלֶף יְלָדֶיהָ וְלֹא כַּפֵּי הַדַּחְפּוֹרִים לִסְלוֹל אֶת סִלְסוּלֶיהָ".