הערבים יזעקו עד השמיים "אנטישמיות מיד הציונים! היהודים רוצים לנשל אותנו מזכותנו הטבעית בארצנו (היא פלשתין)"! יהודי ארה"ב יהפכו עולמות "הכיבוש העביר את ישראל על דעתה! עד מתי ניתן לסבול את הקיצוניות המטורפת? חייבים למסד מדינה דמוקרטית לכל תושביה"!
אך הבוחר הישראלי, כל אותם שני שלישים משישה ומשהו מיליוני המצביעים בפוטנציה (מהם מספר לא מבוטל של יורדים שאינם חיים בארץ ומספר מרשים של ישראלים שאינם מסוגלים להגיע ממיטות חוליים לקלפיות או מבתי אבות ממצב שאינם כשירים להצביע) הבינו כבר מזמן שהדבר הכרחי ונכון.
אם לא נתחשב לרגע מהצועקים הגדולים ביותר, המשתמשים בשיטת הבחירות הנוכחית בנסיון נואש להביא להתפוררות האחיזה הישראלית על ארץ ישראל כמדינת הלאום היהודי, יוצא שדבר נחוץ בידינו ומחשבה בריאה בראשנו. כל הנדרש הוא שהפוליטיקאים, אלו שנבחרו זה עתה, בהצבעה ראשונה ושניה ושלישית יעשו את הראוי והנדרש.
מה רע בשיטה הנוכחית? האם צריך לפרט אחרי שעברנו שתי מערכות בחירות זו נושקת לזו במרווח של שלושה חודשים? המנהיג האגדי, זה שאחז בראשות ה
ממשלה יותר מכל אחד אחר ב-72 שנות קיומנו כמדינה מודרנית, הוא עצמו עשה תרגיל פוליטי (כזה שהיינו מצפים מפוליטיקאי ממולח אך לא ממנהיג אחראי בזמן זה) ובמקום להחזיר את המנדט שקיבל מנשיא המדינה, החליט להעביר החלטה על פיזור הכנסת בדיוק לפני חצות עת פג הזמן שניתן לו. החליט, ביצע, וזרק אותנו למערבולת מיותרת לחלוטין (התוצאות החוזרות דיברו עבור עצמן) ועוד הצביע על ליברמן והודיע "הוא אשם"!
תשובה פשוטה
שכח אותו מנהיג דגול שלפני עשור בדיוק, החזירה קודמתו את המנדט לנשיא, שכן היא לא הייתה מוכנה להכנע לדרישות החרדים. לכל אתנן יש גבול, וכנראה
ציפי לבני התעשתה ולא הייתה מוכנה לעבור את אותו קו אדום עבורה, עבור המדינה. כך יצא שמנהיג האופוזיציה דאז, ראש הממשלה מאז, קיבל את ההזדמנות ואף צלח בידו להקים ממשלה, ממנה, לאחר עשור, הוא מסרב להפרד. כדאי ללמוד דבר מארה"ב, שם כל מנהיג נבחר נשבע לעזוב בנאמנות/בדייקנות/בצורה מהימנה את המשרד בתום התקופה אליה הוא נבחר.
בחירות אינן רק יום חופשה וקניות בו מספר וקצב הרכישות באמצעות כרטיסי אשראי עולה על כל יום אחר. בחירות מאפשרות מנהל תקין (וכולנו שמנו לב שהממשלה הנוכחית לא תיפקדה, למעט להבטיח זכויות לכל החיים כמו גם תוארי
כבוד לנבחרים שלא עשו דבר או חצי דבר). בחירות הן דבר יקר ביותר (נחשוב - למעלה מעשרת אלפים קלפיות, למעלה משלושת אלפים משגיחי כשרות, ועוד ועדת בחירות שלמה שחבריה צריכים להתפרנס; ומעבר - ההוצאות על שלטי חוצות, כרוזים, פרסומות, טלפונים, ערבי ומפגשי בחירות, ועוד ועוד ועוד - כמעט הכל, בסופו של יום, על חשבונך - הבוחר).
התשובה היא פשוטה, ונראה שכולנו הפנמנו את הצורך כבר מזמן. בינינו לבין עצמנו אנחנו יודעים שריבוי מפלגות קטנות, זעירות, צקצקניות, אינו בבואה של החברה או הדמוקרטיה שלנו. גם בתוך מפלגות גדולות יש יצוג של מיעוטים ונשים ומזרחיים ועולים חדשים וחברי הקהילה הגאה ועוד ועוד. אם רק נוכל להוציא מיד המפלגות המוצאות עצמן "נחוצות" את השוט בידן, אז לא יהיו מינויי שרים ותת שרים מיותרים, ולא יבוזבזו תקציבים אדירים (יש מאין) עבור מגזרים שוליים שאינם זכאים לכך אלמלא אותה מפלגה קיקיונית הייתה מקבלת את מספר המנדטים המועט שקיבלה.
כך יצא בעשור האחרון שהצבעתי למפלגה הגדולה, אחת מתוך שתיים. יאמר מי שיאמר שארי עושה זאת כיון שהוא רגיל לכך מארה"ב. נכון. וטוב שהעלתי את הדוגמה של הדמוקרטיה בה המיעוטים עדין מיוצגים - מתוך שתי המפלגות הגדולות - הרפובליקנית והדמוקרטית.
רעיון פסול
ממילא הבנתי שגם אם אצביע למפלגה כזו או אחרת, לא אקבל את מה שהצבעתי עבורו, שכן גם אם המצע אומר א׳, אחר תשלומי האתנן לכל הזונים (כל אותם נבחרים מכובדים שכשהדבר מגיע אליהם, אין שיקולי טובת הכלל, רק טובות הנאה להם עצמם, וכולנו מכירים דוגמאות אינספור ללא יוצאים מהכלל), אני הבוחר מקבל "ז" או "ח" א אפילו "ק" או "ש" או "ת", בדיוק גמור לדבר עבורו הצבעתי.
אוסיף שאני רגיל להצביע גם כשאיני בארה"ב, ונראה שלא החצמתי הצבעה אחת גם כשהייתי מחוץ לארה"ב. ראו איזה פלא - עד ישראל הקטנה הגיעה אלי בדואר מעטפת ההצבעה, והשיטה לא קרסה ולא הטתי את כף המאזנים רק בגלל שהייתי או חייתי מחוץ לארה"ב. אך בארץ הנושא רגיש, שכן, כך מפחידים אותנו, כל היורדים יגיעו בהמוניהם להצביע עבור שרה׳לה וביבי, שומו שמיים, והארץ תהפוך לקיצונית ימנית עם סיפוחים מימין ומשמאל, כל שעל ושעל מצפון לדרום, ממזרח השמש עד למבואו.
ובכן, הייתי מבטל את כל המפלגות למעט שתיים, הייתי מאפשר לכל אזרח ישראלי לבחור באשר הוא, הייתי מבטל את ההיתר ל-5,000 המשרתים בשרות הדיפלומטי ולימאים (ורק להם) להצביע בחו"ל ומאפשר לכל מי שרשום בקונסוליות מקומיות להצביע, והייתי מתנה את זכות הבחירה בחובת שרות צבאי (אם קיבל האדם פטור לפי חוק, הרי שעדין היא או הוא נשאר זכאי להצביע, אך מגזרים שלמים לא יכולים להיות פטורים, שכן אין זכויות ללא חובות - רעיון לבבי, שובה ושולי שהוא בריא ביותר). שרות צבאי - הדרוזים אינם פטורים, מדוע פטורים הערבים? כתוצאה מכך הם לא מלהגים ומתנגחים במדינה. הם הפסיקו לקרוא לעצמם ישראלים ושינו את שמם לפלשתינים!
אם עד עכשיו החליט מי שהחליט שהרעיון פסול (קרי הערבים ויהודי ארה"ב), עתה משוכנעים הם שכהנא קם לתחיה והוא מנסה לנשל את אזרחי פלשתין מהמגיע להם. כלל וכלל לא! במדינת היהודים, לכל האזרחים זכויות שוות, למעט שני מגזרים - הערבים והחרדים. המצב נהיה כה אבסורדי שנבחרי הציבור הערבי מלהגים על המדינה מהפודיום בכנסת ויוצאים למסעות ברחבי העולם להעיד עד כמה המדינה רעה ויש להחרימה. הם תומכים בטרור נגד המדינה אותה הם מייצגים ויוצאים להפגין בפאתי עזה למען העזתים, ואולי כדאי שיתעשתו ויזכרו שהם אזרחים בדיוק כמו הדרוזים, הצ׳רקסים, הבהאים, הנוצרים, החרדים, החילוניים וכל אחד אחר - אזרח בארצו. יהיו מיוצגים בתוך שני גושים גדולים, ויבחר כל אחד ואחת מאתנו כרצונם. ראו מי היחידים שיצעקו - הנהנתנים ואלו המתנגדים לעצם קיומנו. אך הבוחר הבין והפנים, ונראה לי שהגיע הזמן לדבר על כך ברבים ולדרוש את השינוי הנחוץ.
שינוי
ימים באים ושיטה חדשה תוכרז. לפני עשור בדיוק, יומיים לפני שזכו בבחירות, ד"ר שטייניץ סיפר על שיטתו ושיטת נתניהו להעלות את אחוז החסימה בהדרגתיות איטית, כמו להבה תחת לסיר מים פושרים בה משתכשכת צפרדע. צעד קטנטן אחר צעד קטנטן בו לא מרגישים הייתה משנתו של אותו דוקטור לפילוסופיה שהיה יועצו הקרוב ובן בריתו של נתניהו. נהנו שניהם מעשור של שלטון ושררה כמעט מוחלטת, ואנחנו חגגנו (ביחוד בשני סיבובי הבחירות האחרונים). הגיע זמן שינוי, ולא ממטבחם.
השאלה איתה אנו נשארים הוא מי המנהיג שיוביל את השינוי? האם אכן אנו בתחילתה של דרך חדשה, האם מאיר יום חדש?
