הפור נפל. נתניהו והליכוד נאחזים בקרנות המזבח למרות שברור לכל שהעידן הזה תם ונשלם. גם אם יעלה בידי נתניהו להקים קואליציה עתה, ולא יעלה, ממילא ימיה של ה
ממשלה יהיו קצרים. אך, כאמור, אין ייתכנות לממשלה צרה בראשותו של נתניהו. זו אשליה. כבר באפריל היה ברור שנתניהו סיים את הקריירה שלו למרות שיש לו תשע נשמות. נכון, נדרשת הזהירות כי הפוליטיקה הישראלית מסוגלת להפתיע, ופתאום נראה את נתניהו מרכיב קואליציה צרה. לאחר שאמרנו זאת, צריך לקבוע: אחיזתו של נתניהו במושכות השלטון הולכת ונחלשת מאוד. פומבית הוא וחבריו בליכוד חד הם. כל מי שמכיר פוליטיקה יודע שמצבים כאלה הם אוטופיים. מתחת לפני השטח יש מי שרוקם את התרגיל הבא או את המהלך המנצח. זה עניין של זמן, אפילו מועט יחסית.
רק אדם הנמצא במצב שהוא מרגיש שהוא נלחם על חייו הפרטיים מסוגל לנהל מלחמה מן הסוג שנתניהו מנהל. זו מלחמה למען עצמו, למען עתידו, למען משפחתו. ובדיוק כאן עובר הקו הדק בין לגיטימיות להילחם פוליטית למען החברה, לבין לגיטימיות להילחם על העתיד האישי תוך הקרבת החברה. אני סבור שמה שנתניהו עושה כעת פוגע קשות בחברה, בחוסנה, בביטחונה, ובכלכלתה. גם אם רבע מן הידיעות על קבלת ההחלטות של נתניהו בענייני עזה, בענייני ביטחון בכלל, בנושאים הכלכליים וכד', נכון, כי גם אז יש לנו עסק עם אדם המונע רק על-ידי אובססיה אחת: למנוע בכל מחיר את העמדתו לדין. לגיטימי שאדם יילחם עד טיפת דמו האחרונה למען עתידו ויעשה הכל כדי להיחלץ ממשפט ואולי כלא. לגיטימי לחלוטין. בלתי לגיטימי לעשות זאת על חשבון החברה כולה. וזה מה שנתניהו עושה.
נבחרי הליכוד מתהדרים בכך שאין במפלגתם "סכינאות", אין מדיחים מנהיג, ומיני מנטרות חסרות שחר. ההיסטוריה של הליכוד מלאה במחלוקות אישיות, בניסיונות להדחה או החלפה של מנהיגים. שאלו את נתניהו על מה שעבר בפרשת הקלטת, תשאלו את
דוד לוי, תקראו מה עבר על שמיר במאבקו הגדול נגד שרון, תקראו על מה ששרון עשה כשהרגיש שחלק מראשי הליכוד מנסה להכשילו. הרי זה כ"כ פשוט לבדוק. כל הסיפורים על לכידות הליכוד פנימה, הם סיפורי ילדים.
ב-2018 כתבתי 3-2 טורים, כולל באתר זה, בהם קראתי לנתניהו להתפטר ובכל להציל את כבודו. לא ציפיתי באמת שיעשה זאת. וזו הייתה טעותו שלא התפטר. לפני שנה מצבו המשפטי היה שונה ממה שהוא כיום, לפחות במישור הציבורי. אין לי כל אפשרות להוכיח שאם היה מתפטר אז, ייתכן שכל הפרשות המשפטיות היו מאחוריו. אני יכול רק לשחק בהערכות ולקבוע, כאמור, שמצבו היה הרבה יותר טוב מהיום. אלא ששוב חיידק האובססיה לכוח, לשררה, אפילו סוג של שיגעון גדלות שטופח לא רק על ידו אלא גם סביבתו, כל אלה גרמו לו לטעות קשות.
ההיסטוריה אינה חסה על-אף אחד. אנשים גדולים, כך אומרים, יודעים מתי לפרוש. נתניהו לא יימנה עמהם כי האגו שלו גבר על שכלתנותו. למרות אחיזתו החזקה בקרנות המזבח, סופו שכוחותיו יתושו, ופול ייפול.
