אנו בעיצומו של חודש אלול, חודש של התבוננות והתעוררות תשובה, חודש של רחמים וסליחות. בחודש זה עלינו להוכיח שאנו מודעים למצבנו ומשתדלים לשפרו. אין צורך לעורר אותנו ע"י צרות ומועקות אלא אנו מתעוררים מעצמנו ומשתדלים להשתפר מיוזמתנו.
כיצד נגדיר את המונח סליחות? שם כולל למגוון קטעי פסוקים, תפילות ופיוטים שחוברו במהלך השנים. המוטיב המרכזי של הסליחות הוא הבעת חרטה ובקשה לסליחה ומחילה. הרמב"ם בהלכות תשובה מגדיר את מצוות התשובה: "ומהי תשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד, שנאמר 'יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו' (ישעיהו נ"ה, ז')' וכן יתנחם על שעבר שנאמר 'כי אחרי שובי ניחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך (ירמיהו ל"א, י"ח)' "(ב', ב').
המקור לבקשת הסליחות הוא מימות משה מנהיג עם ישראל, אותו לימד הקב"ה את דרכי הסליחה, כאשר עם ישראל יזכיר לפני הבורא את י"ג המידות של הרחמים לא תחזור תפילתם ריקם. על הפסוק: "יענך ה' ביום צרה" (תהילים כ', ב'), מובא בתנא דבי אליהו (זוטא פ' כ"ג): "כי היה דוד יודע שעתיד בית המקדש להיחרב, והקורבנות יהיו בטלים בעוונות ישראל והיה דוד מצטער על ישראל - במה תהא כפרה לעוונותיהם, ואמר הקב"ה לדוד: בשעה שהצרות באות על ישראל בעוונותיהם, יעמדו לפני יחד באגודה אחת ויתוודו על עוונותיהם לפני, ויאמרו סדר סליחה ואני אענה אותם.
ובמה גילה הקב"ה זאת, אמר ר' יוחנן בפסוק 'ויעבור ה' על פניו ויקרא' (שמות ל"ד, ו'), מלמד שירד הקב"ה מן הערפל כשליח ציבור שנטעטף בטליתו ועובר לפני התיבה, וגילה למשה סדר סליחה. אמר לו הקב"ה למשה: אם יהיה תלמיד חכם בדור שיש בידו להוציא את עם ישראל מידי חובתו, אל יזוח דעתו עליו מלהתפלל על ישראל - שיתגאה ויחדל לירד לפני התיבה להתפלל - אלא יסתכל בי, שלא היה שום שיתוף עמי במעשה בראשית, וירדתי וגיליתי סדר סליחה למשה, וממני ילמדו כל באי עולם, וכל מי שיש בידו להוציא את ישראל מידי חובתן, וכשהוא מוציא אותן אני נותן לו שכר טוב, ובשעה שישראל מתקבצין ועומדין לפני באגודה אחת, ואומרים לפני סדר סליחה - אני אענה אותם שנאמר: 'ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו' (תהילים כ' ט-י')".
סוגי סליחות
חלק מפיוטי הסליחות הם קינות על החורבן והגלות, ותפילה לשיבה לארץ ישראל ולגאולה השלימה. בדרך כלל נושאות הסליחות לבני העדה הספרדית אופי אישי ותוכנן אפסות האדם מול בוראו ובקשת מחילה פרטית. לסליחות לבני העדה האשכנזית אופי לאומי יותר והן עוסקות בזיקה שבין הכפרה לגאולה.
השימוש במילה סליחות ללא פירוט, מכוון לקטעים הנאמרים בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה. כמו-כן נוהגים לומר סליחות בתעניות הקבועות כדוג' י' בטבת, י"ז תמוז וכו', או בתעניות בה"ב והן נחשבות כחלק מהתפילה. יש לזכור שאמירת הסליחות בימי אלול ועשרת ימי תשובה אינו דין אלא מנהג.
הופעת פיוטי הסליחות היא אחת החידות הקשות ביותר בתולדות הפיוט. מהמאה התשיעית ואילך היה ידוע על קיומן של הסליחות, פייטנים בבליים בראשית המאה העשירית כרב ניסי אלנהרוני ורבי סעדיה גאון כתבו סליחות. למעשה, רובם של הפיוטים הנאמרים בסליחות נכתבו בתקופת הגאונים ובימי הביניים. בין הידועים רבי שלמה הבבלי, רבי שלמה אבן גבירול, רש"י וכו'. אין תיעוד על פיוטים בארץ ישראל מהמאות הקודמות יותר. הסליחות נוצרו בבבל ומשם התפשטו ליתר המרכזים היהודיים באיטליה ואשכנז.
יש להבחין בין שני סוגי סליחות, האחת בתוך חזרת הש"ץ ביום הכיפורים ובתעניות. השנייה בהתכנסויות בתפילות אשמורת הבוקר בעשרת ימי תשובה ולימים נבחרים בחודש אלול. בני העדה הספרדית נוהגים לומר הסליחות מתחילתו של חודש אלול, יש הנוהגים לאומרו בחצות הלילה, יש הנוהגים לאומרו באשמורת הבוקר ויש הנוהגים לאומרו בחצות היום. בני עדת אשכנז נהגו לומר את הסליחות מספר ימים לפני ראש השנה.
הסליחות והוידוי מחלצים אותנו משגיאות העבר ומהביצה בה שקענו, ועתה עלינו להוכיח שאנו מתקדמים בדרך הנכונה. בהוספת מצוות, ריבוי חסד ולימוד תורה ורק כך נזכה לסליחה ומחילה ושנת אורה ושמחה לשנה החדשה. נסיים באמרתו של ריש לקיש: "אמר ריש לקיש... בא לטהר מסייעין אותו" (יומא ל"ח, ב').
