זו אחת מן המוזרויות של הבחירות האחרונות (ואלה שלפניהן) שנושא ארץ ישראל, ולהבדיל 'פלשתין', נעדר מהן לחלוטין. הנושא היחיד המגדיר והמבדיל באמת בין ימין ושמאל בישראל, כאלו התאדה - 'יוק'! אלא, שכמו 'הפיל בחד"ר במשל הידוע, כל ניסיון להתעלם ממנו לאורך זמן לא יצלח.
בקעת הירדן, למשל. גם לו היה נתניהו אלוף מקיימי ההבטחות, והוא איננו, ספק אם הבטחתו לספח אותה ניתנת למילוי בממשלת מעבר. ככה זה - מחדל של 13 שנים לא ניתן לתקן 'בערב שבת' אחד, 'בין השמשות...'
יתכן שצפויה לנו תקופת דמדומים ארוכה (חצי שנה עד לבחירות 'מועד ג' ' + X חדשים עד לכינון
ממשלה, אם לא יהיה 'מועד ד' ועמו עוד חצי שנה). בתקופה הזאת ימשיכו לזעוק לפתרון ביחד עם בקעת הירדן וצפון ים המלח כל יתר המחדלים הלאומיים של שנות שלטון נתניהו, וביניהם - חידוש הבנייה בירושלים, למשל בגבעת המטוס ובשטח E1; הקמה מחדש של הרובע היהודי 'בשוק הסיטונאי' בחברון; ביטול חוק הגירוש מצפון השומרון והחייאתם של היישובים גנים, כדים, שא-נור וחומש;
הפשרת תוכניות בניין עיר בעשרות התנחלויות שנתניהו הקפיא ומקפיא; הסדרת מעמדם של עשרות 'מאחזים' שמזמן הם יישובים לכל דבר; הבאת פתרון לבעיית הדיור ויוקר הדיור בישראל על-ידי בניית עשרות אלפי דירות במערב השומרון ובחבלים אחרים, ריקים ופנויים; שמירה קפדנית על האופציה היהודית בכל אזור C ולצורך זה שימת קץ לבנייה הערבית הבלתי חוקית דוגמת חאן-אל-אחמר; ביטול, ולפחות ריסון, 'המנהל האזרחי' הפרו-פלשתיני העוין, צעד הכרחי להסרת המחסומים המלאכותיים שנתניהו והממשל הצבאי הציבו על דרכה של ההתיישבות היהודית; הגשמת כל מה שנחוץ והכרחי לעשיית המפעל היהודי בירושלים וביו"ש לבלתי הפיך ומדינה פלשתינית לבלתי אפשרית.
חודשים ארוכים
כל המטלות והפרויקטים החיוניים האלה, ואחרים כמותם, מה צפוי להם בחדשים הקרובים - ימים של משבר שלטוני שטרם ידענו כמותו? הבה וננסה להריץ תסריטים אחדים:
מה שמצטייר לעתיד הקרוב הוא משחק 'בונקר' של נתניהו, גוש של 55 מנדטים שימנע כל אפשרות להקמת ממשלה על-ידי הצד השני. מטרתו - לשמש כתחליף ל-61 שהיו אמורים להעניק לו חסינות. בעזרת הבונקר הוא יוכל להמשיך לכהן כראש הממשלה עד לסוף המר או המתוק: פסק דין חלוט של בית המשפט העליון. מצב מתמשך כזה מעלה את השאלה, האם יחולו ההגבלות המוטלות על ממשלות מעבר גם במקרה ש'המעבר' אורך חודשים ארוכים, ואולי אפילו שנה? מקרה היפותטי לדוגמה: הערבים ממשיכים במסע ההשתלטות על אזור C ואף מגבירים אותו - האם ידיה של ממשלת המעבר תהיינה כבולות?
הבה ונבחן את השאלה הזו לאור (או לחשכת?) תוכנית טראמפ. לכאורה, אם פרסומה יידחה עד שתיכון ממשלה נבחרת, ייצא בדיעבד שהמצב הזה, של "ממשלת-ברווז-צולע", דווקא שרת אותנו היטב. אולם מן הצד השני, כל עוד התוכנית הזאת תהיה תלויה מעל לראשינו, נתניהו ימשיך להכפיף לה את ההתיישבות היהודית ביו"ש, כלומר יקפיא אותה כפי שעשה עד כה. ובכך חוזרת השאלה אל נתניהו: הוא בעצמו, האם הוא מעוניין לדחות את התוכנית עד אין סוף, או שמא הוא דווקא רוצה לקדמה, גם בתקופת-מעבר? הרי לפי כל הסימנים הוא מצדד בה, ואף יש אומרים שהיא שלו! ואם כן, אולי האינטרס הלאומי הוא הפוך? אם למשל סיפוח בקעת הירדן מהווה חלק אינטגרלי של תוכנית שחלקיה האחרים כוללים מדינה פלשתינית על 90% משטח יו'ש, אם זה ציפוי הסוכר שבגללו אנו אמורים לבלוע את הסוכרייה המורעלת כולה, אולי צדקה עשה עמנו הקב"ה שמנע מנתניהו ממשלה שהייתה עתידה להגניב לנו מדינה פלשתינית בדלת האחורית?
אם נמשיך בתסריט הדמיוני של ממשלת-ביניים מתמשכת ונגיע לקראת סיום השנה אל סוף השימוע, ואם הכרעת היועץ המשפטי תהיה לבטל את כל האישומים נגד נתניהו כולם, גם אז ההמשך לא יהיה בהכרח 'טוב ליהודים'. התוצאה הכמעט אוטומטית תהיה הקמת 'ממשלת אחדות' ע'י נתניהו על חשבון האינטרסים הלאומיים ביו'ש ובירושלים, כפי שהכניס בשעתו לממשלתו את ברק ו
ציפי לבני ולבוז'י הרצוג וגבאי הציע להצטרף.
קואליציה ימנית
ממשלת אחדות אנטי-התיישבותית יקים נתניהו גם במקרה שגנץ יחזור בו מלהחרים אותו בגלל היותו בחזקת חשוד בפלילים. במקרה כזה בעיית הרוטציה תיפתר בקלות וכל שבועות הנאמנות לחבלי א'י תישכחנה. לעומת זאת, אם יוגש כתב אישום כלשהוא, הכדור יעבור אל הליכוד, שאם יחליט להמשיך ולדבוק במשוואה ליכוד = נתניהו, דעת הקהל תכה בו קשות. חשבון דומה, של רווח והפסד, יצטרכו לעשות לעצמם גם שאר חברי ה'בונקר'.
אל המסקנה לקיים פריימריז ולהעמיד בראש הליכוד מנהיג חדש מתוך המבחר הקיים - ויש מבחר! - יגיעו שם גם כאשר אי-שם בדרך נתניהו יגיע לעסקת טיעון עם הפרקליטות או יזכה בחנינה תמורת פרישה מן החיים הציבוריים. בהנהגת מישהו אחר מן הליכוד, ליברמן ימצא מהר מאוד את דרכו בחזרה אל קואליציה ימנית והסיוט החוקתי שפוקד אותנו יבוא אל קיצו, ללא צורך בסיבוב בחירות שלישי.
לממשלה שתקום, מטבע הדברים לא יהיה הקשר האישי והאינטימי עם טראמפ כמו שיש לנתניהו. אולם, אם אכן תוכנית טראמפ נושאת בחובה מדינה פלשתינית - מוטב כך, מפני שלידיד קרוב הרבה יותר קשה לומר 'לא'! והיה, וגם ראש הממשלה החדש יאכזב את המחנה הלאומי, יהיה לנאמני ארץ ישראל יותר קל לגייס התנגדות לתוכניות מסוכנות, כשהמנהיג טרם צבר יוקרה רבה, כמו שרון ערב "ההינתקות" או נתניהו על הישגיו שאיש אינו מתכחש להם.
בכל התסריטים יצאתי מן ההנחה, שבתוך תוכנית טראמפ חבויה מדינה פלשתינית, וזאת מן ההיגיון הפשוט, שלו חשבו טראמפ ונתניהו שהתוכנית 'טובה ליהודים', לא היו דוחים את פרסומה עד לאחר הבחירות. להפך - היו מציגים אותה בחלון הראווה כפי שעשו לסיפוח בקעת הירדן. לכאורה, היינו יכולים להציב תסריט, שבו נתניהו עומד בראש המדינה והוא הוא המקדם 'במלוא הקיטור' את מפעל הבנייה היהודי בירושלים וביו'ש, ובמידת הצורך אף מתעמת לשם כך עם טראמפ בעצמו. היש אופציה כזו? על כך ישפוט הקורא.
