X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
שבוע של חוסר יציבות פוליטי בישראל, ארה"ב ובריטניה מדגיש תופעות מדאיגות ומעורר שאלות מדאיגות עוד יותר - במיוחד כאשר רואים מה קורה כיום ברוסיה ובטורקיה, ומה קרה בעבר בגרמניה
▪  ▪  ▪
איתות אזהרה מההיסטוריה [צילום: מרקוס שרייבר, AP]

ישראל
רוצים - בתנאי [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

יש לי הצעה מרחיקת לכת: כל מפלגה תהיה חייבת להודיע לפני הבחירות במי היא תומכת לראשות הממשלה, מבין כל המועמדים שיקבלו למעלה מ-25% תמיכה בסקרים שתערוך ועדת הבחירות המרכזית מצידי שגם יקבעו מראש את העקרונות של הסכמים קואליציוניים עתידיים

בנימין נתניהו ובני גנץ ואביגדור ליברמן ואריה דרעי ויעקב ליצמן ואיילת שקד ועמיר פרץ וניצן הורוביץ – כולם רוצים ממשלה יציבה בהקדם. כולם מבינים שבחירות נוספות, בפעם השלישית בתוך תשעה חודשים, יהיו הרסניות. אבל כולם רוצים ממשלה בתנאים שלהם: עם נתניהו ובלעדיו, עם החרדים ובלעדיהם, עם השמאל ועם הימין, כאשר נתניהו ראשון וכאשר גנץ ראשון, ואולי בעצם כאשר נתניהו וכאשר גנץ שני. וכולם יישבעו בנקיטת חפץ, כי רק טובת המדינה לנגד עיניהם. הם ייעלבו עד עמקי נשמותיהם כאשר תאמרו שהם פועלים משיקולים מפלגתיים, כיתתיים ואפילו – הס מלהזכיר – משיקולים אישיים.
ייתכן שחלקם סבורים באמת ובתמים, שטובת המדינה מחייבת להיענות לדרישותיהם. אבל הם אינם מבינים, שטובתה הראשונה במעלה של המדינה היא שבכלל תהיה לה ממשלה? מה היא תעשה – זה חשוב מאוד; אך עצם קיומה – זה החשוב ביותר. קבלת החלטות גרועות עדיפה על פני אי-קבלת החלטות כלל. ובישראל של השנה האחרונה לא ניתן לקבל החלטות, פרט לאלו הדחופות ביותר. אי-אפשר למנות מפכ"ל ונציב לשב"ס, ספק אם ניתן יהיה למנות פרקליט מדינה, לא מטפלים בגרעון התקציבי הטופח לממדים הרסניים, לא נעשית עבודת חקיקה שוטפת החיונית לחיי היום-יום של כולנו.
מעבר לכך שמערכת בחירות שלישית תהיה יקרה, תקרע לגזרים עוד יותר את אזרחי ישראל ועלולה להסתיים באותו מבוי סתום – האסון העיקרי בה יהיה עוד חצי שנה של קיפאון. תארו לעצמכם שלא הייתם יכולים במשך למעלה משנה להחליט האם לעבור דירה או להחליף מקום עבודה, לבחור את מקום הלימודים של ילדיכם או לשנות את תיק ההשקעות שלכם – ולא בגלל העדר צורך, אלא בגלל העדר יכולת. זה מה שקורה לישראל – בקנה מידה עצום. ובזה אשמים כולם, כולל כולם. רוממות המדינה בפיהם – ואנוכיות פושעת בידיהם.
יש לי הצעה מרחיקת לכת, שהיא תוצר כפוי של המצב אליו הביאו אותנו הפוליטיקאים שלנו. כל מפלגה תהיה חייבת להודיע לפני הבחירות במי היא תומכת לראשות הממשלה, מבין כל המועמדים שיקבלו למעלה מ-25% תמיכה בסקרים שתערוך ועדת הבחירות המרכזית (אגב, יש מנגנון סינון דומה בבחירות המקדימות לנשיאות בארה"ב). מצידי שגם יקבעו מראש את העקרונות של הסכמים קואליציוניים עתידיים. כך נדע במי אנחנו בוחרים, מה הוא יתן ומה יקבל, מי יהיו שותפיו ולמי הוא מתנגד. והעיקר: הביזיון המופקר של שתי מערכות הבחירות האחרונות ייחסך מאיתנו והמדינה תוכל לתפקד.

ארצות הברית
בנשיא במקום בנושאים [צילום: פבלו מונסיביאס, AP]

כל הסקרים שראיתי הצביעו על כך, שהפרשה הרוסית פשוט לא מעניינת את הבוחר האמריקני; חשובים לו עבודתו, ביטוח הבריאות שלו, בטחונו האישי, מימון הקולג' של ילדיו. לא סביר שהפרשה האוקראינית תעניין אותו יותר – ובזו יש גם צד בעייתי מבחינת הדמוקרטים: התערבותו של ג'ו ביידן במערכת האכיפה האוקראינית במקביל לחקירה שם נגד בנו

אדוארד ליוס הוא הפרשן הבכיר של פייננשל טיימס בארה"ב, אדם מבריק ובעל תובנות מקוריות. יש לי פינה חמה בלב כלפיו: הוא היה המרואין הראשון שלי בוושינגטון בינואר 2018, בסדרת הכתבות על דונלד טראמפ והתקשורת, והעניק לי קבלת פנים חמה והרבה מידע מועיל. השבוע כתב ליוס, בעקבות פתיחת חקירת ההדחה נגד טראמפ, כי הנשיא רצה והצליח לדחוק את הדמוקרטים לפתוח בהליכים הללו.
עד כמה שהרעיון יישמע מופרך ואולי אף מופרע, יש בו לא מעט היגיון. טראמפ מאוד אוהב להיות בעמדת הנרדף והמקופח, במיוחד מול בסיס התומכים שלו – שיש לו רגשות דומים כלפי הממשל והתקשורת. אם הדמוקרטים יתקפו אותו, דווקא בשנת הבחירות, זה רק ימריץ עוד יותר את ה"בייס" שלו, ואולי אף יצליח לשכנע מספיק קולות צפים לתמוך בו. זו הסיבה לכך שיו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, התנגדה עד השבוע להליכי הדחה – שממילא אין להם סיכוי, בגלל הרוב הרפובליקני בסנאט. היא שינתה את עמדתה בעיקר משום שחששה למעמדה-שלה, ולא משום שדעתה באמת השתנתה.
במבט ממרחק, קשה להבין את הדמוקרטים. נכון, הליכי הדחה יתנו להם הרבה תשומת לב תקשורתית – אבל בכלל לא בטוח שזו תתורגם לתמיכה ציבורית. כל הסקרים שראיתי הצביעו על כך, שהפרשה הרוסית פשוט לא מעניינת את הבוחר האמריקני; חשובים לו עבודתו, ביטוח הבריאות שלו, בטחונו האישי, מימון הקולג' של ילדיו. לא סביר שהפרשה האוקראינית תעניין אותו יותר – ובזו יש גם צד בעייתי מבחינת הדמוקרטים: התערבותו של ג'ו ביידן במערכת האכיפה האוקראינית במקביל לחקירה שם נגד בנו.
חלק מן הדמוקרטים מחפשים מאז 21 בינואר 2017 כיצד להדיח את טראמפ; ראשיהם אמרו במפורש אחרי הבחירות בנובמבר 2018, כי מעתה ימררו את חייו. גם בעיניו של מי שממש אינו חסיד של טראמפ, זו התנהגות פסולה. תפקידו של הקונגרס לפקח על הנשיא, לא למרר את חייו. והבחירה שלהם לעסוק בנשיא במקום בנושאים – עלולה לעלות להם ביוקר.

בריטניה

אם לא הייתי רואה זאת במו עיני, לא הייתי מאמין. בוריס ג'ונסון ניצב שלשום (יום ד', 25.7.19) בפרלמנט וקרא לג'רמי קורבין להגיש הצעת אי-אמון שתפיל את ממשלתו. וזה אחרי שג'ונסון ניסה פעמיים להקדים את הבחירות ולא הצליח. הבנתם? ראש הממשלה רוצה שממשלתו תיפול ושהבחירות יוקדמו, והאופוזיציה מונעת זאת. וזה בשיא הרצינות, לא מתיחה של 1 באפריל ולא "ונהפוך הוא" של פורים.
זהו חלק, אולי המטורף ביותר ואולי סתם מטורף מאוד, של סאגת/פארסת הברקזיט. כבר עמדתי פעמים רבות על כך, שנדמה כאילו בריטניה החליטה להתאבד – ועושה זאת בייסורים ובשידור חי. במשך שלוש שנים לא הצליחה הממלכה לקבוע את הדרך לפרוש מהאיחוד האירופי, ועושה רושם שכעת היא לא מסוגלת לקבוע מי יוביל אותה לשם. הממשלה רוצה שיפילו אותה, האופוזיציה לא רוצה ללכת לבחירות. זוהי השורה התחתונה.

ספרד ואיטליה
ארבע בחירות בארבע שנים [צילום: ברנט ארמנגו, AP]

שתי מדינות גדולות בהרבה מישראל אינן מצליחות להקים ממשלות יציבות. בספרד היו 16 ממשלות מאז החזרה לדמוקרטיה, אחרי מותו של פרנציסקו פרנקו ב-1975 – ממוצע של 2.75 שנים לממשלה. לאיטליה היו – כדאי שתשבו – 67 ממשלות מאז תום מלחמת העולם השנייה, כך שממשלה ממוצעת החזיקה מעמד קצת יותר משנה. כל מילה נוספת – מיותרת

דיווח ראשון מהשבוע שעבר: "ספרד תלך לבחירות בפעם הרביעית בתוך ארבע שנים, אחרי שהמפלגות השונות לא הצליחו לפרוץ את המבוי הסתום שנמשך חודשים ארוכים. עם זאת, לא ברור אם הבחירות החדשות, שיתקיימו ב-10 בנובמבר, יקלו על מי מהצדדים להקים ממשלה חדשה. הכלכלה הרביעית בגודלה בגוש האירו נמצאת בלימבו פוליטי מאז שהסוציאליסטים הפכו למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט אחרי הבחירות באפריל, אולם ללא מספיק מושבים כדי לשלוט לבדם. מנהיגי המפלגות השקיעו זמן רב יותר בהטלת האשמה אחד על השני מאשר בניהול משא-ומתן, וגם שיחות והצעות של הרגע האחרון לא הביאו לפרצת דרך".
דיווח שני מהשבוע שעבר: "ראש ממשלת איטליה לשעבר מתאו רנצי נוטש את המפלגה הדמוקרטית, שהוביל בעבר, ומציב את עצמו בראשו של כוח חדש, שעשוי לקבל את המילה האחרונה על מדיניות הממשלה – ועל הישרדותה. ראש הממשלה לשעבר גם מיהר להביע את תמיכתו המתמשכת בקואליציה החדשה שמוביל ראש הממשלה, ג'וזפה קונטה.
"הקואליציה של קונטה מורכבת מהדמוקרטים בשמאל-מרכז, ומתנועת 'חמשת הכוכבים' האנטי-ממסדית. היא תפסה את השלטון לאחר שמנהיג מפלגת 'לה ליגה', מתיאו סלביני, הפיל את הקואליציה הקודמת בניסיון כושל לתפוס את השלטון לאחר הבחירות אף שהבטיח לגבות את קונטה, רנצי יכול כעת להפוך לנוכחות שתערער את יציבות הממשלה, בדומה לסלביני בממשלה הקודמת".
נשמע לכם מוכר? לא במקרה. שתי מדינות גדולות בהרבה מישראל אינן מצליחות להקים ממשלות יציבות. בספרד היו 16 ממשלות מאז החזרה לדמוקרטיה, אחרי מותו של פרנציסקו פרנקו ב-1975 – ממוצע של 2.75 שנים לממשלה. לאיטליה היו – כדאי שתשבו – 67 ממשלות מאז תום מלחמת העולם השנייה, כך שממשלה ממוצעת החזיקה מעמד קצת יותר משנה. כל מילה נוספת – מיותרת.

רוסיה וטורקיה

מי שחושב שהדמוקרטיה מובטחת – כדאי שיסתכל על המתרחש ברוסיה ובטורקיה. שתיהן דמוקרטיות לכאורה, אך בפועל נשלטות בידי נשיאים סמכותניים המדכאים את התקשורת והאופוזיציה. ושתיהן שקעו למצב הנוכחי לאחר שלטון דמוקרטי, אשר לא הצליח להביא ליציבות כלכלית וחברתית. נכון שגם לרוסיה וגם לטורקיה יש יותר מורשת רודנית מאשר דמוקרטית, אבל היינו מצפים שלאחר שמתנסים בחופש הביטוי ובחופש ההצבעה – עמים ואזרחים לא יהיו מוכנים לחזור למשטר הרומס את זכויות היסוד שלהם. ובכן, זה לא כך.
תחושת מיאוס כלפי הנציגים הדמוקרטיים עלולה להוביל לתחושת מיאוס כלפי ההליך הדמוקרטי, ומשם – לתחושת מיאוס כלפי הדמוקרטיה עצמה. תוהו ובוהו מתמשך עלול ליצור שאיפה לאדם חזק שיעשה סדר. ברוסיה תוכלו לשמוע במפורש קולות האומרים, שתחת הקומוניסטים אומנם לא היה מה לאכול – אבל לפחות היה סדר.
עושה רושם, שלרוב הרוסים והטורקים לא ממש אכפת שהנשיאים ולדימיר פוטין ורג'פ טאיפ ארדואן הם מושחתים כשם שהם רודניים, כל עוד הם מספקים את הסחורה בדמות כבוד לאומי ורווחה כלכלית. זו הסיבה לכך ששניהם סובלים בשנה-שנתיים האחרונות מירידה בפופולריות: המצב הכלכלי קשה, וגם הכבוד הלאומי לא משהו. ונא שימו לב: לא בגלל שהם רודנים, אלא בגלל שהם נכשלים. אל תבנו על זה שאם הם יפלו, יבואו במקומם משטרים דמוקרטיים. ומה שקורה בשתי המדינות החשובות הללו, חייב להיות איתות אזהרה לכל מדינה דמוקרטית.

גרמניה

איתות בוהק עוד יותר מצוי בלקח ההיסטורי של גרמניה, ליתר דיוק – בזה של רפובליקת ויימאר. לשלטון הדמוקרטי של 1933-1919 היו מאפיינים שליליים ייחודיים: הוא הוקם כברירת מחדל לאחר התבוסה במלחמת העולם השנייה ונפילת המשטר הקיסרי, ללא מסורת דמוקרטית, עם הנטל הכלכלי, המדיני והמורלי שגרמו התבוסה והסכם ורסאי, היו לו אויבים רצחניים מימין ומשמאל, והמשבר הכלכלי העולמי היה הרבה מעבר לכוחותיו.
בלי להתעלם לרגע מהרקע הזה, כדאי לשים לב לעוד מאפיין של רפובליקת ויימאר. ב-14 שנותיה היו לה 14 ראשי ממשלה, שהאחרונים בהם שלטו ללא רוב ברייכסטג אלא מתוקף צווי חרום נשיאותיים. בארבע שנותיה האחרונות התקיימו ארבע מערכות בחירות, כולל שתיים ב-1932. אחד ההיסטוריונים המובילים של התקופה תיאר היטב את המצב באומרו, כי חוץ מהנאצים – אף מפלגה לא באמת רצתה לשלוט ולהתמודד עם המשברים המרובים, אלא רק להפריע לאחרות לשלוט.
שיהיה ברור: ההבדלים בין הדמוקרטיות המערביות של 2019, ובמיוחד בין זו של ישראל, לבין גרמניה שלפני מאה שנים הם עצומים. כיום מדובר בשיטות ממשל מבוססות ובעלות מסורת ממושכת, בהן הממשלות אינן זקוקות לתמיכת הצבא. המשברים הנוכחיים מתגמדים מול אלו שבפניהן ניצבו ממשלות ויימאר, והאמצעים להתמודד איתם משוכללים בהרבה. זה לא אומר, שמותר לנו להתעלם מסימני האזהרה. כאשר יותר מדי פוליטיקאים דמוקרטיים אינם רוצים לשלוט, או לא מצליחים לעשות זאת, מישהו אחר עלול לתפוס את מקומם – והוא לא יהיה דמוקרטי.

תאריך:  27/09/2019   |   עודכן:  27/09/2019
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
הבוחרים והבורחים
תגובות  [ 5 ] מוצגות  [ 5 ]  כתוב תגובה 
1
}}}ישראל לא דמוקרטיה.
חילונים פריירים  |  27/09/19 12:21
2
המערכת צריכה לנוח
באום  |  27/09/19 13:24
 
- חזק וברוך..
גרגמל....  |  27/09/19 21:40
 
- התקשורת זקוקה לריגושים
מתפעל מבאום  |  28/09/19 15:18
3
השורה התחתונה!
אא  |  27/09/19 18:37
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות בחירות 2019 (ב)
עידן יוסף
כחול לבן לא מסרבת לכהונת נתניהו ולקואליציה עם גוש הימין-חרדים    אלקין: "להקים ממשלת אחדות רחבה עם כל המפלגות שהעיקרון של מדינה יהודית ודמוקרטית יקר להן"    הפגישה הבאה תתקיים רק ביום ראשון ולא במוצ"ש
עידן יוסף
34.5% מהציבור סבור שנתניהו אשם אם תהיה מערכת בחירות שלישית    מעל ל-50% בעד ממשלת אחדות    פער של אחוז אחד בלבד בין נתניהו לגנץ, בשאלה מי צריך לכהן ראשון כראש ממשלה ברוטציה    29% מעדיפים ממשלת אחדות חילונית
עידן יוסף
חסר לאיתנו ומצבו יציב    באירוע לקראת ראש השנה, הזהיר נתניהו כי "בצד השני חושבים שיצליחו לפרק את הליכוד...אתם תתנו להם להדיח את יו"ר הליכוד?"    בהתייחסו למצב הביטחוני אמר: "בקרוב מאוד נצטרך כנראה לקבל החלטות קשות מאוד"
עידן יוסף
עיבוד נתוני הבחירות שנערך ע"י מועצת יש"ע מגלה שבהתיישבות שיעור הצבעה גבוה מאשר יתר הארץ, אך חלה ירידה לעומת הבחירות הקודמות    בסלעית שיעור גבוה של מצביעי כחול לבן וביצהר למצביעי עוצמה יהודית
מירב ארד
יו"ר כחול לבן דיבר בטקס הרמת כוסית לכבוד ראש השנה    הבהיר: לא נוכל לשבת תחת ראש ממשלה שנגדו כתבי אישום פעילים. אני קורא מכאן לשיח על תוכן ומהות"
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il