למרות שאני מניח שקרוב לוודאי שהיועץ לא יסכים לסתות מהנורמות המקובלות, שהרי זה יפתח פתח למקרים חריגים של אחרים, שרים, פוליטיקאים, אנשי צבא וביטחון ואפילו אנשי עסקים, לבקש שימוע פומבי במקרים שהם סבורים, שהחקירה פגעה בהם, בכבודם, מעמדם, עסקיהם, וכדי שהגרסה שלהם תשמיע עוד לפני המשפט, נוכח האשמות, ההדלפות וההשמצות.
אבל יש פתרון אחרי יצירתי לא פחות. עם סיום כל שלב "בשימוע", יכול צוות הסנגוריה לזמן מסיבת עיתונאים, או צוות עיתונאים מלווים או מוזמנים, ולמסור להם את גרסת נתניהו, במקרה זה כדי שזה יפורסם, כמשקל נגד ההדלפות.
מהלך כזה הוא לא מנוגד לחוק, לא מנוגד לנורמות המשפטיות והוא כולו נתון לשיקול דעת צוות הסנגוריה על התועלת והחסרונות. שהרי "בשימוע" רק צד אחד טוען ומציג כלפי שיקול דעתו. ברור שיש יתרון תקשורתי למהלך המוצע, אך גם השלכות משפטיות וחברתיות למהלך כזה. כשהעקרון שנשמר עד עתה היה, להביא את הגרסאות וההחלטה לבית המשפט ולא לתקשורת.
אבל הכללים השתנו והתקשורת לוקחת יותר ויותר חלק חשוב בניהול המשפטים, וזה חבל מאוד ולא משפטי מאוד.
שימוע ומשמעותו
"השימוע" בפני היועץ או פרקליט מחוז, הוא מהלך משפטי המאפשר לאדם שהוגש נגדו כתב חשדות, להציג את גרסתו, ראיותיו, מסמכיו, גם כאלה שאין בידי התביעה וגם פרשנות עובדתית ומשפטית לאלה שמוחזקים בידי התביעה.
ההיסטוריה המשפטית מלמדת, שמהלכי "השימוע" בתיקים רבים, שינו את הגישה של הפרקליטות וכתבי האישומים שהוכנו כטיוטות, שונו בחלקם ולפעמים משמעותית, כולל נסיגה מהאישומים, אחרי השימוע. כמה מקרים מהעבר הלא רחוק, מוכיחים זאת. הפתרון - נשמע - נראה ונחליט.
