התיקו לכאורה שבו נסתיימו בחירות מועד ב' בתשע"ט מחייב לכאורה ממשלת אחדות שתוכל להמשיך בהנהגת מדינת ישראל בלי זעזועים קשים מדי. אלא שהתיקו הזה אינו אמיתי שכן הוא מבוסס על הטעיית הבוחרים וזה משהו שממשלה המבוססת על אחדות טכנית לא תוכל לפתור, כי הבעיה היא מהותית ולכן פתרון טכני אינו יעיל. אנסה להסביר: אחדות טכנית בין מפלגות קרובות בדעותיהן זה דבר רצוי וגם מועיל שכן הן קרובות מבחינה רעיונית וזו קירבה מהותית. בדיוק מסיבה זו לא יעלה על הדעת בלוק טכני בין מפלגות משני צידי הקשת הפוליטית עקב הריחוק המהותי ביניהן. ומסיבה זו גם נראה שאין דרך לאיחוד אמיתי בין שני צידי הקשת הפוליטית בממשלה אחת.
פרשת השבוע פותחת בפסוק (דברים לא): [א] וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. ובפסוק השביעי: [ז] וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. חילופי ההנהגה מתחייבים משינוי המשימה של המונהגים, לא עוד דור המדבר שמקבלים הכל מלמעלה אלא דור שמוטלת עליו המשימה לכבוש את הארץ ולהתנחל בה. משה רצה מאוד להוביל גם את השלב הזה אבל הקב"ה לא נתן לו, הגיע הזמן להעביר את שרביט ההנהגה לנציג הדור הבא. בכך הייתה ירידה מסוימת, כי "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה" כאמור בחז"ל ומובא במפרשים.
הירידה היא לא רק בחילופי אישים אלא גם בחיי היומיום. עד עתה עסקו ברוחניות בלבד, כנ"ל שקיבלו הכל מלמעלה ולא דאגו על גשמיות. כעת עוברים לשלב שבו עיקר עיסוקם הוא בגשמיות בלי לוותר על אחיזה איתנה ברוחניות, על דבקות בתורה ובנותן התורה. ועל פניו זה נראה לא פשוט בכלל, כלכלה על-פי תורה, מערכת צבאית, זה נראה מסובך. שעל כן פתח משה רבנו את דבריו בעניין זה בפסוק (פרק כט): [ט] אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם... מסביר הדעת זקנים מבעלי התוספות: מפני מה עשאן מצבה (כלומר השמיע להם דברי חיזוק) מפני שנשתנו מדעתו לדעת יהושע; ואף שמואל עשאן מצבה (לפני שהעביר המנהיגות לשאול אמר (שמ"א יב, ז)) וְעַתָּה, הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי ה'.
למה מתגעגעים?
הזכרנו פה לא פעם את הכתוב בקבלה שאנחנו הגלגול של דור המדבר. בעצם, אולי מדויק יותר שאנחנו כבר הגלגול של דור נוחלי הארץ. שנים רבות נדדנו במדבר העמים כאשר כל מה שהחזיק אותנו כעם היה הדבקות בתורה ובנותן התורה. עסקנו בענייני חומר לצורך הקיום הגשמי, אבל התקיימנו כעם בזכות הרוחניות. גם הגעגועים לחידוש ימינו כקדם בארץ ישראל היו יותר בממד הרוחני כל עוד היינו בגלות. כעת בחסדי ה' אנחנו בארץ ישראל בגשמיות וכבר יותר משבעים שנה בונים את הגוף - כלכלה, ביטחון, גבולות וכו'. ועדיין מתגעגעים לחידוש ימינו כקדם. לפחות זה מה שאומרים כל יום, כמה פעמים ביום בתפילה, השיבה שופטינו כבראשונה, למשל.
גם ולירושלים עירך ברחמים תשוב, ותחזינה עינינו בשובך לציון, ועוד ועוד. מה הרעיון? הרי לכאורה יש לנו שופטים וגם ירושלים בידינו, אז על מה מבקשים? ידוע שיש מי שתוהים על כך שממשיכים לצום בתשעה באב ולהתאבל על ירושלים החרבה כאשר לכאורה היא בנויה לתפארת, ועובדה היא שממשיכים לצום, מדוע? מפני שהעיקר חסר, החיבור לתורה ולנותן התורה. אומנם הגוף בנוי וממשיך להבנות לתפארת, אבל הנשמה עדיין חסרה. כאמור המצב הזה נמשך כבר יותר משבעים שנה, כמה זמן אפשר עוד להמשיך בכך? אי-אפשר. נגמר. כלומר מצדנו אולי היינו ממשיכים בדרך הזאת של טיפוח הגוף תוך ניתוק מהנשמה, אבל כמובטח בנבואות רבות הקב"ה מוביל אותנו להתחבר לנשמה.
לא פשוט התהליך הזה, הוא מעורר התנגדויות רבות וקולניות מצד המתנגדים לשינוי הסדר המוכר. מכאן ההסתה הפרועה, נגד החרדים בעיקר, כי הם מייצגים לכאורה את אותה נשמה שצריכה להתחבר לגוף. מנסים לכפות עליהם פעילויות והנהגות מהתחום הגשמי שכן הטענה העיקרית נגדם היא שהם מתרכזים בנשמה ומתעלמים מהגוף בעוד שלדעת המסיתים החיבור לנשמה הוא עניין של הפרט ואינו שייך למדינה. הדרך הנכונה כמובן היא חיבור בין הגוף והנשמה תוך מתן עדיפות ברורה לנשמה. בדיוק כפי שנהג יהושע בשנות כיבוש הארץ וחלוקתה לשבטים. זו האחדות הנדרשת, בין הגוף ובין הנשמה. השמאל אמור לייצג את הגוף והימין את הנשמה. והלואי שיבינו שזהו תפקידם.
